ראשי » חדשות » דעות

כשלוקחים ללוינשטיין ולליברמן את הצעצוע מהיד

הרב לוינשטיין, אביגדור ליברמן, תוקפי שמעון ריקלין והפרופסורים הליברלים בארה"ב – כולם זועקים חמס על נושאים שונים בתכלית, אבל הזעקות נובעות מאותו מקור: מישהו לקח להם את הצעצוע מהיד

רבים מאיתנו מכירים את ההרצאות הקצרות של 'טד'. הן בדרך כלל נמשכות כרבע שעה, ומספקות הצצה אינטלקטואלית מרתקת – גם אם לעתים קרובות שטחית – לנושאים שונים ומגוונים. בחודש שעבר החליטו ב'טד' לחרוג ממנהגם ולייסד סדרת שיחות חדשה, הפעם בצורת דו-שיח, שבמסגרתה יעלה לדיון המצב העולמי החדש. במילים של אנשי 'טד', הסדרה נוסדה כ"תגובה דחופה לזמנים מעוררי מחלוקת באופן מסוכן".

השיחה הראשונה בסדרה נערכה בין האוצר הראשי של 'טד', כריס אנדרסון, ובין פרופ' יובל נח הררי - כן, ההוא מ'קיצור תולדות האנושות'. הרקע לסדרה יוצאת הדופן והדחופה הזו, המועברת בשידור חי מניו-יורק עם קהל באולפן, ושבמסגרתה בין השאר עולה השאלה אם לא הגיעה העת לזנוח את הדמוקרטיה למען עתיד האנושות, הוא כמובן בראש ובראשונה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. זהו עוד אחד מרעשי המשנה בעולם האינטלקטואלי המערבי, שמסרב עדיין להאמין בעובדה שכמה עדרי ברברים במדינות לא חשובות כמו ויסקונסין ומישיגן גנבו לו את המדינה ואת ההיסטוריה כולה.
 
"זמנים מעוררי מחלוקת באופן מסוכן": כך קוראים ב'טד' לתקופה שהחלה ב-8 בנובמבר 2016. התואר המפוצץ הזה כמובן לא הספיק כדי לתאר את שמונה שנות שלטונו של ברק אובמה, שסחף את אמריקה ובעקבותיה את העולם המערבי כולו למחוזות שמאל סהרוריים – כלכלית, חברתית, מדינית. הרי למי אכפת שכמה מאות מיליוני שמרנים קמו בוקר-בוקר ולא האמינו שזה קורה להם? העיקר שבאקדמיה ובמנהטן היו מרוצים.

התואר הזה גם לא הספיק לתקופה שסוגרת השבוע שש שנים בדיוק, הקרויה "מלחמת האזרחים בסוריה". כי בינינו, מה הם כבר חצי מיליון הרוגים בפריפריה הנידחת הזאת בקצה המזרח התיכון? זה לא מעורר מחלוקת במערכות העיתונים סביב כיכר טיימס, ובטח לא הופך את התקופה הזו ל"מסוכנת" באופן שדורש תגובה "דחופה".

טראמפ, לעומת זאת, הוא כבר אסון שמחייב תגובה הולמת. בבקשה, פרופסור, הסבר נא לנו מדוע הפתרון יחייב טראומה קשה שתגיע לפניו, ותהיה כנראה לא דמוקרטית.

עוד אירוע טלוויזיוני שעורר בזמן האחרון תגובה דחופה וחריפה היה הריאיון שערך שמעון ריקלין עם שרה נתניהו. בכירי הצייצנים והמבקרים התנפלו על ריקלין בעִ-זוז: איזה ריאיון חנפני, ואילו שאלות מלוקקות, ומה היו כל ההנהונים האלה? ריקלין כנראה עשה שיעורי בית מצוינים, כי הריאיון שלו היה דומה מאוד לזה שערכה יונית לוי עם ברק אובמה. או-קיי, ההנהונים שלה היו נמרצים ומרשימים יותר, וגם חיוכי החנף היו דביקים יותר, אבל שמעון לומד. איש לא קם בזמנו ויצא נגד מופע החנפנות של מגישת החדשות הלאומית, אך כשריקלין וערוץ 20 משדרים ריאיון נוח יחסית עם אשת ראש הממשלה - זה כבר דורש תגובה חריפה.

היו עוד שתי תגובות ששידרו דחיפות בשבועיים האחרונים: האחת של הרב יגאל לוינשטיין על גיוס בנות לצה"ל. "משגעים לנו את הילדות", קבל לוינשטיין, "הן נכנסות לצבא יהודיות, הן לא יהיו יהודיות בקצה. כל מערכת הערכים שלהן תשתבש". שר הביטחון אביגדור ליברמן הגיב קצת באיחור, אבל באופן דחוף לא פחות. שלשום הוא דרש מלוינשטיין להתפטר מראשות מכינת עלי, ואיים שאם לא - יופסק תקצוב הישיבה על ידי מדינת ישראל.
  

אז מה המשותף לחבר'ה מ'טד', לתוקפי שמעון ריקלין, לרב לוינשטיין ולאביגדור ליברמן? לכולם היה עד לפני רגע צעצוע ביד. הם שיחקו בו כרצונם, עד שפתאום בא מישהו אחר והעז לקחת להם אותו מהיד. אבל בזה לא נגמרה התבהלה: הבנדיטים לא שוברים את הצעצוע ולא ממציאים צעצוע חדש - הם לוקחים את הצעצוע האהוב והמוכר ועושים איתו בדיוק את מה שראו שקודמיהם עשו איתו, וזה מתסכל, מייאש ודורש תגובה דחופה. אז תשיגו לי בבקשה את הפרופסורית ההיא לשבוע הבא.

טראמפ לקח לחברים הליברלים מ'טד' את הדמוקרטיה והשתמש בה כדי להיבחר לנשיאות; ריקלין לקח את המיקרופון והחליט לשאול שאלות בעצמו, במקום להמשיך ולהסתכל איך השמאלנים עושים את זה ולהתעצבן בסלון; הבנות הדתיות לקחו את החינוך הטוב, חופש הבחירה ויכולת החשיבה העצמאית שהעניקה להם מערכת החינוך הדתית-לאומית, והחליטו להתגייס לצבא בקצב הולך וגובר; הרב לוינשטיין מצדו לקח לאביגדור ליברמן - כנציג המערכת הביטחונית-ממשלתית - קצת מהשליטה המוחלטת שהייתה למערכת על חייליה וקציניה.

כולם, כל אחד ואחד מהם בזוויתו האישית והכואבת מאוד, רואה איך מישהו מעז לקחת לו את הצעצוע שלו ולהשתמש באותם כלים ממש כדי לעשות בדיוק את ההפך. מובן שחלק מזה הוא התרסה, אין שום דרך אנושית למנוע זאת. אבל העיקר הוא חילופי האליטות, בכל הדרגים ובכל התחומים, שאנשי האתמול חווים כמפולת אבני דומינו המערערת את עולמם. מכיוון שמבחינתם העולם הוא הם, הרי שברגע שעולמם בסכנה - כל האנושות שרויה תחת מתקפה ברורה ומיידית, מה שכמובן מסביר את התגובות החריפות והדחופות שלהם למתרחש.

בשיחה המעניינת של פרופ' יובל נח הררי ב'טד' הוא אמר ששנת 2016 היא הרגע שבו הרבה אנשים בעולם המערבי הפסיקו להאמין בסיפור הכלכלה הגלובלית והליברליזם הפוליטי, ולכן העולם הזה שרוי היום בבלבול וללא סיפור שאפשר לבנות את החיים סביבו. יכול להיות שזה נכון, אבל האמת העמוקה יותר היא שהגיע הזמן של אחרים להתחיל לספר את סיפורם. שום תגובות חריפות ודחופות - גם אם הן מושמעות בצורה של סדרת הרצאות אינטלקטואלית - לא יוכלו למנוע מהם לקום ולהגיד את מה שיש להם לומר.

כמה טוב שזה קורה, כמה עצוב שיש מי שעדיין מנסה להשתיק את הסיפור החדש והמסעיר הזה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל שנבל

עיתונאי בכיר ב'מקור ראשון'

לכל הטורים של אריאל שנבל