מתעללים בחסרי ישע - ואיפה אנחנו בסיפור הזה?
רק כשאנחנו נהיה אלו שנודיע לנבחרי הציבור שלנו שמאסנו בהזנחה באוכלוסיות חסרות ישכע ובזלזול ביקרים לנו - ההורים והילדים שלנו - נזכה לראות שינוי אמיתי. קדמה בלי ערכים, מי צריך את זה בכלל?
מטפל סיעודי מכה בכוח קשישה בזמן שהוא מחליף לה טיטול, או זורק קשיש אחר על המיטה בחוזקה. מטפלת פרטית מטלטלת תינוקות רכים בבית, גננת במשפחתון זורקת ילדים על המזרנים לשנת צהריים תוך קללות וצעקות. התמונות המחרידות הללו מופיעות על מסך הסמארטפון שלנו אחת למספר שבועות ובתקופות קשות האימה הזאת נוכחת על המסך שלנו פעמיים בשבוע. משום מה למרות שהזלנו דמעות והיינו בהלם מעוצמת הרוע כלפי חסרי ישע עברנו הלאה, הרבה יותר מדי מהר, וכשאנחנו עוברים הלאה אף אחד מנציגי הציבור שלנו לא טורח לתקן את העיוות.בישראל ישנם למעלה מ-120 אלף תינוקות חסרי ישע בגילאי לידה עד שלוש שמופקרים ללא חוקים או אפילו משרד שתחת אחריותו יתנהלו המסגרות באופן תקין. בדומה לכך ישנם למעלה מ-22 אלף קשישים בבתי אבות, גם הם חסרי ישע, שסובלים אף הם מהפקרות החוק והפיקוח. גורלן של שתי האוכלוסיות האלו שזור האחד בשני. חוסר האונים וחוסר הלובי בממשלה ניכר היטב וכך בשטח ההפקר מרשים לעצמם חיות אדם לפגע באלו שלא יכולים לספר ולעצור את ההתעללות.
בית האבות בו התעללו בקשישים על פי החשד. המדינה מסירה את ידיה.
צילום: מישל דוט קום
שני התחקירים האחרונים שחשפו את הזוועות שעוברים קשישים בבתי אבות מצטרפים לשורה ארוכה של מקרים שבהם גננות ומטפלות התעללו בילדים ותינוקות וברוב הפעמים נחשפו רק בדרך נס. אי אפשר להגיד עירנות, כי מי מתאר לעצמו שהוא מפקיד כל בוקר את היקר לו מכול במקום שיכול לעולם לו את הגרוע שבסיוטים. שוב קיבלנו הצצה למה שיכול לקרות וקורה במקום שבו המדינה מסירה את ידיה מהאוכלוסיות החלשות.
ישראל מעולם לא השכילה להעביר את תחום מעונות היום למשרד החינוך האמון על חינוך ילדינו, ובמקום זה התייחסה למוסדות החינוך שעד גיל שלוש כאל בייביסיטר באדיבות המדינה כדי שההורים יצאו לעבוד. היא לא מפקחת על הכשרת מטפלות, תקינות המשפחתונים שנפתחים בכל בית שלישי ובטח שלא על דרך העבודה או תכני הלימוד אם יש כאלה בכלל. כל עבריין יכול לפתוח משפחתון ולטפל בתינוקות רכים כמו שכל אחד יכול להיות מטפל סיעודי ו"לזכות" קשיש אומלל בטיפול מסור.
אחד החשודים בהתעללות בקשישים מובא לדיון בהארכת מעצר. איך אנחנו לא מרימים קול זעקה?
צילום: מישל דוט קום
לפני שאני שואלת איפה השרים וחברי הכנסת והממשלה, אני שואלת איפה אנחנו? איך אנחנו לא שובתים, מפגינים ומרימים קול זעקה עבור אלו שאינם יכולים? כשאנחנו נהיה אלו שנודיע לנבחרי הציבור שלנו שמאסנו בהזנחה ובזלזול ביקרים לנו - ההורים שלנו, הילדים שלנו, רק אז נזכה לראות שינוי אמיתי.
עלינו לדרוש הקמת צוותי היגוי בין-משרדיים בשיתוף חברי הכנסת שיחוקקו שורה ארוכה של חוקים ותקנות שיסדירו סוף סוף את התחום הפרוץ הזה של מוסדות המטפלים בתינוקות וקשישים. רק אז תהיה כאן חברה מתוקנת שדואגת לאוכלוסיות החלשות שלה. רק ככה נוכל להבטיח שבפעם הבאה שבה נצפה בתחקיר כזה בטלוויזיה לא נגלה שם את ההורים שלנו או את הילדים שלנו, כי זה יהיה באיזו מדינת עולם שלישי ולא באומת ההייטק. קדמה בלי ערכים, מי צריך את זה בכלל?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם