לשבת בצפון ת"א ולהאשים את השקופים בגזענות
מגמת ההתבדלות החברתית בעידוד המדינה צריכה להיפסק. אבל כל עוד המדינה מעודדת הקמת ישובים ושכונות לחרדים בלבד, ערבים בלבד, סרוגים בלבד או עשירים בלבד - אסור להאשים את השקופים שנלחמים נגד חדירת ערבים או אריתראים לשכונותיהם - בגזענות
אם אתה גר בישוב עשיר, החוק מתיר לך לעשות ועדת קבלה כדי לוודא שרק אנשים כמותך יהיו בין השכנים. אם את גרה בשכונה ״בעלת ציביון חילוני״, תוכלי למנוע את הקמתו של מקווה בשכונתך, בחסות בית המשפט העליון. אם אתה מהציונות הדתית, חברות בניה מגזריות יוכלו לקנות מהמדינה קרקעות שמיועדות לכלל הציבור, ולבנות עליהן פרויקטים שמיועדים רק לך. אם את במקרה חרדית, המדינה מקצה ישובים שלמים ושכונות שלמות לך ולשכמותך, בלי שאף אחד אחר יוכל להתקרב. אם אתה בדואי, בג״ץ ימנע כל סיכוי שיהודי יוכל לקנות קרקעות אצלך בישוב.המדיניות הרשמית בישראל, נכון להיום, מעודדת הקמת ישובים ושכונות לחרדים בלבד, ערבים בלבד, סרוגים בלבד או עשירים בלבד. בעוד בעבר מקומות יישוב עירוניים בישראל היו מקומות מפגש בין הקבוצות השונות, ורק אלה מתוכם שהתעקשו לחיות בקהילות מסוגרות חיו כך, כיום המצב התהפך והסיכוי שאלה יפגשו עם אלה קרוב לסיכוי שהצל ישיר דואט עם תאמר נפאר. האידאל של מקבלי ההחלטות הוא שכל קבוצה תחיה בנפרד עם כמה שפחות חיכוכים עם האחרים.
המדיניות הזו, שמסמלת בעייני יותר מכל את הקיטוב החברתי העמוק שאנו סובלים ממנו, מהווה שילוב אינטרסים בין החזקים בחברה, ו״המיעוטים המאורגנים״: בעוד שציבורים חזקים יודעים להגן על עצמם מפני התערבבות עם אחרים, גם לקבוצות קטנות כמו ערבים וחרדים יש יכולת התארגנות מצוינת שמשפרת את כוח המיקוח שלהם. הדבר נכון במרחב השכונות והערים, וגם בחינוך, בצבא ובאקדמיה. עוד ועוד מרחבים בישראל הופכים מנחלת הכלל לנחלת קבוצה אחת בלבד. אפילו ציבור ה״סרוגים״, שבעבר חי בערים יחד עם כלל עם ישראל, לאט לאט מקיף את עצמו בעוד חומות בישובים קהילתיים מגזריים.
ישנו ציבור אחד שנמצא מחוץ למשוואה הזו, מתעקש להימנע מלמגזר את עצמו, ועל כן מוצא את עצמו עירום מכאן ומכאן. בשפה האקדמית הוא נקרא ״חילוניים ממעמד ביניים-נמוך בפריפריה״, או במילים אחרות - מזרחים לא חרדים. החילוניים והמסורתיים בפריפריה לא חזקים מספיק כדי להסתגר בשכונות לעשירים בלבד, ולא חלשים מספיק כדי לפתח יכולת התארגנות ו״תודעה סקטוריאלית״.
מהסיבה הזו, השכונות בפריפריה החברתית הופכות לכר פורה להתערבות מצד קבוצות אחרות - חלשות וחזקות כאחד. בעוד בשכונות חזקות או בישובי מיעוטים הקהילה תעמוד כחומה בצורה מול כל שינוי או התערבות חיצונית, שכונות הפריפריה מאז ומתמיד היו פתוחות לקהילות אחרות, לקליטת עליה, ולהבדיל, זמינות להשתלטות של קבוצות מאורגנות היטב. שכונות הפריפריה נותרו לטוב ולרע שריד לגישה הישנה, שבה ציבורים שונים חיו ביחד תוך התחשבות הדדית יומיומית.
אך לעיתים נדירות, במקרים שבהם ההשתלבות הופכת להשתלטות, גם ל״שקופים״ נמאס. מה קורה כאשר קהילות בפריפריה מחליטות לפעול נגד השתלטות של קבוצות מאורגנות היטב על שכונות וערים שלמות?
הניסיון מראה שבפעמים הבודדות שבהן ציבור בפריפריה אזר אומץ ונעמד על הרגליים האחוריות נגד השתלטות כזו, מייד הוא הואשם בגזענות. זה מה שקרה בעפולה, כאשר תושבי המקום נזעקו כנגד קבוצה מאורגנת של ערבים שהגיעה לרכוש קרקעות שהופשרו ל״בנה ביתך״, וזה מה שקורה כעת בדרום ת״א, כשתושבי המקום מזדעקים נגד ההשתלטות המאסיבית של אריתראים וסודנים על שכונות שלמות כמו שכונת התקווה.
מה שדעת הקהל זוכרת מהסיפור בעפולה וממאבק התושבים בדרום תל אביב, היא ש״התושבים גזענים, שונאי ערבים ושונאי שחורים״. בשונה משכונות אחרות, לתושבי הפריפריה אין את הזכות להיאבק על צביון השכונה שלהם. נסו לדמיין שכונה מהוגנת במרכז הארץ, שעשרות אלפי מבקשי מקלט מאפריקה היו מגיעים אליה בטווח של שנים בודדות. מה לדעתכם הייתה התגובה?
הזוי בעיני לשמוע טענות כלפי תושבי דרום תל אביב, שמתנגדים למחנה הפליטים שנוצר בשכונותיהם בשנתיים האחרונות. אנשים החיים בשכונות הומוגניות, שאם חלילה נפתח בשכונותיהם איזה בית חב״ד או גן ילדים דתי הם מרימים קול זעקה, ושבשכונותיהם ישראלי ממוצא אתיופי יכול לחלום לגור, אלה תופסים את תושבי דרום תל אביב ועפולה כגזענים?
שמתי לב לחריג אחד לכלל: במקרים שבהם תושבי הפריפריה נלחמים נגד השתלטות חרדית (״התחרדות״), דווקא לא נשמעת נגדם כל האשמה, ולהפך. זה נובע כמובן מכך ש״בעלי הבית״ של ההאשמה בגזענות שונאים בעצמם חרדים.
ומה בשורה התחתונה? השאיפה שלי היא שנחזור לערים משלבות ורב-תרבותיות, אבל באמת. מגמת ההתבדלות בעידוד המדינה - יהיו אלה קבוצות עשירות וחזקות או קהילות מיעוט - צריכה להיפסק. כך מפסיקים את הקיטוב החברתי וכך מחזקים את הקהילות שלנו. ועד שהמדיניות הזו תאומץ על ידי המדינה, לגיטימי שקבוצות שונות, ובמיוחד כשמדובר בציבור בפריפריה, יתנגד להשתלטות מצד קבוצות אחרות, לבטח כשמדובר בקבוצות חזקות, אך גם אם הן חלשות. כן להשתלבות, לא להשתלטות.
אקו"ם