ליכוד במלכוד: למה השרים שותקים?
שרי מפלגת השלטון הבינו שגם אם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה, העניין ייסחב עד סוף 2017 לפחות. בסתר לבם הם חוששים שטרם הגיע קץ עידן נתניהו
בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון נפל דבר: ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר על המצב החדש שאנו נכנסים אליו בעידן דונלד טראמפ, וציין את ההזדמנות הגדולה לישראל. שר המדע אופיר אקוניס, פעם דוברו ויד ימינו של נתניהו, חשב שזו דווקא הזדמנות להתחיל בקבורת נאום בר־אילן.
בשפה החגיגית השגורה על לשונו ובתעוזה ראויה לציון, פנה אקוניס לנתניהו ואמר, "אדוני ראש הממשלה, ההתנגדות שלי למדינה פלסטינית ידועה לכל הנוכחים פה. משחר נעוריי אני מתנגד לכל ריבונות ערבית ממערב לירדן, ומצדד בתוכנית האוטונומיה של מנחם בגין.
כניסת הממשל החדש היא הזדמנות לחדד את עמדותינו שלנו. אתה, אדוני, הובלת ב־2002 את החלטת מרכז הליכוד השוללת מדינה פלסטינית. אתה אחראי לה, ובצדק הובלת אותה נגד אריאל שרון. ההחלטה הזו בתוקף עד היום, וזו הזדמנות לחדד אותה".
נתניהו לא נכנס לוויכוח, אך נתן להבין שאיננו חוזר בו מנאום בר־אילן. לאקוניס הוא אמר: "לו היית שומע אותי, אולי היית מגיע למסקנה שהפערים ביננו אינם כה גדולים. כי אני לא מדבר על מדינה בריבונות מלאה אלא על מדינה מינוס". דברים בנוסח דומה אמר גם ביום רביעי לח"כ בצלאל סמוטריץ' בעת שעת השאלות לראש הממשלה במליאת הכנסת.
הבידול בין אקוניס לנתניהו הוא לפי שעה אידיאולוגי בלבד. על ריחוק פומבי מראש הממשלה על רקע החקירות נגדו איש לא מדבר - לא אקוניס ולא שרים אחרים. אף שמחשבות קודרות על עתידו הפוליטי של נתניהו סוערות במוחותיהם, שרי הליכוד שותקים. השתיקה הזאת רועמת, אפילו צועקת.
בדבר שבשגרה, כשנתניהו מותקף השרים יוצאים להגנתו. בימים קשים במיוחד היה זה לפחות יובל שטייניץ שעלה בתחנות הרדיו או התייצב מול המצלמות. ואילו בשבועיים האחרונים אין שטייניץ ואין זאב אלקין, אין גילה גמליאל ואין יריב לוין. למעט מירי רגב כולם נעלמו, כולם נאלמו. הם מוכנים לדבר על כל נושא שבעולם, רק לא על החקירות.
שרי הליכוד שותקים כי נשארה בהם מעט יושרה, וגל הפרשיות הנוכחי באמת מגדיש כל סאה. אבל לא פחות מזה, הם פסקו מלהגן על נתניהו כי בינם לבין עצמם הם חושבים שהפעם הוא גמור. הם סבורים שאת תעלת הביוב הזו אפילו הוא לא יצליח לצלוח, ושמהשיטפון הזה אי אפשר עוד להילחץ. אם כך, מדוע עליהם ללכלך את שמם בהגנה על מי שרקח עסקאות אפלות עם נוני מוזס או אימץ אורח חיים שמעורר קבס אצל הישראלי הממוצע?
לכן הם שותקים ורוקמים תרחישים, בוחנים התפתחויות ומגלגלים לוחות זמנים, ומגלים שגם אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו - העניין ייסחב עד סוף 2017 לפחות. כלומר, הממשלה תהיה אז לקראת סוף שנתה השלישית, ואף שלפניה יהיו עוד שנתיים למשול, ולמרות שהחוק קובע שלא מסובך להחליף ראש ממשלה שנבצר - פשוט מממנים שר אחר במקומו - בעוד 11־12 חודשים מהיום יעדיפו המפלגות כבר ללכת לבחירות. זה לא הצעד הנכון, הבוגר או היציב, אך זו העמדה של נפתלי בנט ואריה דרעי, למשל.
אך הליכודניקים שותקים מסיבה נוספת: אמנם הערכתם פסימית, אבל בסתר לבם הם עדיין חוששים שטרם הגיע קצו של עידן נתניהו. החוק שהם עצמם ושגם פרקליטי נתניהו ליטשו היטב קובע שאם הכנסת לא הדיחה ראש ממשלה שהורשע בפלילים, אזי "תיפסק כהונתו ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי". פסק דין "סופי" פירושו החלטה חלוטה של בית המשפט העליון לאחר כל החקירות, השימועים, המשפטים והערעורים – דהיינו, בתום שנים ארוכות.
עד אז אין לנתניהו שום כוונה לעזוב מיוזמתו את תפקידו, ופרקליטיו מתעתדים להיאבק בעתירות שידרשו ממנו להתפטר בשל הגשת כתב אישום, אם יוגש כזה. כבר עתה אומרים אנשי נתניהו שלפי החוק לא צריך ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום להתפטר. נתניהו אומר גלויות שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום, ואחת הסיבות לכך היא טראמפ.
במשך שלושים שנה טווה נתניהו מארג קשרים יוצא דופן במפלגה הרפובליקנית. המפגש אתמול בינו ובין חברו רודי ג'וליאני, הנמנה על מעגל יועציו הקרוב של טראמפ, הוא דוגמה של יום חולין. הנחת המפתחות עכשיו בגלל החקירות תהיה מבחינת נתניהו לא רק פספוס לישראל, אלא גם החמצת הזדמנות דומה לזו משה רבנו, משהו מסוג "אותה תראה ואליה לא תבוא".
נתניהו, כמו שאמר לשריו, רואה את ההזדמנות. עם חקירות או בלעדיהן, הוא מתכוון לנצל אותה. אז מילא שהשרים שותקים בעניין החקירות, אבל לפחות שיצטרפו לאקוניס בדרישה לבטל את נאום בר־אילן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם