מדינה מתוקנת צריכה לדעת לתקן
המתווה לאי הפללת צרכני קנאביס שהציג היום השר גלעד ארדן הוא לא "מהפכה" או צ'ופר ל"מסטולים": הוא ההוכחה לכך שהמדינה לא מחפשת להפוך בכוח אזרחים נורמטיביים לעבריינים. גם אם צריכת מריחואנה היא לא ה"נורמה" שלכם, אתם יכולים להיות גאים שאתם חיים במדינה שיודעת לחשב מסלול מחדש
לילה. הילדים הלכו סוף סוף לישון. בני הזוג, בעלי מקצועות חופשיים ממרכז הארץ מביטים זה בזו, האישה מהנהנת בראשה. בעלה שולף ממגירה נסתרת בארון הסלון בקבוק יין ושתי כוסות, ומוזג. הזוג מסיים את הכוס הראשונה, וכשהבעל מתכונן למזוג את הכוס השנייה רועמות הדפיקות בדלת. האישה מחווירה: "נעלת?". הבעל עוד מנסה להעלים את בקבוק היין אבל מאוחר מדי: השוטרים כבר בסלון, בקבוק היין והכוסות בידיהם. הם מחכים שסבא וסבתא יבואו לשמור על הילדים, אוזקים את בני הזוג ולוקחים אותם לתחנת המשטרה.תסריט דמיוני? לא אם מחליפים את המילה "יין" במילה "קנאביס". למעלה מ-20 אלף תיקים נפתחו בשנים האחרונות על שימוש עצמי בקנאביס, סם שלפי רוב המחקרים האחרונים מסוכן פחות מאלכוהול, מזיק פחות מקפה. ברוב רובם של התיקים מדובר באזרחים נורמטיבים, יצרניים, בעלי משפחות וקריירות, שזו להם העבירה הפלילית הראשונה. במקרים רבים התיק נסגר מ"חוסר עניין לציבור". במקרים אחרים, הם הרסו חיים של אנשים.
גלעד ארדן מודיע על שינוי המדיניות בנוגע לקנאביס
צילום: אבישג שאר ישוב
חשוב להבהיר: השר ארדן לא ביצע "מהפכה". הוא לא הפך סדרי עולם. הוא קיבל החלטה הגיונית ומושכלת, מאחר והצוות שחקר את העניין במשרד לביטחון פנים הגיעה לאותה מסקנה אליה הגיעו ברבות ממדינות אירופה ובחלק ממדינות ארצות הברית ודרום אמריקה: צרכני קנאביס הם לא בהכרח עבריינים. זאת, למרות שברוב המדינות, גם באלה שנקטו כבר באי הפללה, הקנאביס לא חוקי עדיין. גם בישראל, ההפללה לא הורידה את כמות צרכני הקנאביס, להפך.
מי הם בעצם צרכני הקנאביס - לא הקנאביס הרפואי לחולים אלא אלה שמוגדרים כ"צרכני פנאי"? השר ארדן עצמו מעיד כי "במהלך השנים פגשתי אנשים רבים, גם מהמעגל הקרוב שלי, שבגלל שנפתח להם תיק על שימוש עצמי נפגעו סיכויי ההצלחה שלהם בחיים". לא מדובר כאן במי שבטוקבקים אוהבים לכנות "מסטולים", "מסוממים" או סתם "סמולנים". לא מדובר רק באנשים מהמעגל הקרוב של השר ארדן, או לחילופין של גיא לרר. צרכני הקנאביס חוצים מגזרים ודתות: הם חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, קיבוצניקים, אנשי היי טק, מורים ואפילו כמה חברי כנסת. מאות אלפי אנשים שהיו עד היום עבריינים, או עבריינים בפוטנציה.
לבד מהעניין הצבעוני (המוגזם, לדעתי) שנקשר למה שמכונה תרבות הקנאביס, חלק מהביקורת על המהלך היא עניינית, מהאספקט החוקי. "חוק הוא חוק", אומרים המתנגדים. "מה יהיה עכשיו? אי הפללה לעברייני תנועה? חנינה אוטומטית למקבלי שוחד?".
מעשן קנאביס
צילום: שאטרסטוק
על מדינה דמוקרטית מתוקנת לבחון תמיד את ספר החוקים שלה, ולראות אם החוקים שכתובים בו מתאימים למציאות העכשווית שלה. כאן לא מדובר במושג של "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה", כיוון שהציבור, יכול או לא, הוא לא העניין כאן. יתכן למשל שרוב הציבור מעדיף שרמזור אדום יהיה בבחינת המלצה. האם יש סיבה לשנות את החוק? אם כך לתוך המשוואה החוקית הזו צריך להוסיף גם את שיקולי המדינה עצמה: האם היא רוצה שאזרחים נורמטיבים יפגעו על ידי הפללה? האם הפללה תעצור את התפשטות התופעה בחברה? האם התופעה לכשלעצמה מסוכנת לחברה כמו למשל, חציית צומת ברמזור אדום?
במשרד לביטחון פנים הגיעו למסקנה שהתשובה לכל השאלות הללו היא שלילית. אין שום טעם לאכוף חוק שאינו מביא תועלת, שלא פוגע בחברה (כל עוד לא מדובר בקטינים), שמצריך פתיחת עשרות אלפי תיקים פליליים ואלפי שעות של שוטרים ושופטים. בדומה לחוקים מהתקופה העותומאנית שחלקם עדיין שוכנים בספר החוקים, קשה אולי לשנות אותו או להפוך את המדיניות לגמרי (לגליזציה), אבל אפשר ורצוי להפסיק לאכוף אותו בדרך בה נאכף עד כה, ולעבור לדרכים אפקטיביות יותר: חינוך והסברה.
מריחואנה
צילום: שאטרסטוק
למרות המצקצקים הרבים בלשונם, השר גלעד ארדן - ואני תקווה שגם ממשלת ישראל בהמשך - גרם לי לחוש גאווה היום. הוא גרם לי לחוש גאווה על כך שמדינת ישראל יודעת להסתכל ולחשב מסלול מחדש, גם בלי GPS. שמדינת ישראל לא מחפשת בכוח להפוך אזרחים נורמטיביים, כמו רבים גם מהמעגל הקרוב שלי, לעבריינים. שלמרות המיסים, השחיתויות והפוליטיקה שמפלגת את העם - אנחנו חיים במדינה דמוקרטית מתוקנת, שיודעת גם לתקן כשצריך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם