שרון גל לא מספק את הסחורה? שיעור חשוב לימין
קברניטי השמאל מנסים לחזק את עמדתם דרך המעוז היחיד שנותר בשליטתם - התקשורת. כל עוד זה המצב, בימין יכולים להיות רגועים
דיירי האח הגדול שימו לב. במהלך השבועות האחרונים נפלה טעות חמורה בליהוק. האח הגדול הכניס לבית את שרון גל על תקן הימני הסהרורי, וגל קצת עושה פדיחות. לא מתלהם, עונה בסבלנות ומתקשה להשניא את עצמו על הצופים. זה יכול היה להיות נסבל, אלמלא עלה השמיימה מסוק מעצבן שהביא ליורם זק את הג'ננה כשגילה לתדהמתו שהעם עם שרון גל.
בכלל, העם ימני באופן מעצבן, ולכן העם זקוק לחינוך מחדש. אלא שכידוע האח הגדול אוסר על הפצת מסרים פוליטיים בתוך הבית, ואף דרש מהדיירים להחרים את שלט התמיכה שהכינו למען אלאור אזריה ביום מתן גזר הדין. בזאת המחלקה לא תבוא מחלוקת, אלא אם כן היא מביאה ימבה רייטינג לקופרמן הפקות.
שרון גל. מתקשה להשניא את עצמו על הצופים.
צילום מסך
כך קרה השבוע, כאשר אזרחי מדינת ישראל היו עדים לאחד מרגעי השפל של התוכנית - תעמולה במסווה של משימת תקציב. במשך שעה שלמה אולצו דיירי הבית להקשיב לנאום בחירות של אלדד יניב, שרק לאחרונה הכריז כי הוא שוקל לרוץ לראשות מפלגת העבודה, ושל פעילת השמאל הקיצוני אורטל בן דיין. כל זאת כאשר נאסר עליהם להגיב, לענות בחזרה, למצמץ, לשהק או לנשום. הקטעים הנבחרים שודרו בשנית בשיא הפריים טיים, כי רק כך יכול השמאל הישראלי להשמיע את קולו ללא הפרעה - כאשר הוא ממסמר את יריבו לספה באזיקים של איזו משימה טיפשית ואוסר עליו להגיב לטענות.
אלוהים עדי שאיני ממעריציו הגדולים של שרון גל, ואפילו חולקת על האופן שבו בחר להפוך את אלאור אזריה לגיבור. אבל כאשר ראיתי את אצבעותיו נעות בעצבנות מול המניפסט המבזה שנכפה עליו, התפללתי שיאזור אומץ וישבור את המשימה. אבל גל לא עשה את זה, ואחר כך גם יכולתי להבין למה. אפשר לומר הרבה על איש התקשורת המיליטנט והשמועות המפוקפקות שנכרכו סביבו, אבל טיפש הוא לא. וגל ידע שלזה הם בדיוק מחכים - לרגע שבו הימני העצבני והמתלהם ייצא מכליו. גזרת האיפוק שהתעקש לעמוד בה הייתה שיעור נהדר למחנה הימין כולו: כשיריב מניפולטיבי מנסה להפוך אותך לסהרורי, הנשק הטוב ביותר הוא להוציא אותו משלוותו עם הרוגע שלך.
כנראה המצב באמת בקאנטים, אם קברניטי המדיה בחרו לזהם כך את חלקת האלוהים הטלוויזיונית האחרונה שנותרה חפה מפוליטיקה. לא הולך בכנסת? העם מסרב לשתף פעולה בקלפי? נזריק להם את המסרים במחוזות היחידים שנותרו בשליטתנו - דרך הסאטירה, המוזיקה, האמנות, ועכשיו גם תוכניות הריאליטי.
קצת אחרי הבחירות האחרונות שאל רביב דרוקר את השר גלעד ארדן מה הוא מעדיף: להיות שר בכיר כשהתקשורת שמאלנית, או להיות באופוזיציה כשהתקשורת ימנית. ארדן השיב בכנות שהיה בוחר באופציה הראשונה. אבל מה שבאמת צריך להטריד אותנו זו הכנות חסרת הבושה שבה מודה דרוקר כי למעשה יש כאן עיתונות מטעם. ובסוף, גם אם במבחן הקלפי אנחנו מנצחים, זה עדיין מעצבן ומקומם. כל עיתונאי ימני מכיר את טבילת האש הזו, שבה הוא יושב באולפן הטלוויזיה מוקף באנשי שמאל על תקן מתנחל המחמד ונאלץ לצעוק את דעותיו כדי שיקשיבו לו. אחר כך הוא מסיר מחולצתו את המיקרופון ושואל את עצמו: למה בעצם? למה אני צריך לצעוק כל כך חזק אם אני מייצג את עמדת הרוב?
הנה כי כן, אותו "אח גדול", שקם בתור הומאז' לאח הגדול של ג'ורג' אורוול ומבטא את סלידתו מהמשטר הטוטליטרי הסובייטי, הפך במשך שעה לדיקטטור ולסוכן של דעות פוליטיות מטעם חבריו למחנה השמאל.
מילא אם זה היה עובד, והעם אכן היה מיישר קו. אבל אנחנו הרי יודעים שהמצב הוא בדיוק הפוך. שהדרך הטובה ביותר לחזות תוצאות של בחירות היא לבדוק בעד מי התקשורת ולדעת שהשבט כבר יאמר את דברו ויצביע בדיוק ההפך. נתניהו וגם טראמפ רוכבים על גלי השנאה האלה וממצבים את מעמדם כפוליטיקאים של העם.
ולכן, סוכני שמאל יקרים, אנא צפו שוב במונולוג המפורסם של דניאל באלינט מהסרט "המאמין". באלינט טוען שם טענה מעניינת - שהדרך היחידה להיפטר מהיהודי היא לאמץ אותו אל חיקך עד שישכח מיהדותו. בפרפרזה דומה לזירה הפוליטית, השיטה היחידה שבה התקשורת תצליח להיפטר מנתניהו היא רק אם היא תתחיל לחבק אותו. מכיוון שזה לא יקרה בעתיד הקרוב, אפשר להיות רגועים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם