חן אלמליח, הש.ג התורנית של גלי צה"ל
ירון דקל תפס טרמפ על האמירה המרגיזה של חן אלמליח כדי להלבין את התדמית הבעייתית של גלי צה"ל
כשאתמול בבוקר כתבה חן אלמליח את הפוסט שהרגיז חצי עולם, וגם אותי, "גם אני הייתי דורסת שוטר אם היו באים לפנות אותי מהבית" - ידעתי, מהיכרותי הארוכה איתה, שמדובר באמצעי רטורי, ושאם חלילה היתה מגיעה לסיטואציה הזו, הדבר האחרון שהיתה עושה היה להשתמש באלימות. בדיוק כמו שמתנחלי עמונה איימו באלימות באם יפונו לא באמת נהגו באלימות, בדיוק כמו שהתושבים המפונים בשכונת הארגזים לא נקטו באלימות, ובדיוק כמו שאהוד ברק, שאמר שאם היה נולד פלסטיני סביר להניח שהיה מצטרף לאירגון טרור, לא היה באמת עושה זאת. זה מרגיז, זה מעצבן, אבל ככה מעבירים מסר.
הפוסט של חן אלמליח לפני שהוסר.
צילום: מתוך הפייסבוק
ירון דקל קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב - הזדמנות לסיבוב יח"צני מפואר. תוך שעתיים כבר הודיע בטוויטר על פיטוריה של אלמליח. מעבר לכך שהצורה שבה נעשו הפיטורין בצורה לא חוקית (לאלמליח לא הוענקה זכות שימוע, וברור כי לא ניתן לפטר עובד בגין דעה שכתב בפייסבוק הפרטי שלו), מדהים לראות כמה בקלות זורק דקל אל גלגלי המשאית את הטרף הקל ביותר: שדרנית חדשה שהביעה את דעתה הלא פופולרית.
תגובה "נחושה" כזאת דקל לא נקט כשהמדובר היה למשל ברזי ברקאי, שקומם עליו את הציבור כשהשווה בין הצער של אמהות של מחבלים לאימהות של חיילים. במקרה ההוא ברקאי הסתפק בהתנצלות חלושה, והמשיך בתפקידו. זה גם לא היה המצב כאשר עירית לינור וקובי אריאלי קראו במפורש לאלימות כלפי פעילי שמאל או כשמבקר הקולנוע גידי אורשר השתלח בחצי מהעם בגסות. כל אלה עוד ממשיכים לשדר בגל"צ, כי מי יעז לפגוע במגישים ותיקים וחזקים, מאנשי שלומנו.
השוטר שנרצח בפיגוע הדריסה באום אל חיראן ארז (עמדי) לוי.
צילום: דוברות המשטרה
אבל בחן אלמליח, שבסך הכל משדרת תוכנית מוזיקה לילית שבועית, היה הרבה יותר פשוט לדקל להשתמש כדי להוכיח שהביקורות מוטעות, ושתחנתו אינה באמת תחנה שמאלנית מנותקת כמו שנטען כלפיה. האבסורד הוא, שדווקא שיבוצה של אלמליח כשדרנית בתחנה בוצעה כמענה לביקורת של מירי רגב על כך שגלגלצ לא משלבת מוזיקה מזרחית בשידוריה.
כתבתי את זה בעבר על אלאור אזריה, וזה המקרה גם הפעם: הצבא, ובתוכו גלי צה"ל, לוקה בתסמונת הש.ג ובכל הזדמנות ימצא את הקורבן החלש ביותר במערכת להקריב למען התדמית שהוא מבקש לעצמו.
במקרה של חן אלמליח נזרק לפח חופש הביטוי - שנועד להגן דווקא על ביטויים שמרגיזים אותנו ושמעוררים בנו אי נחת. אותה אי נחת שעוררו בנו אהוד ברק, רזי ברקאי, עירית לינור וקובי אריאלי. מחובתנו כחברה לאפשר את הביטויים הללו, אחרת חופש הביטוי יהיה סיסמה ריקה.
הפוסט של אלמליח היה מיותר גם לדעתי. בתוך רצונה הלגיטימי להביע אמפתיה כלפי המפונים הבדואים, שחררה אמירה לא רגישה כלפי משפחת השוטר בעיתוי גרוע. ירון דקל והתקשורת קפצו מהר מאוד על המציאה והפכו אותה בכותרות שטחיות למי שמצדיקה רצח, אך לא כך הדבר. כמה שעות מאוחר יותר, כאשר הבינה כיצד מתפרשים דבריה, הסירה אלמליח את הפוסט המקורי והעלתה תחתיו פוסט מבהיר שמתנער מכל וכל מהפרשנות האלימה שהוענקה לו.
הצער הגדול על מותו של ארז (עמדי) לוי, שיכול היה להיות אח שלי או בן דוד של חן אלמליח, אסור שינותב לעליהום ציבורי ומנותק מכל הקשר על אישה אחת שאמרה את דעתה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם