לחייב בחוק ששרים יגיעו ללוויה - לאן הגענו?
על נבחרי ציבור להפנים כי ישנם ערכים חברתיים, כמו מצפון אישי, מוסריות, התנהגות הולמת וראויה - גם אם אין "מצפן חוקתי" שמצביע עליהם. ביום שבו יפנימו זאת, לא נידרש להצעת חוק מגוחכות שכזו או שנפסיק לפתח תלות בקביעה האם יש קלון בעבירות שעברו או לא
בהלוויית ארבעה נרצחי הפיגוע האימתני בארמון הנציב של חיילות וחיילי צה"ל, השתתפו עשרות ומאות אנשים. בלטו בהיעדרם השרים, ואיתם המצפון והמוסר החברתי. כן, זה סוקר בהרחבה, גם בעיתון ההוא שהעורך הראשי שלו נמצא כעת בחקירות. "אף שר לא השתתף בהלוויות הנרצחים", הכותרות, כהרגלן, הזדעזעו ונצבעו באדום של דם.מיד, זיהו כמה ח"כים את הסערה, ובתור מי שמצוידים בסוללה עבה של יחסי ציבור משובח, מיהרו לתפוס את הספין ולהכריז מיד כי הם מגישים הצעת חוק, שתחייב שרים להגיע ללוויות נרצחי חללי צה"ל.
כשקיבלתי את הפוש הזה בטלפון, לא יכולתי שלא לגחך. לחייב שרים בממשלה להגיע להלוויות חללי צה"ל? למה? למה, בעצם, הם לא יכולים לעשות זאת, מבלי שאופף מעליהם ענן חוקתי? איפה האחריות הציבורית, האנושיות, המוסריות לשלוח חיילת לצבא מצד אחד, להפוך אותה לקצינה מצטיינת, אבל בעת רציחתה להתנער ולכתוב סטטוסים בפייסבוק על האובדן והכאב, במיטתם החמה?
בהלוויתה של נרצחת הפיגוע בארמון הנציב. בלטו בהיעדרם השרים, ואיתם המצפון והמוסר החברתי.
צילום: AP
אולי כמה מנבחרי הציבור התבלבלו. יש להזכיר, כי הם לא דמויות רגילות במרחב הציבורי. הציבור הוא זה שבחר בהם, העניק להם מנדט. ובתור כאלה שמהווים חלק מהרשות השלטונית, חלה עלה החובה של "חוקיות המנהל". דהיינו, החוק הוא שמסמיך את הרשות לבצע פעולות, והיא רשאית לבצען אך ורק מכוח מה שהחוק התיר לה לעשות. בניגוד לאדם פרטי למשל, שיכול לעשות כל מה שחוק לא הגדיר כאסור לעשות.
לצד היתרונות שגלומים במימוש עיקרון זה, ישנם גם חסרונות. כלומר, עיקרון חוקיות המנהל אומנם מחדד את מקרי ה"אל תעשה" של נבחרי הציבור, אך כמעט ולא עוסק במקרי ה"תעשה" של נבחרי הציבור. כך, שאם לא מצוין בחוק מה שאסור לעשות, או מחויב לעשות, אז כנראה שזה לא באמת חשוב או שאין צורך בביצועו. כמו למשל, השתתפות ממלכתית בהלוויות חללי צה"ל.
וזו בדיוק גם התפיסה החברתית שהשתרשה בהרחבה בעולם הפוליטיקה בישראל, שמה שלא נאסר או צוין כחובה, מכוח החוק, הוא מותר.
ביטוי קיצוני לכך ניתן למצוא במקרי שחיתויות של השלטון, והשלטון המקומי. במספר חוקים, לרבות בחוקי יסוד, כמו חוק יסוד הכנסת והממשלה, ישנן הגבלות על הזכות להיבחר לכנסת ולהתמנות כשר בממשלה, כאשר ישנן הרשעות קודמות של מועמדים בעבירות שיש עמן קלון. כלומר, כאשר ח"כ או שר מורשע בעבירה שיש עמה קלון, ניתן לשלול ממנו את הזכות לכהן במשרה ציבורית או בתפקיד המצריך אמון מיוחד.
שופט בית המשפט העליון (בפס"ד מנחם בן אהרון, ס"כ), חיים כהן, הגדיר קלון מהו: "הקלון הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם".
אלירן ושמעון גפסו בדיון בעניינו של האחרון בבית המשפט העליון. אין קלון?
צילום: מירי צחי
עד כאן בסדר. אך מה קורה כאשר בית המשפט מרשיע את נבחר הציבור, אך קובע כי "אין בעבירות משום קלון"? כלום. הוא יוכל להמשיך לעבוד באין מפריע. כך קרה לראש עיריית נצרת-עילית, שמעון גפסו. האחרון הורשע בבית-משפט המחוזי בהתניית שוחד לאחר שנקבע, בין היתר, כי ניצל את מעמדו בעירייה לצורך המשך העסקתה של עובדת בעירייה. ואולם נקבע כי לצד העבירה "אין קלון". הקביעה הבעייתית והתמוהה אפשרה לגפסו לשוב למסדרונות העירייה ולבצע "רה-ארגון" מחדש למצבת העובדים, שחלקם היו אלה שחשפו את פרשיית השוחד. ואולם, רק לאחר התערבות היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, והליך משפטי ממושך, גפסו הושעה, הואשם בכתב אישום נוסף ובית המשפט העליון החליט סוף-סוף כי דבק קלון במעשיו.
ליצחק רוכברגר, ראש עיריית רמת-השרון, היה פחות מזל. הוא גם הורשע בעבירות שוחד שמזכירות את העבירות של גפסו, אך הוטל עליו קלון.
בשני המקרים, נראה כי היה צורך ציבורי וחברתי, להגדיר שבעבירות יש "קלון" או לא. כלומר, גם כאן, נבחרי הציבור נדרשו לגושפנקא, על-ידי החוק או הפסיקה, כדי להבהיר לציבור האם מעשיהם היו בסדר או לא. אותה גושפנקא, שנזקק לה הציבור שסבור, שכל עוד לא הוחלט 'רשמית' שהמעשה אסור, אז הוא לגיטימי.
ובכן, הגיע הזמן לערער תפיסה זו. גם אם החוק לא מתיר לנבחר ציבור פעולה או כופה עליו לעשות פעולה או אוסר עליו דבר מה במפורש, אין זה אומר שהדבר ראוי. על נבחרי ציבור להפנים כי ישנם ערכים חברתיים, כמו מצפון אישי, מוסריות, התנהגות הולמת וראויה - גם אם אין "מצפן חוקתי" שמצביע עליהם.
ביום שבו יפנימו זאת, לא נידרש להצעת חוק מגוחכת שכזו, שתכפה על שרים להגיע ללוויות, ולפתח תלות בקביעה האם יש קלון או לא, כדי להבין שנבחר הציבור הוא פשוט לא ראוי, לא מוסרית ולא מצפונית, לשרת אותנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם