כמו בשואה, העולם שוב עומד מהצד ושותק
קשה לבוא בטענות אל אנשים מהשורה, שחיים במשטר של טרור ופחד, ולדרוש מהם לתפקד אחרת. אבל מה עם מדינות העולם העצמאיות, ובעיקר המעצמות? האם מותר להן "לעמוד מן הצד" לנוכח מה שקורה בסוריה? הרהורים לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה
בליל שישי האחרון צפיתי בכתבת חדשות על באנא אל-עבד, ילדה סורית מדהימה, ששלחה סרטונים בפייסבוק ואלו תיארו לעולם כולו מה קורה סביבה, בעודה שוכבת תחת הריסות ביתה בחאלב, שהופצץ על ידי כוחות אסד. בסרטונים דיווחה הילדה האמיצה מהשטח כיצד ילדים קטנים נקברים תחת הריסות הבתים המופצצים ללא הרף, איך מוציאים אותם מההריסות כשהם הלומים, ועל הרעב והצמא ששוררים בעיר במשך כמה ימים. שמחתי לגלות שהילדה הצליחה להתפנות בשלום עם בני משפחתה לטורקיה. חשבתי לעצמי: שוב העולם נכשל, ובגדול.אחרי השואה טענו: "לא ידענו, כי לא היו אמצעי תקשורת חזותיים", אבל היום הרי כל אירוע שקורה בקצה הכי נידח על כדור הארץ מגיע באמצעות המדיה התקשורתית והאינטרנטית לכל בית בעולם, ואפילו ילדים קטנים יכולים להפוך לכתבים מהשטח.
גבר בוכה עם גופת בנו בידיו בחאלב. כאילו כלום לא קורה.
צילום: AP
אין ספק, העולם שוב עומד מהצד ושותק, כמו בתקופת השואה, כאשר רוב בני האדם באירופה הכבושה, כולל ממשלותיהם, עמדו מהצד.
"העומדים מהצד" היו בני אדם רגילים שחיו תחת כיבוש אכזרי, שרצו לעבור בשקט את יומם, לפרנס את בני משפחותיהם ולדאוג שאף אחד מהם לא ייפגע. לכן התעלמו מיהודים שהידפקו על דלתם, ובעיקר מילדים קטנים, שהוריהם שלחו אותם לחפש מקלט בבתי שכניהם כשראו שהקץ מגיע. אחרים סירבו לסייע במתן אוכל או עזרה רפואית ליהודים, והיו ביניהם גם כאלו שמרוב פחד מנקמת הכובש הנאצי, הסגירו יהודים ששהו בבתי אחרים והעדיפו לא לחשוב מה יעלה בגורלם. גם בארצות שבהן הכיבוש היה פחות אכזרי, רוב האנשים העדיפו לנעול את ביתם ולהגיף את חלונותיהם ולהמשיך כאילו כלום לא קורה.
הגיע הזמן לפעול להפסקת רצח נשים ילדים וזקנים.
צילום: AFP
קשה לבוא בטענות אל אנשים מהשורה, שחיים במשטר של טרור ופחד, ולדרוש מהם לתפקד אחרת. אבל מה עם מדינות העולם העצמאיות, ובעיקר המעצמות? האם להן מותר "לעמוד מן הצד" או לשתוק?
בתקופת השואה נעל העולם את שעריו כאשר היטלר גירש את יהודי גרמניה, לאחר שנישל אותם מזכויותיהם ומרכושם, ושתק כאשר היטלר כלא את היהודים בגטאות ורצח אותם במחנות.
נשים במחנות ההשמדה. כמו אז,גם היום.
צילום: בית לוחמי הגטאות
גם היום העולם שותק. אירופה, בשל מחאות תושביה, מגבילה הגעת פליטים, ארה"ב מסרבת להתערב ורוסיה הצבועה מסייעת לאסד לחזור לשלטון, למרות שהוא רוצח את בני עמו בנשק כימי.
כבני ניצולי השואה, "העדים של העדים", קשה מאד לקבל זאת. אנו גאים בהחלטת מדינת היהודים, שנמצאת על גבול הגיהינום המזרח תיכוני, לפתוח בית חולים לפצועים סורים, חיילים כאזרחים, ומודים לארגונים וליחידים מישראל היוצאים להפגנות, האוספים מזון וביגוד ומסתכנים במשלוח סיוע ללב התופת.
ביום זיכרון זה, 72 שנה בלבד לאחר שחרור אושוויץ, אנו קוראים למדינות העולם ולחברות האו"ם: הגיע הזמן לפעול להפסקת רצח נשים, ילדים וזקנים, ולכפיית הפסקת השימוש בנשק כימי הרסני.
בילי לניאדו, יושבת ראש עמותת "דורות ההמשך"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם