ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

כך חזר צ'רצ'יל מהמדבר הפוליטי כדי להביס את גרמניה

עם תום מלחה"ע ה-1 נראתה הקריירה של מי שהוביל את המתקפה הרת האסון בגליפולי גמורה. צ'רצ'יל שקע בדיכאון כרוני, אך לא ויתר לעצמו, הצליח לחזור לאיתנו ולהגיע לדאונינג 10 - והשאר היסטוריה

ההיסטוריונים תמימי דעים כי כמעט אף אדם בודד, למעט אולי פרנקלין רוזוולט ויוזף סטלין, לא תרם יותר מווינסטון צ'רצ'יל לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ולתבוסת גרמניה הנאצית, שהיום (ג') מלאו לה 72 שנים. אם אדם אחר היה ניצב על כס ראש ממשלת בריטניה באותן שנים גורליות, כלל לא ברור לאיזה נתיב הייתה פונה ההיסטוריה. אולם שנים לא רבות לפני פרוץ המלחמה, נראה היה סביר יותר שווינסטון צ'רצ'יל ימצא את עצמו במוסד, לטיפול בדיכאון הכרוני ממנו סבל, מאשר בראש הקבינט בדאונינג 10.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, הקריירה של צ'רצ'יל הצעיר הגיעה לנקודת השפל הגדולה שלה. ב-1915, כלורד הראשון של האדמירליות, יזם צ'רצ'יל את המתקפה הכושלת בגליפולי שבאסיה הקטנה, אשר הסבה למדינות ההסכמה אבדות עצומות והובילה לכינוי המעליב שהודבק לו: "הקצב מגליפולי".
 
בשנים שלאחר הכישלון הזה סבל צ'רצ'יל מהתקפים חוזרים ונשנים של דיכאון כרוני, שאותם כינה בציניות קודרת "הכלב השחור שלי". אולם כוח הרצון שלו, תאוותו לפוליטיקה ולעשייה, גברו על המכה הקשה שספגה תדמיתו הציבורית ואף על התקפי הדיכאון. אלה אמנם לא פסקו עד לאחרית ימיו, אולם צ'רצ'יל חזר למרכז הבמה מנוסה יותר ונחוש מתמיד.

חזרתו של צ'רצ'יל לקדמת הבמה הפוליטית אינה מובנת מאליה. בצעירותו, צ'רצ'יל החל את דרכו במפלגה השמרנית, אך נטש אותה בזעם לטובת המפלגה הליברלית, שם מילא מספר תפקידים בכירים. ב-1922 התפרקה המפלגה הליברלית וצ'רצ'יל החל לחזור למפלגה השמרנית, מהלך שהושלם ב-1924. תחת ראש הממשלה השמרני סטנלי בולדווין הוא מונה לשר האוצר, והיה אחראי על המעבר של הבנק הכללי בבריטניה לרזרבות זהב, צעד שהוביל לדיפלציה, אבטלה ואסון תעסוקתי שהוביל בשנת 1926 לשביתה כללית במשק הבריטי. צ'רצ'יל ניסה לשבור את השביתה בכוח, ואמר: "בריטניה תשבור את השביתה, או שהשביתה תשבור את בריטניה". שנים אחר כך הודה צ'רצ'יל כי הייתה זו אחת ההחלטות הגרועות שנטל בחייו, שגרמה לשנאה כלפיו בקרב חלקים גדולים מאוד של העם הבריטי.
 
בבחירות של 1929 ספגה הממשלה השמרנית תבוסה, ובמקביל וצ'רצ'יל התרחק מהמפלגה ומהפוליטיקה. עמדתו נגד תנועת העצמאות ההודית (הוא כינה את גנדי "פקיר עירום למחצה") לא הוסיפה לו נקודות, וכאשר רמזי מקדונלד הקים את ממשלת האחדות הלאומית בשנת 1931, לא הוזמן צ'רצ'יל להצטרף.

השנים מ-1931 עד 1940 מכונות "שנות המדבר של צ'רצ'יל": הוא התרחק מהחיים הפוליטיים ומהקהל, והיה ספון באחוזתו, צ'ארטוול האוס, בקנט. הוא שלח ידו בציור ובכתיבה, וכתב את רוב הספר "היסטוריה של העמים דוברי האנגלית", שפורסם רק כעשרים שנה לאחר מכן. עם זאת, הוא לא חדל מההתבטאויות בנושאים מדיניים, ובאמצע שנות ה-30 הפסיק לתקוף את תנועת העצמאות ההודית ועבר למאורע שלדעתו היה הגורלי ביותר: עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה והתחמשותה של גרמניה הנאצית. אמירותיו ואזהרותיו של צ'רצ'יל על היטלר ותנועת הנאציזם, לא זכו להד. קריאתו לחזק את הצבא והצי של בריטניה אל מול האיום מגרמניה נענתה בלעג. למרות זאת, צ'רצ'יל חזר והתריע כי "הסכם מינכן" עליו הכריז צ'מברליין, הוא הרה אסון. "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה", אמר צ'רצ'יל על ההסכם. "היא בחרה בחרפה - ותזכה במלחמה".

10 במאי 1940. היום, בדיוק לפני 77 שנים, התרחשו שני אירועים מכוננים בתולדות אירופה, שייתכן שהשפיעו על פני היבשת ואף על העולם כולו עד עצם היום הזה. עם עלות השחר פלשו כוחות נאציים ללוקסמבורג, והתקדמו בהמשך בתנועה מהירה לעבר בלגיה, הולנד וצרפת. החל מאותו יום השתנתה אירופה ללא היכר, והמצב נראה בכי רע.
   
בשבועות שקדמו לפלישה הגרמנית גבר הלחץ הציבורי להתפטרותו של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, בעקבות שורת כישלונות של הצבא הבריטי בניסיונות לכבוש את צפון נורבגיה. ב-10 במאי 1940, עם הפלישה לצרפת ולארצות השפלה, הניח צ'מברליין את המפתחות. במקומו מונה ווינסטון צ'רצ'יל להנהיג את המדינה ואת המלחמה.

המהלך הפוליטי שלכאורה נראה פשוט ושגרתי יחסית, הפך בדיעבד לרגע גורלי עבור אירופה והעולם. בתוך החשיכה שעטפה את היבשת, הופיע צ'רצ'יל והביא בשורה של תקווה לעולם. שלושה ימים לאחר מינויו נשא צ'רצ'יל את נאומו הראשון בתפקיד החדש בפני בית הנבחרים הבריטי. בנאום לא התעלם ראש הממשלה החדש מן הסכנות ומן המצב הקשה שעמדו לפתחה של בריטניה ואירופה כולה, ואמר: "לא אוכל להציע דבר מלבד דם, עמל, דמעות ויזע. צפויה לנו תקופה קשה שבקשות. לפנינו חודשים רבים, רבים ביותר, של מאבק וסבל".

עם זאת, הוא לרגע לא איבד תקווה, ובסיום אותו נאום אמר: "שואלים אתם, מהי מטרתנו? אענה במילה אחת. המטרה היא ניצחון. ניצחון בכל מחיר; ניצחון למרות כל האימה; ניצחון, תהיה הדרך ארוכה וקשה ככל שתהיה, שכן בלא ניצחון אין לנו תקומה. נוטל אני עלי את המשימה בהתרוממות רוח ובתקווה. אני סמוך ובטוח כי הדעת לא תסבול את כישלון מטרתנו בקרב אומות האדם. מרגיש אני כי עומדת לי הזכות בשעה הרת גורל זאת לתבוע את עזרת הכול ולומר: 'אזרו עוז, קדימה נצעד בכוחנו המאוחד'", הוסיף צ'רצ'יל בנאום שהפך לאחד המפורסמים והזכורים ביותר שנשא.
 

77 שנים לאחר מינויו של צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה ולמנהיג הצבאי של המדינה הגדולה באירופה שנלחמה בנאצים, סבורים רוב ההיסטוריונים של המאה ה-20 כי יתכן והעולם שלנו לא היה נראה כפי שהוא נראה היום לולא צעד "וויני" לקדמת הבמה. קשה לומר על צ'רצ'יל כי הוא היה האדם "הנכון": פרטים על אישיותו המסובכת והמשונה לעיתים פורסמו כבר אז. הוא נהג לישון עד שעת צהריים, ובשעות הבוקר התאספו ליד מיטתו יועציו ושריו והוא קיבל את פניהם ברביצה מהולה בנמנום. אמרו עליו שחשב מדי יום על 10 רעיונות, תשע מהם ממש גרועים. בצעירותו הוא התלהב מהתרבות הערבית אותה פגש בשירותו הצבאי עד כדי כך, שבני משפחתו התחננו בפניו שלא יתאסלם. הוא כתב מאמרים בהם קבע כי יש חייזרים. הוא היה נתון להתקפות מתפרצות של דיכאון עד יומו האחרון.
 
אבל משהו אחד לא ניתן לקחת מצ'רצ'יל: את הרטוריקה שלו. את היכולת שלו להלהיב את שומעיו, להמציא סיסמאות, לנתח בצורה צינית מבריקה מהלכים שונים ולנסח אותם בצורה מבריקה. את נאומיו של צ'רצ'יל שמעו במלחמת העולם השנייה מיליוני אנשים באירופה המדממת והכבושה, והם נתנו להם תקווה וכוח להילחם עוד יום. בסיכומו של יום, הנהגתו המילולית של צ'רצ'יל הייתה לא פחות חשובה למאמץ המלחמתי מהטנקים והמטוסים של בעלות הברית. שנים אחרי, אמר צ'רצ'יל על חזרתו להנהגת בריטניה ב-10 במאי, משפט שהפך לאחד מהציטוטים הרבים שלו שהפכו לנכס צאן ברזל: "השיעור הגדול של החיים הוא שלפעמים המשוגעים צודקים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg