הטעות של השמאל: איך העולם רואה את ישראל?
בניגוד לתזה הרווחת בשמאל כאילו העולם רואה את קשריו עם ישראל דרך חור המטבע הפלסטיני - חגיגות 25 השנים עם הודו, סין, רוסיה ושאר מדינות העולם מלמדות כי הן מושפעות מתהליכים בינלאומיים שלישראל אין עליהם שליטה, ואותם היא צריכה למקסם
המספרים לא משקרים, גם התאריכים לא. הרחק מתודעת הציבור, הקהילה הדיפלומטית מציינת היום (א') 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל והודו – אכן אירוע שלא מצדיק התרגשות מיוחדת. אלא שהדמוקרטיה הגדולה בעולם אינה היחידה שישראל חוגגת איתה השנה חצי יובל של קשרים. שורה ארוכה של מדינות מזרח אירופאיות, אסיאתיות ואפריקאיות, ביניהן רוסיה וסין, הקימו או שדרגו את קשריהן עם ישראל לפני רבע מאה בדיוק. התזה שרווחה מאז בתקשורת ובחוגים נוספים היא שהסכמי אוסלו נתנו לישראל אל הדחיפה המדינית הגדולה ובזכותם נפתחו בפנינו שערי העולם.ואולם, התאריכים מלמדים אחרת. ההסכם הראשוני עם אש"ף נחתם ב-1993 ואילו הקשרים עם כל אותן מדינות אותחלו לפחות שנה אחת קודם לכן. מה אם כן גרם לתפנית הדרמטית? התשובות הן שתיים. השינוי הראשוני והמשמעותי ביותר היה קריסת הגוש הקומוניסטי. מהרגע שנפלו חומות הברזל ועד שברית המועצות התפרקה לא חלף זמן רב עד שאותן עשרות מדינות יצרו קשר עם ישראל. במקביל ועם קשר ישיר החרם הערבי על ישראל פקע למעשה, ואפשר לחברות ענק בינלאומיות להיכנס לשוק הישראלי.
קבלת הפנים לנשיא בהודו. טיפוח סיזיפי, יומיומי של הקשרים הישירים בין ישראל.
צילום: מארק ניימן/ לע''מ
אלה ואלה עשו זאת, וזו כבר התשובה השנייה, משום שכאז כן היום ישראל גילמה בעיניהם דמות של מדינה קטנה ודלת משאבים שעשתה את זה. חרף אתגרים רבים שעמדו בפניה, ישראל נחלצה לפנים להיות מדינה מודרנית ומתקדמת, כזו שיש מה לקנות ממנה ומה למכור לה. ואדרבה, הקשיחות והחוזק שגילה מי שהנהיג את ישראל באותן שנים, ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, רק העלה בעיניהם את מניותיה של מדינת היהודים. ככה העולם, מכבד כוח.
אז הגיעו הסכמי אוסלו, ובעשור שלאחריהם ההתנתקות מרצועת עזה. מחנה הנסיגות טען בשני המקרים - ומחזיק בדעה זו עד היום - שהנכונות הישראלית לנקוט צעדים פנימיים קשים, קרי להכיר בזכויות האויבים, לוותר על נכסים קרקעיים אסטרטגיים ולגרש אזרחים, תניב לישראל רווחים מדיניים וכלכליים יוצאי דופן. ואכן, אחרי אוסלו זכו מנהיגי המדינה, יצחק רבין ושמעון פרס, בפרס נובל. עוד חברות בינלאומיות גדולות נכנסו לשוק הישראלי וכותרות העיתונים היו חיוביות. שיא השיאים שמציינים מצדדי הנסיגות הוא אותה פסגה בינלאומית שראשי מעצמות אירופה השתתפו בה בירושלים לאות סולידריות עם ישראל בתום מבצע 'עופרת יצוקה'. אכן הישג שאין לבטל.
יצחק רבין ז''ל, ערפאת וקלינטון בעת חתימת הסכם אוסלו. הקשרים התחילו קודם לכן.
צילום: EPA / אבי אוחיון, לע''מ
אבל, מה שנראה היה כרווח מדיני בטווח הקצר, התברר כמפולת מדינית בטווח הארוך. כשיאסר ערפאת הפר את הסכמי אוסלו והצית את האינתיפאדה השנייה, הקהילה הבינלאומית לא הצדיקה את מהלכיה הצבאיים של ישראל. אפילו נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש, דרש מראש הממשלה שרון לעצור את מבצע 'חומת מגן'. הוא הדין להתנתקות. בעקבות הנסיגה מעזה יצאה כאמור ישראל למבצע 'עופרת יצוקה'. זה הביא בעקבותיו את דו"ח גולדסטון, מהקשים באתגרים המדיניים שהיו לישראל מאז ומעולם.
כך שלא רק בהיבט הביטחוני, אלא גם בזה המדיני מהלכי הוויתור הישראליים לא מוכיחים את עצמם בטווח הארוך. הם בוודאי לא מועילים לקשרים הישירים שבין ישראל לבין מרבית מדינות העולם. רוסיה, סין, יפן, הודו ושאר מדינות לא יגדילו או יקטינו את השקעותיהם בישראל בגלל מה שנעשה או לא נעשה לאבו מאזן. מאידך, הן כן יושפעו ממהלכים ישירים שנעשה מולן, כאלה שנוגעים לקשרי שתי המדינות בלבד.
כלומר, בניגוד לתזה הרווחת בשמאל כאילו העולם רואה את קשריו עם ישראל דרך חור המטבע הפלסטיני, חגיגות 25 השנים עם הודו, סין, רוסיה ושאר מדינות העולם מלמדות כי הן ואחרות מושפעות בראש ובראשונה מתהליכים בינלאומיים שלישראל אין עליהם שליטה, כגון התפרקות הגוש הסוביטי. וכל מה שלנו נותר לעשות כאשר הנסיבות הבינלאומיות מאפשרות זאת, הוא למקסם רווחים לתועלתה של מדינת ישראל. מיקסום כזה לא כולל סיכוני נסיגה נמהרים שתוצאתם ידועה, אלא טיפוח סיזיפי, יומיומי, עקב בצד אגודל של הקשרים הישירים בין ישראל לבין כל אחת מהן. ומי שרוצה הוכחה יתעניין ביחסי ישראל הודו של ארבע השנים האחרונות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם