ראשי » חדשות » דעות

הרגע שבו לא הצלחתי להבדיל בין "הארץ" לאנטישמים

מעולם לא מיהרתי לבטל את המנוי שלי ל"עיתון לאנשים חושבים". שרדתי את רוגל אלפר, קרולינה לנדסמן ואפילו את יוסי קליין. אבל כשהבנתי שאני לא יודע את איזה יוסף אני קורא - קליין או גבלס, נפל לי האסימון

את המנוי לעיתון "הארץ" אבטל לא בגלל יוסי קליין ואפילו לא בגלל רוגל אלפר. אעשה זאת כי נכשלתי במבחן פשוט בנוסח "בחן את עצמך" שעלה לרשת האינטרנט.

תחילה וידוי: מאז ומתמיד סלדתי מחרמות. סברתי שחרם או איום בחרם הוא חרב פיפיות העלול יום אחד להיות מופנה נגדך. גם אם הדברים מרגיזים ומקוממים, החשבתי עצמי בין אותם "נאורים" המסוגלים להכיל דברי בלע ונאצה ולמצוא את הפורקן לחמת הזעם בכתיבה נגדית, רצוי חריפה ודוקרנית, כלפי אלה שניאצוני תחילה.
 
לכן לא מיהרתי לבטל את המינוי רב השנים שיש לי על עיתון "הארץ", גם כאשר התפרסמה בו התשפוכת העכורה ביותר ממקלדתם של, למשל, רוגל אלפר, יוסי קליין, אורי משגב או קרולינה לנדסמן. כאלה המסוגלים לפגוע בהורים שכולים ולכתוב על "הקיטש של השכול", להצהיר כי "להאמין באלוהים זה טמטום" (אלפר), להתגאות בכך שחסכו מבנם את ברית המילה (משגב), לתאר אנשי ציבור דתיים באמצעות זקנם נוסח דר-שטירמר (שוב משגב), לכנות את עם ישראל "החצוף שבעמים" ושהגיע הזמן "להסביר את ההתנגדות לכיבוש באמצעות פעולות תוך פגיעה ברגישותנו לכסף הידועה לשמצה" (הוד מעלתה קרולינה הראשונה), שלא לדבר על הצמד הפלשתיני גדעון (לוי) את עמירה (הס).

קראתי, לפעמים התרגזתי, לפעמים צחקתי ועברתי לסדר היום. ב"ה היום השמים פתוחים, הערוצים מגוונים, האתרים, העיתונים, הביטאונים, השבועונים וכתבי העת (והפלסתר) רבים כחול אשר על שפת הים והקורא הדומם תמיד יכול למצוא מפלט באלטרנטיבות הפזורות על פני הארץ.

לא ביטלתי את המנוי כיוון שסברתי ש"הארץ" הוא עיתון טוב, איכותי ומעניין, אם שמים בצד את כתמי הדיו והזוהמה המלכלכים את דפיו עמודים הראשונים, ולפעמים גם המרכזיים. יכולתי אף לספוג את הצביעות שמגלה המו"ל עמוס שוקן המטיף כל העת ל"שלום", לאנטי "כיבושיזם" ואף ל"חופש ביטוי", אך שונא את היהודים. הוא לא הסיפור והוא לא מעניין אותי.
 
מתי בכל זאת נשברתי והודעתי כי עם צאת החג, פירסט ת'ינג אין דה מורנינג, אצלצל לבטל את המנוי? היה זה כאשר עלה לרשת האינטרנט מעין "בוחן" שביקש לבדוק האם אני מסוגל לנחש את מקורם של ציטוטים שונים ולהבחין בין כאלה שפורסמו ב"הארץ" לבין אחרים שנאמרו מפי אנטישמים ידועים, שונאי ישראל מובהקים ואויבי העם והמדינה (גילוי נאות, את המבחן הזה העלו לרשת בני וכלתי העוסקים במדיה דיגיטלית).

כך למשל התבקשתי לענות האם לדעתי האמירה הנוגעת ליהודים האומרת כי "השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עיקרון" הוא ציטוט מדברי יוסי קליין ב-2017 או מ"דר שטירמר" 1936.  התשובה הנכונה: קליין במאמרו על בני הציונות הדתית.

עוד דוגמא: "הם שולטים בכוח הכסף" – האם זה משפט של קרולינה לנדסמן או אחמדיניג'אד? התשובה הנכונה – הנשיא האיראני לשעבר. עוד אחת: "הם התרגלו לחיות בשולי המדינה ולעקוף את חוקיה, לכל מקום הם מביאים איתם את הפעילות הבלתי חוקית, את השחיתות" והשאלה היא האם אלה דברי קליין על המתנחלים או המחזאי הצרפתי ז'אן ז'ירודו ששירת בממשלת וישי כשר האינפורמציה? דווקא ז'ירודו אחראי לדברים.

ודוגמא אחרונה: "האמונה המטופשת באל... מרעילה למוות את המדינה הזו". נחשו: יוזף גבלס או רוגל אלפר? התשובה הנכונה – אלפר.
 
בבוחן הפתע הזה היו עוד ציטוטים כהנה וכהנה. ובדיעבד, התברר, כי עורכי המבחן לא הביאו ולו ציטוט אחד שמקורו בתורה הנאצית ובדבריה.

בחנתי את עצמי ונכשלתי ב-70 אחוזים מהתשובות. לרגע אחד חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר וכי עלי לעדכן את ידיעותיי, ואולי אף לחזור לספסל הלימודים וללמוד מחדש את ההיסטוריה של האנטישמיות בעת החדשה. אבל ברגע שנוכחתי לדעת כי "הארץ" הביא אותי לתודעה שבה אני מייחס לו אמירות גזעניות, אנטישמיות, רוויות שנאה על רקע תרבותי, אתני ומעמדי, ברגע שאני מסוגל להאמין שכותביו הם האחראים על זבל תרבותי כזה, אף שחלק מאותם ציטוטים לא נכתבו בעיתון זה - נפל לי האסימון. ברגע שלא ידעתי אם אני קורא את אלפר או את אחמדיניג'אד, את קליין או את גבלס, את לנדסמן או את לה פן, הבנתי ש"הארץ" שונא אותי כמו גם את העם היהודי.

אז למה אני צריך לממן את אלה ששונאים אותי?

מי שמעוניין להתנסות בבוחן מוזמן להקליק כאן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מיכאל טוכפלד

עיתונאי. כתב ופרשן במקור ראשון

לכל הטורים של מיכאל טוכפלד