ראשי » חדשות » דעות

סדרת הארי פוטר מתארת שואה בלי אושוויץ

מהארי פוטר אנחנו לומדים שיש בעולם רוע שטני, ושנגדו צריך לגייס את הטוב. נדיר למצוא בימינו אמירות ערכיות צלולות כאלה

"איזה ספר שקראת השנה השפיע עלייך במיוחד?" השאלה הזו הופיעה בשאלון למועמדות למדרשת לינדנבאום, שבה אני מלמד. מחקנו אותה מן הטופס, בין היתר משום שכמעט כולן ענו "הארי פוטר" (אכן, אחת כתבה: "החטא ועונשו"). מצד אחד, אפשר להתאונן על צמצום האופק הספרותי של הדור הצעיר (ואני ודאי לא אוותר על הזדמנות לתלונה כזו); מצד שני, אפשר לשבח את ג'יי־קיי רולינג: בלעדיה ייתכן שצעירינו לא היו קוראים דבר.

כשיצא הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר", לפני עשרים שנה, חשבתי שזהו חיקוי־פלסטיק של סדרת "נרניה", בלי העוצמה המוסרית המרשימה שהייתה לספרים ההם. אחרי שני עשורים ושבעה ספרים אני מודה ששגיתי. אכן, לרולינג אין העוצמה הרוחנית שהייתה לסי־אס לואיס, אבי נרניה. אבל הספרים שלה נהדרים מבחינה ספרותית, וגם מבחינה מוסרית הם מגדלור ערכי, לפחות יחסית לדור הספרותי המדולדל הזה.
 
הארי פוטר הוא ספר על מלחמת העולם השנייה. למעשה, מכל הניסיונות הספרותיים להתמודד עם המלחמה הנוראה ההיא, הארי פוטר הוא הבולט ביותר, לפחות מבחינת מידת הפופולריות והתפוצה. וולדמורט הוא ללא ספק היטלר; אפילו צלילם של השמות דומה. חִשבו על האובססיה לטוהר הדם; על מוצאו האישי המעורפל; על התיעוב העמוק כלפי המוגלגים־היהודים; על העוצמה הקטלנית, הבלתי־נתפסת, של רוע טהור ועל היכולת להדביק בו המונים.

אם וולדמורט הוא היטלר, הרי שקורנליוס פאדג' הוא צ'מברליין, המדינאי הכושל המתעקש לעצום עיניים בפני האסון המתגלגל; ודמבלדור הזקן, האציל והחכם, הוא צ'רצ'יל. הוגוורטס היא אולי אירופה, ועל השליטה בה מתמודדים בית גריפינדור, שהוא כמובן אנגליה, ובית סלית'רין, שהוא גרמניה. ורק להארי פוטר אין מקביל במציאות. הארי הוא האיש הרגיל שנלקח מחייו הפשוטים והושיע את העולם. לאסוננו, בשואה לא היה הארי כזה. אולי רולינג רוצה לומר שבלי כוחות קסם אי אפשר היה לעצור את הזוועה.
 
כאשר ג'יי־קיי רולינג עצמה מתראיינת, היא מזכירה כמקובל את סיסמאות הנאורוּת השדופות, הנפוצות כל כך בימינו. אבל הספר, כמו כל הספרים הגדולים, גדול מהסופרת. הוא חדור ברוח גדולה, וספוג בתובנה המוסרית החשובה ביותר והבסיסית ביותר: ההבחנה הברורה בין טוב לרע. לא כמעט ולא בערך, לא מעורפל ולא יחסי. יש בעולם רוע, והוא לא תוצר סתמי של מוסדות החברה או של יחסי דיכוי אנונימיים; ויש בעולם טוב, והוא לא מסווה מחוכם לאינטרס פריבילגי. כמה טוב לפגוש טוב אמיתי, חזק ומאיר ומחמם. אפילו אם זה רק בספר.

סדרת הארי פוטר מתארת שואה חלקית, מרוככת; שואה בלי אושוויץ. גם האמירה המוסרית של הסדרה מוגבלת, ודאי אם נשווה אותה לעוצמה הדתית (הנוצרית) שקורנת מספרי נרניה. ועדיין, בנוף הספרותי הדלוח של ימינו זהו פלא של ממש. אין לי ספק שחלק מהפופולריות העכשווית של ספרי הפנטזיה נובע מהנקודה הזו: רק בז'אנר הזה עוד מותר לדבר על מאבק של טוב ברע.

האווירה התרבותית השלטת בחיינו מנסה להדחיק את השואה ואת מסריה האמיתיים. בישראל, המגמה הזו מנסה להפוך את יום השואה ליום התלונות על קצבאות ניצולי השואה. הכול כדי לברוח מעמידה אמיתית מול הרוע.
 
אם הארי פוטר היה נכתב ברוח הפוסטמודרנית העכשווית, הגיבור היה ח'ורי אל־פיטר, אזרח בריטי ממוצא מוסלמי, הנאבק לגלות את זהותו המינית המעורפלת. הרשעים האמיתיים היו משפחת ויזלי, שמְמַסדים משפחה פטריארכלית ודכאנית: בני המשפחה מנצלים את האֵם מולי, השבויה בתודעה כוזבת כאילו המשפחתיות הזו מביאה לה אושר. בית גריפינדור הוא מערך היררכי דכאני השולט בהוגוורטס באמצעות חבריו ובוגריו, ובעזרתם הוא רוקם ומפיץ רשת מיתוסים כנגד אויביו. הקורבנות העיקריים של ההבניה החברתית הזו הם, כמובן, בית סלית'רין ו"אוכלי המוות". תרבותם הייחודית נשפטת בשלילה דכאנית, מתוך מבט חיצוני־קולוניאליסטי, תוך התעלמות מהדקויות העדינות של תרבות אכילת המוות העשירה והססגונית.

ברוך השם, רולינג חסכה מאיתנו את ההבלים הללו. מהארי פוטר אנחנו לומדים שיש בעולם רע שטני, ושנגדו צריך לגייס את הטוב שבתוכנו. נגד הרוע צריך לגייס פטריוטיות, נאמנות ואהבה. נגד הרוע צריכים להיות חזקים, ומול הרוע אסור לעצום עיניים. את כל זה אפשר ללמוד מהארי פוטר. אכן, יש גם דברים שאי אפשר ללמוד ממנו.

כי מי שבאמת רוצה לדעת טוב ורע צריך להכיר גם את "החטא ועונשו"; ועוד יותר ממנו, את הספר שממנו למד דוסטויבסקי על חטא ועונשו, הוא הספר שממנו לומדים זאת כולנו. אבל על הארי פוטר אפשר לומר בפה מלא מה שענה מרק טוויין הקשיש, כששאלו אותו איך הוא מרגיש: "מצוין, בהתחשב באלטרנטיבה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חיים נבון

רב קהילת השמשוני במודיעין, מלמד תורה במוסדות שונים, סופר ופובליציסט

לכל הטורים של חיים נבון