ראשי » חדשות » צבא וביטחון

לך, שמואל, בני יחידי, בגעגועי עולם

ביום העצמאות ימלאו שבעים שנה לנפילת שמואל קופמן, שדורות רבים של בני נוער הכירוהו כ"שמוליק של זהרה". לאחרונה התגלה שיר שאביו כתב לזכר בנו, שנהרג לפני שבעים שנה

בפנתיאון הנופלים שבכותל המזרח של תקומת ישראל נצור סיפור אהבתם הטרגי של זוג פלמ"חניקים, שמואל קופמן והטייסת זָהֳרָה לֵביָטוב. דומה שאין בתולדות אפוס הקוממיות של דור תש"ח זוג אוהבים צעירים שתיאורם קולע יותר משמוליק וזהרה לכתיבה המכוננת ב"מגש הכסף" של נתן אלתרמן: "הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן. הִיא תָקוּם לְמוּל סַהַר / וְעָמְדָה, טֶרֶם יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה. / אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ / נַעֲרָה וְנַעַר / וְאַט־אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה".
 
שמואל קופמן היה עילוי אינטלקטואלי שחונן ביכולת עריכה ספרותית טבעית, והתברך בכישרון כתיבה נדיר. בהיותו מפקד כיתה בפלמ"ח הפקיד בידיו אביו ד"ר יהודה קופמן, לימים חתן פרס ישראל במדעי היהדות, את מלאכת הניקוד של מפעל חייו – תרגום ספר "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי לעברית. לאחר ימי האימונים והעבודה ניקד שמוליק את "הכוזרי", מפעל חייו של אביו, לאור פנס רוח באוהל הפלמ"ח בעין־חרוד.

קופמן נולד ביולי 1927 בתל־אביב - "בן תפילות אִמו ותחנוניה", כמאמר אביו בפתח הספר שערך לזכרו. שמונה שנים ניסתה פרומה אמו להרות לאחר לידת ברוריה, בתה הבכורה, ועם הולדתו אימץ לעצמו אביו את שם המשפחה אבן־שמואל. ד"ר קופמן שימש בתפקיד ראש מחלקת התרבות בוועד הלאומי.

בילדותו למד קופמן ב"בית החינוך לילדי העובדים" בתל־אביב, וזכה להסתופף במחיצת אבות האומה. חיים נחמן ביאליק כתב לו חרוזי שיר והקדשות ("אֲנִי נוֹתֵן מַתָּנָה זוֹ / לַיֶּלֶד שְׁמוּאֵל אָשֵׁר / לְמַעַן יִהְיֶה יְהוּדִי / תָּמִים וְכָשֵׁר, ח.נ. ביאליק"), ולחגיגת הבר־מצווה בירכו אותו ברל כצנלסון וגדולי השירה העברית בשירים ובמכתמים.

בהיותו בן תשע עברה המשפחה לירושלים. הוא הצטיין בבית הספר התיכון בבית־הכרם, היה בקיא בשבילי התנ"ך והפגין מנעוריו ברק מחקרי מבטיח. בגיל 15 התייתם מאִמו, ובהיותו בן 17 התגייס לפלמ"ח.

קופמן הוצב במחלקת עין־חרוד, ושם התלקחה אהבתו לזהרה לביטוב. חודשיים לפני שנהרג כתב לה ממדבר יהודה: "למרות שאנחנו יחד כל הזמן, ושאין אנו נפרדים אף לרגע, בכל זאת איני מספיק לומר לך הכול (...) אינך יודעת מה היית לי, זהרתי (...) הופעתך באופק חיי הֵמסה את המסכה הנוראה, הֵמסה לעד (...) וכה טוב לי בכך".

באביב 1946 סיים שמוליק קופמן את שירותו ותכנן לצאת ללימודים בבריטניה, הודות למלגה יוקרתית שקיבל מממשלת המנדט. בפיצוץ גשר אכזיב ב'ליל הגשרים' נהרגו חברי מחלקתו, והוא האריך את שירותו בשנה נוספת.

לקראת שחרורו החליט ללמוד כלכלה ומדעי הרוח בארה"ב, כדי לשהות במחיצת אהובתו שהתקבלה ללימודי רפואה באמריקה. שניהם היו מפקדי כיתות במחלקת עין־חרוד, וכשהודיע קופמן על כוונתו להשתחרר נעשה מאמץ לשכנעו להישאר בשורות הפלמ"ח. העימות עלה לטונים צורמים, ולבסוף אישר יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, את שחרורו. עם קבלת ההיתר דחק קופמן בלביטוב לארוז את חפציהם באופן מיידי ולנסוע, אבל היא הפצירה בו להמתין עד מוצאי שבת כדי לערוך מסיבת פרדה מחבריהם.

ביום שישי, 2 במאי 1947, נקרא קופמן לסייע במטווח רימונים לטירונים סמוך לקיבוץ גבע השכן. במקצה האחרון נשמט רימון בעמדה, והוא נהרג עם שני חניכיו, מרדכי כהן ומרדכי אוירבוך. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים במסע לוויה בהשתתפות אלפי אבלים.

"רבים מאיתנו הכירו והוקירו את שמואל קופמן, שלא זכה להגיע אף לשנתו העשרים, ובמשך שנותיו המועטות היה למופת בלימודיו, בכישרונותיו ובמסירותו לעמו ולמולדתו. נפל שמואל לרגלי הגלבוע, בתוך האדמה המקודשת בזיעה ובדם", קונן יצחק בן־צבי, נשיא הוועד הלאומי. בעיתונות היומית ספדו לו מיטב הכותבים. "הרך, והאציל, והאמיץ, והמשכיל והיפה", כתב זלמן שזר. "ידעתיו (...) כל פגישה מלווה חיוך רך, רווי תום וטוב. ראיתיו כארז תמיר, המבטיח עוז ורום", ביכה יוסף ויץ, ששכל את בנו יחיעם בגשר אכזיב.
 

זהרה לביטוב נקלעה למצוקה נפשית קשה, וכעבור ארבעה חודשים יצאה ללימודי רפואה בארה"ב. הפיזיקאית המחוננת ברוריה הריס, אחותו הבכורה של שמוליק והעוזרת האישית של אלברט איינשטיין, סייעה לה בחודשיה הראשונים. הצלחתה האקדמית הייתה אדירה, ובמשך כל אותו הזמן היא לא הפסיקה לכתוב לאהובה המת.

נפילת מחלקת הל"ה בדרך לגוש עציון הנצור בינואר 1948 חוללה זעזוע בנפשה של לביטוב. רבים מהנופלים היו חבריהם מירושלים ומלוחמי הפלמ"ח בעמק. היא הצטרפה לקורס טיס שנפתח בחוות בייקרספילד בקליפורניה. ביוני 1948 סיימה את הקורס בהצטיינות, שבה ארצה כטייסת מוסמכת והוצבה בטייסת חיל האוויר בשדה־דב שבתל־אביב.

בתחילת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות בקיץ 1948 הגיעה לביטוב לפגישה בירושלים עם אביו של קופמן לשם התקנת הספר לזכרו לדפוס. בהמראת המטוס הקל ממנחת בעמק המצלבה אירעה תקלה, והיא נהרגה יחד עם הטייס עמנואל רוטשטיין. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון חתם על הודעת האבל לזכרה בשם ממשלת ישראל. כתביה נמסרו לד"ר אבן־שמואל, שרשם: "במכתביה מצאתי את קינתה המחרידה ואת דברי ייאושה התהומי. ראיתי עתה כי את כל מרי שיחה שפכה אל תוך 'דפי צער ובדידות' אלו, כי בדברה אל עצמה זעקה את שוועתה האיומה". הוא כינס את מכתביה בספר שהפך לאחד מסמלי דור תש"ח. על בסיסו חיברה דבורה עומר את הספר "לאהוב עד מוות", שהומחז להצגת נוער "שמוליק של זהרה".

לאחר הוצאת ספרי צמד הנאהבים ערך אבן־שמואל ספר לזכר אביו שלו, הרב שמואל קופמן (1855־1925). עם הוצאת הספר, שמונה שנים לאחר נפילת בנו, כתב האב השכול הקדשה קורעת לב בכתב פנינים לבנו שמואל, שנקרא על שם שמואל סבו, שאותו לא זכה להכיר: "לך, שמואל אשר / בני יחידי / אשר נשאת בהוד ובתפארת / ובהבטחה מרובה / את שם אבי ז"ל / עד אשר נעלם אורך מעינינו / לך ולזכרך / מוגש בזה ספר זיכרונות מופלא זה של אבי ז"ל / מי יודע מה היית מגלה בספר / לו זכינו כי תנוח עליו / עינך המאירה בחייך... / ומי יודע לאיזו מדרגה / העלית שם במרום / את השם היקר... / בגעגועי עולם / אביך יהודה אבן־שמואל / ב"ה ערב פסח תשט"ו, ירושלם תובב"א".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg