ראשי » חדשות » דעות

חוק כרטיסי הזנות: סקס אינו מוצר צריכה

בחברה המקדשת את תרבות הצריכה, חברה שבה הכל סחיר, שבה גוף נשי משמש למכור כל מוצר, איסור של צריכת זנות הוא אמירה ברורה שיש גבול לצריכת עצמנו לדעת, ושהצורך של מישהו בסקס לא יכול לבוא על חשבון גופה של מישהי

"אחי, ראית את המשחק?!"
"כן, בואנה, זיינו אותם!"

אנחנו חיים וחיות בחברה שמגדירה סקס כיחסי כוחות ושליטה, כאקט משפיל שצד אחד מבצע בשני, ולא כפעילות מהנה ומשותפת לאלו שלוקחים בה חלק. כך למשל, ביטוי שגור לתיאור ניצחון בכדורגל, למשל, הוא "זיינו אותם". לזיין זה לנצח, זה להרגיש שווה על חשבון מישהו/י אחר/ת, לזיין זו תרופה לאגו הפגוע, וזו תרופה שקל לקנות אותה בכסף. גם השיח סביב הצורך בהסכמה בסקס, ולא ברצון הדדי, מגלם בתוכו הנחת יסוד שסקס הוא מוצר שדרוש מו"מ כדי לקבלו, יש בו צד שרוצה ומקבל, וצד שמסכים ונותן. בחברה שבה הכל הוא מוצר צריכה והכל סחיר, אפשר לקנות לזמן מוגבל אישה שאת הגוף שלה אפשר לזיין. אבל היא בטח רוצה את זה, לא?

בתיווכה של התרבות הפופולרית, קולנוע, טלוויזיה וכיוצא באלה, נדמה לנו שנשים בזנות ובחשפנות הן נשים בוגרות וסקסיות, כאלו שעוסקות בכך מבחירה, מרצון לעשות הרבה כסף או אפילו כי הן אוהבות סקס (כי אין מיאוס כשתחביב הופך לעבודה). אבל בעולם האמיתי, המושג "נשים" הוא מתעתע מאוד. השאלה על גיל הכניסה לזנות היא מורכבת – איך אפשר למדוד? האם נערה בחטיבת הביניים שמוצצת לנער אחר, קטין או בגיר, בתמורה לג'ינס או בושם נמצאת בזנות?
 
כך או כך, המצב התודעתי של מכירת גוף תמורת כסף מתחיל בגיל צעיר מאוד, אולי לפני גיל ההסכמה בחוק, גם אצל בנות וגם אצל בנים (רבים מהם נערים שגורשו מביתם בגלל נטייה מינית או זהות מינית). קשה עד בלתי אפשרי לדבר על "בחירה" בגילאים כל כך צעירים, שבהם כושר השיפוט של הילד/ה הוא בוסרי עד לא קיים. רוב מוחלט של המידרדרות והמידרדרים לזנות היו קורבנות לפגיעה מינית בגיל צעיר, פעמים רבות לגילוי עריות - פגיעה מהסביבה הקרובה ביותר, זאת שאמורה לשמור ולהגן מפגיעה. שנות הילדות שלנו הן משמעותיות לתפיסה העצמית שלנו, אז אם מגיל צעיר הורגלת לשמש ככלי לסיפוק צרכיו של אב, אח, דוד, סב - למה שלא תמשיכ/י לעשות זאת גם לפרנסתך?

אבל העובדה שברוב המקרים צריכת זנות היא המשך הניצול של אלו שנוצלו, היא אינה הסיבה היחידה להיותה של הזנות תופעה חברתית פסולה, כמו רצח, אונס או גניבה. נדמה לנו שבזנות מדובר בפעולה שגרתית - סקס, אבל בהבדל יחיד - תמורת תשלום. אבל לא, זנות היא לא יחסי מין תמורת תשלום. סקס הוא לא מוצר שעומד בפני עצמו, הוא אינו מתקיים אם אין גוף פיזי שמספק אותו. זנות היא למעשה קנייה ומכירה של שליטה בגוף: שילמתי כדי לקבל את הגוף שלך לפרק זמן מסוים ולספק באמצעותו את צרכיי. בעל המאה הוא בעל הדעה, לכן אני זה שיקבע מה יקרה עם הגוף שלך בפרק הזמן הזה, כך שגם אם לכאורה בחרת בדרך החיים הזאת, הבחירה שלך בתוך האקט היא מינימאלית. נניח שאת/ה יושב/ת במסעדה ומבקש/ת מהמלצר סטייק. תצפה/י לקבל את הסטייק שתמורתו שילמת. לא תצפה/י שהמלצר יאמר לך שלא מתאים לו להביא לך את הסטייק, כי זה פוגע ברגשותיו כטבעוני, נכון? אז אותו דבר, רק שבמקום לשלם עבור ארוחה, שילמת עבור שליטה בגוף של מישהי. חסכו מעצמכם את האשליה שמדובר ביחסי מין הדדיים ומהנים.
 
צרכני הזנות מעדיפים להתעלם מהעובדות המפורטות מעלה. הם מעדיפים להסתכל על עצמם ככאלו שבאים להנות ומשלמים עבור ההנאה שלהם, ממש כאילו הלכו לסרט או למסעדה, ולהתעלם מהניצול המגולם בהנאה שלהם. מיגור התופעה המורכבת והמושרשת של זנות וצריכתה הוא אתגר מורכב שדורש התמודדות במספר מישורים: הביקוש בקרב הצרכנים, פרסום הזנות, שיקום ומתן אלטרנטיבות לנשים המבקשות לצאת מהמעגל.

צעד חשוב לקידום הנושא נעשה השבוע, עם האישור בוועדת שרים לחקיקה ובקריאה טרומית של הצעת החוק לניתוק מספרי הטלפון המופיעים על גבי כרטיסי פרסום הזנות, הצעה שמקודמת על-ידי הח"כיות מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי, וזוכה לתמיכתו של השר לבטחון פנים גלעד ארדן.

זהו צעד נוסף בדרך להתמודדות המוסרית ביותר עם תופעת הזנות: לאסור בחוק צריכת זנות פירושו לאסור אונס ולאסור קנייה של נשים, גברים, נערות ונערים. בחברה המקדשת את תרבות הצריכה, חברה שבה הכל סחיר, שבה גוף נשי משמש למכור כל מוצר, איסור של צריכת זנות הוא אמירה ברורה שיש גבול לצריכת עצמנו לדעת, ושהצורך של מישהו בסקס לא יכול לבוא על חשבון גופה של מישהי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אור סרי

עוסקת במדיניות ציבורית, מגדר, הייטק, שוק העבודה, מוח וקוגניציה, עירוניות, יוגה, נערות בסיכון, בילויים, זוגיות וכלב – לא בהכרח לפי הסדר הזה.

לכל הטורים של אור סרי