צבא העמך: צה"ל הפך לגוף המנציח מעמדות
הפערים בין תושבי הפריפריה המתגייסים למערך הלוחם ובין האליטות המבכרות את השירות הנוח והקל ביחידות המודיעין והסייבר, הופכים את צה"ל לגוף המנציח את השבטיות בישראל
עמוס הראל, הפרשן הצבאי של 'הארץ', כתב בשבוע שעבר כי לפני כשנה נחשפו חברי פורום מטכ"ל לנתונים ולפיהם רבים מהמתגייסים שיש להם נתונים גבוהים, ובמיוחד מקרב אלה שמתגוררים בשכונות וביישובים מבוססים, מעדיפים לשרת ביחידות טכנולוגיות מלהתנדב ליחידות הלוחמות. הוא טען כי הייתה ירידה של כ-20 אחוזים ברצונם של גברים צעירים מקבוצות האיכות הגבוהות לעבור את הגיוס המפרך ליחידות הקרביות, וכי הם מבכרים להגיע ליחידות הסייבר ולתפקידי המודיעין - וזאת גם כשיש להם פרופיל רפואי קרבי.
מדבריו של הראל הסתמנה "דאגה" כפולה: בין אם מהיעדר המוטיבציה של בני יישובים מבוססים לשרת ביחידות השנה, ובין אם מהירידה ב"איכות" החיילים המשרתים ביחידות השדה. אם פעם צה"ל היה צבא העם, כור היתוך, קו ההתחלה המחודש לכל חלקי העם והמקום שמעניק הזדמנות לצמיחה ולשינוי, כיום הפך הצבא לגוף המנציח פערים, לגורם שמאפשר קריירה מכובדת וזינוק ממשי לחזקים שממילא מגיעים ממוצא מבוסס. מנגד, החלשים שהולכים לשדה הקרב אפילו לא מודעים לכך שבצבא חושבים עליהם כמי שמפחיתים מחוזקו של צה"ל בגלל "איכותם הנמוכה".
גיוס לקרבי. צבא של שכירים שמגיעים משכבות מוחלשות.
צילום: גטי אימג'יס
נראה שהנתונים שנחשפו בפני חברי המטכ"ל אינם מהווים תגלית מרעישה, שכן גם פרופ' יגיל לוי כתב על כך בספרו שראה אור ב-2007, 'מצבא העם לצבא הפריפריות'. אחרי מלחמת לבנון השנייה טען לוי שהמעמדות המבוססים נטשו את צה"ל, ואולי עכשיו, בחלוף עשור מפרסום הספר, מתחילים בצבא להבין את חומרת המצב.
בחברה שגם כך מחולקת לשבטים, שיש בה – כך לפי נתוני 'מכון אדווה' שפורסמו השבוע -יישובים המדורגים בפער עצום במדדים סוציו-אקונומיים ושמנכ"ל חברה בורסאית שמרוויח פי 91 משכר המינימום, אין שום פלא שאי השוויון מחלחל גם לצבא. צה"ל הופך מכור ההיתוך לגוף שמייצר פערים, והוא כלל לא מנסה ליצור אמירה אחרת.
לפערים הללו יהיו אולי השלכות מרחיקות לכת יותר בעתיד, כמו תהום אידאולוגית בין הצבא לעם. אם מראש מדברים על המערך הלוחם בתור גורם מוחלש ולא איכותי, זה נותן כל כך הרבה לגיטימציה להעביר עליו ביקורת בזמן אמת. הרי אם אלה שלוחמים בחזית הקרב הם מהפריפריה ויושבי המשרדים מקורם בליבה המבוססת, כל ביקורת שתושמע בזמן הקרבות כלפי המערך הלוחם לא תהיה רק עניינית. היא תכלול בתוכה את כל המטענים המעמדיים, הכלכליים והעדתיים שקיימים בין שתי הקבוצות הללו. בהקשר זה, יכול להיות שפרשת אזריה היא רק קצה הקרחון של הפער הזה, כי הפולמוס סביבה כבר מזמן לא ענייני.
מודיעין. הפערים בין מרכז לפריפריה הולכים ומתרחבים בכל מדד אפשרי.
צילום: חן גלילי
אין דרך נעימה לומר את זה: הפריפריה שוקעת. די לראות את המאבק על חיזוק שירותי הרפואה בצפון כדי להבין עד כמה הפערים בין מרכז לפריפריה הולכים ומתרחבים בכל מדד אפשרי. למשרדי ממשלה יש הרבה כוח לתקן את המצב הזה, וייתכן ששר הביטחון מבין את הבעייתיות בפער ההולך ומתרחב בצבא. בחודשים האחרונים נעשו בצה"ל מהלכים שמטרתם לחזק לא רק את הפריפריה ואת החיילים שהגיעו ממנה, אלא גם את המעגל שסביבם – המשפחה והבית.
מרכז השיקום והאחזקה של צה"ל אמור לעבור לאזור התעשייה שהוקם ליד צומת 'גולני'. העתקתו צפויה להזרים כסף לחיזוק התעשייה בצפון הארץ ולייצר כאלפיים מקומות עבודה בגליל. גם מנהל הרכש במשרד הביטחון מתכנן לחתום בקרוב על הזמנה בהיקף גדול לרכש אלפי מכשירי קשר ממפעל 'אלביט ערד', והעסקה הזאת עתידה לצמצם את מצוקת התעסוקה בעיר ערד.
מלבד חיזוק התעסוקה בפריפריה פועלות זרועות הביטחון לתמרץ גם את החיילים המשוחררים. חלק מהמהלכים הללו ישפיעו ישירות על חיילים מהפריפריה - כמו למשל השלמת בגרויות בחינם לכל לוחם באופן אוטומטי, ללא צורך באישור של ועדה מיוחדת. אך מלבד זאת יוענקו מלגות לימודים וקיום לחיילי מילואים פעילים ולחיילים בודדים במשך עשר שנים מיום שחרורם, ויינתן מענק שכר דירה לחיילים משוחררים בודדים כשנה מיום השחרור.
מהיוזמות הללו ניתן ללמוד כי יש קו דק שאסור לעבור אותו בכל הקשור לתמיכה בחיילים מוחלשים: אסור שהתגמולים שיקבלו יהפכו את צה"ל אט-אט לצבא של שכירים שמגיעים משכבות מוחלשות. צריך למצוא את הדרכים לבטל את התרחבות הפערים, ולעשות זאת בצורה חכמה. תמיכה עקיפה של משרד הביטחון בפריפריה היא אחת מהן. בנוסף צריך לייצר גם תוכנית אסטרטגית יישומית לצמצום הפערים, עוד לפני שהטפטוף הזה יהפוך למבול שכולנו נטבע בתוכו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם