איך אין מחיר ציבורי למי שמזניח אזרחים תחת אש
מה שנותר לי כתושב עוטף עזה זה לא להתייאש. לא לעסוק במחדלי הקבינט הקודם אלא למנוע את המלחמה הבאה. בכל הכוח. עכשיו
פסטיבל דו"ח מבקר המדינה בנושא "מחדל המנהרות" הגיע לשיא, וכבר עכשיו ניתן לנבא שהוא יגווע תוך ימים אחדים. עוד בלי לקרוא את פרטיו ניתן לקבוע שהיה ניתן לחסוך הרבה מאוד זמן וכסף אם היינו נותנים לכל ילד מעוטף עזה החמוש בשכל ישר, לכתוב אותו.שלא תטעו, חלילה. אני לא מצטרף למתקפה המתוזמרת של נתניהו על המבקר, שגם היא עולה לנו הרבה זמן וכסף. ההתקפה הזו היא מחפירה. צריך להסתפק ראש ממשלתנו בחמש מילים לקוניות: "אלמד את הדו"ח ואיישם לקחים". עצה ממלכתית חינם ממני. נדמה ששכחנו שלא איש הסברה בחרנו, אלא אדם אחראי שאמור לעמוד בראש הרשות המבצעת ולהנהיג את החברה הישראלית לשגשוג וטוב מרביים.
דו"ח המבקר: המידע שלא הועבר לקבינט (עריכה: עלאא עאקלה )
כל מה שאני מנסה לומר, בעודי מארגן את הממ"ד להתלקחות רבתי אפשרית בעוטף עזה, המתרחשת ובאה עלינו בימים האחרונים, זה ששלחנו את מבקר המדינה לחפש את המטבע מתחת לפנס. והוא הלך לשם בדיוק. ויש ליישם את לקחיו ולשפר את עבודת הקבינט. אבל, המטבעות נמצאים במקומות אחרים לגמרי.
שפירא. מתקפה מחפירה על המבקר.
צילום: איציק הררי/ דוברות הכנסת
ניתן היה להתחיל את הסיפור כך: במוצאי שבת, 23.8.2014, שלושה ימים לפני סיום "צוק איתן", התקיימה הפגנה בכניסה למעון ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים. את ההפגנה הובילו אנשי "התנועה לעתיד הנגב המערבי", שאני ממייסדיה. פעילות ופעילים משדרות, אשכול, אופקים, שער הנגב, נתיבות וחוף אשקלון הגיעו וחתמו סוף שבוע של מאהל מחאה במקום. הדרישה הייתה פשוטה: נתניהו, בוא לבקר. בוא אלינו, אנשי הנגב המערבי המאמינים בעתיד המקום הנפלא הזה, וספר לנו לאן אתה לוקח אותנו. מה האסטרטגיה? מה הכיוון ואיך נגיע לשם? התוצאה: דממת אלחוט. אין תגובה מלשכת ראש הממשלה. עד היום.
צבע אדום בנירים. המלחמה הזו ידעה עליות ומורדות, אבל מעולם לא הפסיקה.
צילום: יהודה פרץ
ניתן היה לספר אותו גם כך: באופן מפתיע, לפחות בעיניים הסטריאוטיפיות של הציבור, הוויכוח על הסכם מול חמאס בעזה, שפרטיו ידועים (נמל ימי ופתיחת מעברים תמורת שקט) איננו ויכוח של ימין מול שמאל. שני חברי קבינט לפחות, נפתלי בנט וישראל כץ, תומכים בהקמת נמל ימי בעזה. בעוד שמחזיקת תיק המשא ומתן בממשלת נתניהו השלישית, ציפי לבני, מתנגדת. התוצאה: דממת אלחוט. אפס תזוזה. המשך הדינמיקה המלחמתית.
ואפשר גם כך: לפני כשש עשרה שנים נחת הקסאם הראשון בתחומי העיר שדרות. המלחמה הזו ידעה עליות ומורדות, אבל מעולם לא הפסיקה. בעוד מכונות הדפוס בירושלים הדפיסו את דו"חות מבקר המדינה, מנהרות חמאס המגיעות עמוק לאזורי הישובים הישראלים המשיכו להיחפר. רקטות המשיכו "לטפטף" ומשחק הירי-תגובה הולך ומתעצם.
הריסות מתקיפות צה''ל בעזה. לא לעסוק במחדלי הקבינט הקודם אלא למנוע את המלחמה הבאה.
צילום: AFP
בפוליטיקה צינית המחשבת רווחים מידיים ונשענת על תקשורת הסובבת במעגלים קבועים, אין מחיר ציבורי לכל אלה. אין מחיר ציבורי למי שמתעלם מאזרחים תחת אש כל כך הרבה שנים. אין מחיר ציבורי למי שלא מייצר אסטרטגיה ומביא את הצבא החזק במזרח התיכון למבוי סתום, להקזת דם מיותרת ומלחמת חפירות של חודשיים ללא תכלית. אין מחיר למי שלא מביא פתרון, אלא רק מילים ונאומים בומבסטיים ודימוי "חזק". כי חז"לנו כבר המשילו מילים יפות ללא מעשים לעץ מפואר חסר שורשים, שכל רוח מצויה הופכת על פניו.
בסופו של עניין מה שנותר לי כתושב עוטף עזה, היא המחויבות לילדים שלי ולקהילה שלי. הקהילה, שמאז "צוק איתן" הכפילה ושילשה את כמות הפניות לסעד פשי מקצועי. קהילה שעדיין לא התחילה ללקק את הפצעים שעוד רגע נפתחים. בסופו של עניין מה שנותר לנו זה לא להתייאש. ולא לעסוק במחדלי הקבינט הקודם אלא למנוע את המלחמה הבאה. בכל הכוח. עכשיו. כולם מדברים על שלום? הצחקתם...
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם