הצו של כחלון חושף: מדינת ישראל היא כלא כלכלי
כשכחלון מואיל בטובו לתת לנו באופן זמני ומוגבל את הזכות לסחור באופן חופשי והוגן, הוא לא עושה לנו טובה. הוא רק מאיר את מה שקורה בשאר הזמן: שלילה שיטתית של זכויותינו על ידי משטר דכאני שנועדה להיטיב עם המעטים והחזקים על חשבון הרבים והחלשים
השבוע התבשרנו שלקראת חג הפסח השר כחלון חתם על צו שמאפשר לייבא מכסה מסוימת של מוצרי מזון לישראל ללא מכס, על מנת לאפשר ייבוא חופשי ותחרות, למנוע מחסור ולהוריד מחירים. חדשות טובות? לא בדיוק.אזרחי ישראל נוטים לשכוח – אבל צווים מסוג זה מזכירים לנו, שאנו חיים בכלא כלכלי שעוצב ותוכנן על מנת להעביר כמה שיותר מהכסף שיש לנו בכיס לקבוצה נבחרת של אינטרסנטים שזכו להגנת הממשלה.
ייבוא של מוצרי מזון לישראל מוגבל קשות על ידי מכסות ומכסים, כאלו שכמעט אין להם אח ורע במדינות דמוקרטיות עם כלכלה לכאורה חופשית, ומותיר אותנו בני ערובה של יצרנים מקומיים, שבתורם נהנים מהגנות וחסמי שוק גם בתוך הארץ ששומרות עליהם מתחרות. חלקם מאוגדים בגופים פסבדו-ממשלתיים כמו המועצות החקלאיות שקובעות מחירים ומווסתות את ההיצע, כולל השמדת סחורה כשצריך לשמור על מחיר גבוה.
סחורה מחו"ל מיובאת על ידי מספר שחקנים מצומצם למדי שמצליח לצלוח את הבירוקרטיה המצמיתה, לקבל מכסת ייבוא ולהיות מסוגל לשלם את המכסים הכבדים או למצוא דרך לקבל מהם פטור.
מצב זה גורם לכך שכל מוצר שאנחנו קונים בשוק מכיל רכיב משמעותי במחירו של "מס טייקונים" – הפער בין המחיר שהיינו משלמים על גביע יוגורט בסיטואציה של שוק חופשי, ייבוא חופשי ותחרות לבין הפער שאנחנו משלמים כיום. זה פער אדיר ואחת הסיבות העיקריות ליוקר המחייה בישראל.
במקביל למנגנון דרקוני זה, מדינת ישראל עושה עוד צעדים על מנת לשמר את אזרחי ישראל צרכנים חלשים - למשל קונה מט"ח על חשבוננו. השבוע אנחנו מתבשרים שלמרות כל מאמצי בנק ישראל, השקל הישראלי מתחזק כל הזמן והופך אט אט לאחד המטבעות החזקים והיציבים בעולם. אפילו ערכו החזק כיום הוא לא ערכו הריאלי כי אם כזה שמוחלש באופן שיטתי על ידי בנק ישראל, שעושה זאת על ידי קנייה מסיבית של דולרים.
השקל החלש טוב ליצואנים שמוכרים בדולרים ומשלמים לעובדיהם בשקלים. אותם עובדים הולכים אחר כך לסופר עם השקל החלש הזה ומגלים שהמוצרים המיובאים יקרים עוד יותר, כי הם מיוצרים בחו"ל, בדולרים, ויקר יותר לייבא אותם. הפער בין שער השקל הריאלי לזה המוחלש באופן מלאכותי על ידי הממשלה הוא בעצם עוד מס שאנחנו מעבירים ישירות לאותם שחקנים רבי עוצמה במשק.
בתוספת המכסים והמכסות שהממשלה מטילה, כאמור, על ייבוא אנחנו כבר מבינים שאין שום סיכוי להתחרות ביצרנים המקומיים המוגנים, שרבים מהם גם נהנים מהצד השני של המטבע: מייצאים נמרצות, או בכלל מייצרים את מוצריהם (או חלק מהם) בחו"ל. הם בכל אופן יכולים להמשיך למכור לנו במחירים שערורייתיים ללא הפרעה בואקום נטול תחרות. ואל תגידו לי "פיקוח ממשלתי" לפני שהשוויתם מחיר של ליטר חלב ישראלי "מפוקח" לליטר חלב בסופרמרקט בחו"ל.
מה עולה מהנתונים הללו? ברור מהם שמדינת ישראל מטפחת מדיניות כלכלית שנועדה לעודד ייצוא, על חשבון אזרחי ישראל שמשלמים ביוקר המחייה שלהם. אנחנו משלמים בכל ביקור בסופר מס נסתר שמועבר ישירות למספר קטן של יצרנים מקומיים – חברות פרטיות או ציבוריות עם השפעה פוליטית ניכרת. כל מי שקצת מבין בכלכלה יודע שהטייה מלאכותית כזו לטובת ייצוא היא אבסורד ברמת העקרון שכן הייצוא והייבוא הם שני צדדים של אותו מטבע (ליטרלי): הייצוא מכניס לשוק הישראלי מטבע חוץ תמורת סחורה והייבוא מוציא את מטבע החוץ הזה תמורת סחורה. אין הגיון כלכלי ממשי להעדיף אחד משני צדי העסקה הזו.
רבים מתומכי המדיניות מסבירים לנו שעל ישראל לשמור על יכולת אוטונומית לייצור מוצרי צריכה, מזון בעיקר, מסיבות ביטחוניות. יש בזה משהו כמובן אבל האמת היא שמקורו של רוב המזון שאנו צורכים בחו"ל. ישראל לעולם לא תהיה מסוגלת לספק לאוכלוסייה ההולכת וגדלה שלה את כמות החיטה, התירס והאורז שאנחנו צורכים. זה פשוט ככה.
אז אין הגיון כלכלי, אין הגיון בטחוני - אבל כנראה שיש הרבה הגיון פוליטי – אם אפשר לפנק את הטייקונים על חשבון האזרחים הקטנים שרובם לא מבין את העקרונות האלה – למה לא לעשות את זה? הרי בכירי בנק ישראל והאוצר צריכים לדאוג לקריירה ביום שאחרי עזיבתם את השירות הציבורי. אז בואו נמשיך לספר לציבור שהצו של כחלון הוא חדשות טובות ולא שהוא עדות עצובה למודל השערורייתי והניצולי, נוטף ההון-שלטון ובעל המאפיינים הצפון קוריאניים של שוק מוצרי הצריכה בישראל.
הזכות הטבעית שלנו כבני אדם בני חורין היא לסחור באופן חופשי והוגן. כשכחלון מואיל בטובו לתת לנו, לפנים משורת הדין ובאופן זמני ומוגבל את הזכות הזו הוא לא עושה לנו טובה. הוא רק מאיר את מה שקורה בשאר הזמן: שלילה שיטתית של זכויותינו על ידי משטר דכאני שנועדה להיטיב עם המעטים והחזקים על חשבון הרבים והחלשים.
אקו"ם