עברתי הפלה יזומה וזו הטראומה הגדולה בחיי
הידיעה שאינני ברת כוח להכריע על הפלה, על גופי ומצבי הייתה אחת הטראומות הגדולות בחיי וסטירת לחי מבזה. למה אני כנועה לתכתיבים חיצונים בעניינים כל כך אישיים?
זה קרה לי לפני קצת למעלה משנתיים. אישה דעתנית, פמיניסטית, אמא לארבעה, פעילה חברתית ובעלת עסק ועשייה. פתאום גיליתי שאין לי ידיים, פה או דעה להכריע על גופי על דעת עצמי ועל דעת אישי. הייתי בגיל הלא נכון מבחינת הוועדה ובמצב הלא נכון. לא הייתי רווקה ולא מבוגרת ושתי סיבות אלה, במקום ללמד זכות עלי ועל כושר שיפוטי, הפכו את הגלגל לרעתי.נכנסתי להריון, ומהרגע הראשון נכנסתי לסחרחרת רגשית קשה. אני לא רוצה את ההיריון ולא עניינו של אף אחד בגין איזו סיבה. לכם אגלה בחטף, שבהריון האחרון התפרצה אצלי רעלת לאחר הלידה ושהייתי בחיץ שבין העולמות עשרה ימים.
במקום להתאבל על הקושי במצב הנתון נאלצתי להתאבל על היחס המבזה כלפי.
שאטרסטוק
הידיעה שאינני ברת כוח להכריע על הפלה, על גופי ומצבי הייתה אחת הטראומות הגדולות בחיי וסטירת לחי מבזה. איך ייתכן שאני צריכה לעבור אחות, רופא, ועוד ועדה? למה אני כנועה לתכתיבים חיצונים שפוקדים על עיקרון כל כך אישי פרטי של גופי או נפשי. אני אישה בעלת דעה, אמירה, הכרות עם הגוף וצרכיו. למה נשללת ממני הזכות הבסיסית על גופי וחיי, ואני כבובה בידי אחרים, זרים, צריכה להתחנן על נפשי.
במקום להתאבל על הקושי והמצב הנתון, נאלצתי להתאבל על היחס ולהילחם במלחמה למען מימוש זכותי.
אני זוכרת איך עברתי אחד אחת בסדר הציבורי והחוקי ואחרי דיבורו המחייב של החוק דפקתי על דלתות היושבים מולי ושיתפתי בקושי, בהלם ובחוויה וכולם נאלצו להקשיב לי. כולם אף אמרו שאני אקבל אישור, אך אני חשתי נורא, כי למה למען ה' בתהליך הפסקת ההריון נכללים תיזוזים רבים ואנשים שנכנסים לי לרחם, לגוף ולנשמה?
וכמי שאני בחיי היומיום, הרגשתי צורך לערער ולהאיר אף להם את גודל הבעיה לא רק בעבורי, אלא גם בעבור אחרות שתמשכנה להיכנס ולפנות אליהם עם צאתי. זה תהליך והכרעה קשה ממילא. מביך, לא נוח, לא מתקבל בהבנה בשכל הישר - אז למה להעביר במדורים אלו נשים ברגעים שכאלה.
בהתחלה לא שיתפתי אף אחת. הייתי לבד עם אישי, ועם הגורמים המחייבים. יום לפני ביצוע ההפלה, החלטתי שאני חייבת לשתף כמה חברות קרובות, ואף הבחירה בחברות התגלתה כלא פשוטה, מאחר שהנושא רגיש וקשה בעולמנו הצר. הורי ומשפחתי לא ידעו ואולי עתה יגלו, כך שבכל זאת נותרתי די לבד ביחד עם בן זוגי. עוד הגדיל לעשות אחד הרופאים בוועדה ששאל איך אישה דתיה כמוך נכנסת להריון, דאא? עניתי לו שיש לי 4 ילדים, ודתיים וחילונים עושים זאת באותו אופן, רק מוסיפים מקווה לפני.
מאז אני מקפידה לספר ולהציג את עצמי בשיח סביב נושאים קרובים כאימא לארבעה, שעברה הפלה אחת טבעית והפלה אחת יזומה; כדי להעביר את המסר שמותר לי ואפשרי לי. לא תמיד אני מגלה את הסיבה. היא לא רלוונטית בעיני, מה שרלוונטי הוא חופש הבחירה, האחריות והבחירה האישית של כל אישה. לא צריכה רחמים או הבנה, רק חירות. תודה.
חנה כהן-תבור היא חברת קולך, מנחה למיניות בריאה, מגדר ושוויון. ריכזה בעבר את תוכנית תלם - תוכנית להעצמת מתבגרים של קולך, לתלמידי תיכון במוסדות חינוך דתיים. כיום עצמאית, אמא לארבעה. תושבת מעלה גלבוע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם