עושות עסק: הנשים הדתיות יוצאות לעצמאות כלכלית
זה התחיל מקבוצה בפייסבוק, והפך לתופעה של ממש: יותר ויותר נשים דתיות שנמאס להן להיות תלויות בבוס ובצהרונים עוברות לניהול עסקים עצמאיים, ומגלות שלהרוויח יותר מהבעל זו לא תופעה מגונה
"בואו נגיד את זה כך: הדברים של הרב לוינשטיין לא נופלים בחלל ריק", אומרת חלי יעקבס-וירט, אחת ממנהלות קהילת הפייסבוק "דתיות עסקיות", כבר בתחילת השיחה. "ללא ספק כולנו, כל הנשים הדתיות, נושאות בתוכנו - מי באונה האחורית ומי באונה הקדמית - את הקולות האלו: אל תהיי עשירה מדי, חכמה מדי, יפה מדי, משכילה מדי, אל תרוויחי יותר מדי, כי מי ירצה להתחתן אתך ככה? זה מסר שעדיין עובר ומחלחל בכל מקום".
סוגיית גיוס הנשים הדתיות לצה"ל מרחפת באוויר כבר כמה חודשים טובים, והסערה האחרונה בעקבות דבריו של הרב לוינשטיין עדיין מכה גלים. אבל יש מי שיאמרו ששאלת השתלבות הנשים הדתיות בחברה הרבה יותר כבדת משקל משאלת הגיוס לצה"ל. אולי, ובעיקר, נוגעים הדברים לשוק העבודה, להשתלבות היומיומית בחיים ולהחלטה כיצד מאזנים, כדבריה של יעקבס, בין "פנימיזם" - מלשון "כל כבודה בת מלך פנימה", לפמיניזם.
"יש תקרת זכוכית פנימית-חברתית, מוסללת ומוטמעת עמוק בתוך הנשים, ואצל נשים דתיות היא אפילו עוד יותר נוכחת", אומרת יסכה אופנהיים, ירושלמית, אם לשלושה ויועצת אסטרטגית שהקימה את קבוצת הפייסבוק "דתיות עסקיות מדברות". הקבוצה מנוהלת על ידה יחד עם חמש מנהלות שותפות ומונה מעל 9,200 נשים דתיות. "אנחנו פועלות בתוך הזירה האינטרנטית ומחוצה לה", מסבירה אופנהיים, "נוצר סקטור של נשים דתיות מכל הארץ במגוון עיסוקים ותחומים, שמתייעצות, תומכות ועושות עסקים זו עם זו. אנחנו עוסקות בכל מה שמחבר בין נשים בעלות עסקים במטרה לטפל בסוגיות עומק של הבדידות העסקית".
איך הכול התחיל בעצם?
"לפי שנתיים, מתוך הבדידות העסקית שהייתי שרויה בה בעצמי בעת פילוס דרכי העצמאית, חיפשתי מקום לשוחח בו את השיחה הפנימית שלי. זו שמאחורי החזות העסקית המתוקתקת והנראות המושלמת בפייסבוק. פניתי לכמה חברות לדרך, כל אחת מתחום אחר לגמרי, ויחד הקמנו את הקבוצה, שבינתיים הפכה לקהילה בפני עצמה".
למה להתאגד בפייסבוק?
"יצאנו יחד לדרך משותפת כדי ליצור שפה של ידע, ערכים והזדמנויות, וכדי להוות פלטפורמה לצמיחה אישית ועסקית, לשיתופי פעולה ולשינוי חברתי עמוק ומשמעותי. השיח שלנו בקבוצה מדבר את הכול - את האתגרים, את ההצלחות, את הפחדים, את ההתמודדויות, את הגילוי שביום-יום ואת הדרך, בעיקר את הדרך".
מהי הקבוצה עבורכן?
"אספר לך סיפור כדי שתביני הכי טוב. נעמה הנקין ז"ל, שנרצחה לפני כשנה וחצי, הייתה מאוד בולטת בקבוצה. כשהיא נרצחה, גיסתי אמרה לי: "אוקיי, זה עצוב, אבל למה את כל כך עמוק בזה?", היא לא הבינה שמבחינתי מישהי ממקום העבודה שלי נרצחה. אספנו כסף עבור שתי משכורות לעובדת שלה. אף אחד לא היה חושב על זה. זו אולי הדוגמה הטובה ביותר שמבהירה שלא מדובר בקבוצה וירטואלית בלבד, אלא בקהילה שיש בה המון כוח".
רוב הנשים והגברים בחברה הדתית מתחתנים בגיל צעיר ובוחרים במקצוע בשלב מוקדם יחסית של חייהם. לפעמים הבחירה נעשית מתוך אילוצים, לפעמים לא קיימת מודעות לכל האפשרויות שמציע שוק העבודה, ולפעמים עול הפרנסה והילדים מכתיב את שלו.
מסלול חייה של חמדה-מלכה מנחם, מנהלת נוספת בקבוצה ואם לחמישה מקדומים, התחיל בדומה לנשים רבות מהמגזר: לימודי תואר ראשון בבר אילן, נישואין והוראה. "אחרי חמש שנים שבהן עבדתי כמורה לקומיקס, התחלתי לעבוד במקביל במכירת פרחים", היא מספרת, "במשך שבע שנים שילבתי בין השניים ובכל שנה צמצמתי עוד את שעות ההוראה. עם השנים השתנה האיזון והיום אני עצמאית לגמרי ובעלת החנות 'פרחי חמד' שבקדומים".
כשאני שואלת אותה האם היא רואה שינוי בצורה שבה נשים בוחרות היום מקצוע, היא משיבה בחיוב: "המסלול שעברתי לא מדויק לנשים רבות. גיליתי על בשרי שהלימודים האקדמיים לא מובילים לחיי מעשה. כפי שאני רואה את הדברים בקבוצה, כיום נשים צעירות דתיות בוחרות במקצוע לפי רצונן ופחות מושפעות מתכתיבים חברתיים. בחירת המקצוע נובעת משיקולים של הכנסה ונוחות למשפחה, אך בלי להזניח את תחושת הערך והאידיאל שניתן למצוא בכל תחום עשייה. מסקר קטן שהעלנו בקבוצה גילינו שיש בקבוצה נשים צעירות רבות מתחת לגיל 30 שעובדות בתחומים שהם לאו דווקא אקדמיים, כגון צלמות, מאפרות, קוסמטיקאיות, מטפלות ברפואה משלימה ועוד, ולא מדובר דווקא בנשים שעברו הסבה אקדמית".
"זה חלק מתהליך ההבשלה של הציבור הדתי", מוסיפה חלי יעקבס-וירט, אם לארבעה, יזמת, אשת עסקים ומנכ"לית ובעלים של חברת "בינה יתרה". "יותר ויותר נשים בוחרות מלכתחילה להיות עצמאיות. הן מבינות שלהיות שכירה זו לא אופציה, בעיקר בגלל יכולת ההשתכרות הגבוהה שלהן, שלא תבוא לידי ביטוי בצורה מספקת. אגב, נישואין בגיל צעיר יכולים להיות פלטפורמה ללמידה. המחויבות לפרנס משפחה בגיל מאוד צעיר היא לא תמיד רעה, ובהחלט יכולה להוות מנוף לצמיחה".
"קיים פער בין בחירת מקצוע ולימודים אקדמיים לבין התחום שממנו מתפרנסים בפועל", מוסיפה אופנהיים, "אקדמיה במהותה מדכאת יזמות, בעוד שיזמות היא המנוע של הכלכלה. יש פה אלטרנטיבה לאנשים רבים שלא מוצאים את עצמם במערכת החינוך הרגילה, זו ששמה דגש רק על אינטליגנציה אחת מיני רבות. לי, למשל, אין תואר אקדמי, אני מאוד בעד השכלה ולמדתי לימודי תעודה, אבל במשך שנים רבות התביישתי בזה שאין לי תואר. רק כשראיתי שאני מרוויחה כמו אח שלי שעובד בהיי-טק הבנתי שאין לי במה להתבייש. גם גיליתי שלפעמים דווקא השכלה מסודרת היא חסם. מרפאה בעיסוק עם תואר שני משתכרת 45 שקל לשעה, והיא חייבת להיות עצמאית אם היא רוצה להרוויח. יותר ויותר נשים רוצות חירות כלכלית, שתבוא עם יכולת לבטא את עצמן מבפנים".
אביטל אריכא קמה בחמש לפנות בוקר בכל יום, מתיישבת מול המחשב וכותבת בלי הפסקה ימים שלמים. אפילו את הסנדוויצ'ים לבית הספר הבנות שלה מכינות בעצמן: "הן כבר יודעות שכשאני במצב של כתיבה אין עם מי לדבר", היא ספק אומרת ספק מתנצלת, "הייתי רוצה חיים נורמליים", מודה אריכא (40), "אבל כנראה לא נגזר עליי לחיות ככה".
אריכא מנהלת שני עסקים במקביל. לפני שהקימה את "הלל הפקות", עסק המספק שירותי תוכן לאירועי בת-מצווה, "היו בשוק רק קוסם וצמד רעים", היא מספרת. "הבנות היו פאסיביות, אף אחד לא חשב שילדה יכולה להופיע ולעמוד במרכזו של ערב שלם שהיא לוקחת חלק פעיל בהפקתו. אנחנו בונים את הערב יחד עם הילדה, שעוברת תהליך העצמה משמעותי".
בשנים האחרונות, בעקבות הרצאה שהעבירה בכנס של "דתיות עסקיות", פתחה אריכא עסק לייעוץ שיווקי באמצעות מודל הקובייה שפיתחה. "אני מאמינה שאנחנו לא יודעים כלום עד שאנחנו שואלים את השאלות הנכונות", היא מסבירה. באמצעות משחק הקוביות היא מלמדת את הבנות כיצד לגבש אסטרטגייה שיווקית-עסקית. "פשוט ריכזתי את כל השאלות במודל אחד פשוט ונוח, בלי סיסמאות. אני מלמדת שיווק בצורה מוחשית ומזה נולדו קלפים לעסק. בנוסף, אני גם כותבת כרגע חמישה ספרים".
חמישה ספרים? את כותבת את התנ"ך של עולם השיווק?
"האמת שקפצתי קצת מעל לפופיק, ואני בתוך פרויקט חיים. כבר קנו את הספרים במימון המון, שמצד אחד זה טוב אבל מצד שני זו גם בעיה כרגע", היא צוחקת, "כי עכשיו אני לגמרי מחויבת לזה".
למה צריך קבוצה מיוחדת לדתיות בעלות עסקים?
"יש לנו שפה משותפת רחבה", מסבירה אופנהיים, "אנחנו חוות אתגרים מורכבים יותר מנשים חילוניות בכל הקשור לניהול משפחה בגיל צעיר מאוד: חינוך ואמונה שמגבילים אותנו בתוך תחום צר יחסית של פרנסה, ערכים כמו נתינה שמקשים על היכולת לבקש או לדרוש כסף ושכר טרחה ראוי על השירותים שאנחנו נותנות, ופער גדול בין ההשכלה הרחבה שיש לנו לבין היכולת למנף אותה.
"החינוך הבסיסי שאישה דתייה מגיעה אתו שונה לגמרי משל מקבילתה הלא-דתית: חינוך משפחתי וכלכלי, שבבסיסו החינוך להסתפק במועט ולהיות לצד הבעל ולא לפניו. ההסללה המגדרית שאנחנו גדלות בתוכה יותר מובנית חינוכית, הצורך להיות 'קטנה', לא לפרוץ, לעשות הכול במידה וגם לרכוש השכלה גבוהה בגיל מאוד צעיר. נשים דתיות פועלות מתוך תחושת שליחות יותר מנשים חילוניות, ובמקביל מתקשות לשלב בין העמדה 'הצנועה' לעמדה האסרטיבית".
כלומר, קשה להן לדרוש את מה שמגיע להן?
"גדלנו בסביבה שבה, מבחינה ערכית, ערבות הדדית, חסד ונתינה הם הערכים הכי מהותיים. קשה לבקש כסף, כי איך אני יכולה לגבות כסף על המקום הפנימי שלי? זו ממש מילה גסה. כסף ונשים זה אישיו, כסף ונשים דתיות זה האישיו של האישיו. כולם מצפים שתעשי את העבודה בחינם. דתיות עסקיות לא עובדות בחינם, צריך לעקור מהשורש את העשייה בחינם. ניתן להתפרנס רק מהידע ומהכישרון שאנחנו רוכשות, ואם אני אחלק אותו בחינם לכל דורש, מה יהיה עליי?"
אבל בקבוצה את למעשה פועלת בהתנדבות.
מנחם: "דרכת על יבלת".
אופנהיים: "אני לא פראיירית. לפני שנתיים הקמנו את הקבוצה עם דרייב מאוד גדול, להוציא מהבדידות את הנשים. אני אבחר בעצמי איפה אני מתנדבת וכמה זה מקדם אותי, וכל עוד אני בוחרת בזה, הכול טוב".
הנחות היסוד שמובילות את מנהלות הקבוצה קשורות באופן ישיר לגיוון שיש ביניהן ולדינמיקה שמתרחשת בקבוצה ובעולם העסקים הקטנים והבינוניים. נשים דתיות, משכילות ובעלות יכולות גבוהות מוצאות את עצמן בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית של פער בין היכולות והצרכים הכלכליים לבין ההזדמנויות שהן מקבלות בעולם התעסוקה. כך נוצרת סיטואציה שבה מתכנתת, עורכת דין, אדריכלית או מעצבת גרפית יודעת את המקצוע שלה היטב אך לא יודעת לשווק, לנהל ולעשות עסקים, והיא מוצאת את עצמה מתמודדת עם פער בין היכולות המקצועיות לתוצאות הכספיות.
"בגלל שרבות מהנשים הופכות לאימהות בגיל צעיר וגם מתגוררות בפריפריה, האפשרויות התעסוקתיות שלהן כשכירות מגבילות אותן גם בהיבט של ניהול חיי המשפחה", טוענת אופנהיים.
למה נשים אקדמאיות פונות לעסקים עצמאיים?
"לימודים באוניברסיטה אינם ערובה לפרנסה טובה. לעתים תכופות הלימודים באוניברסיטה מקנים ידע, מקצוע והשכלה, אבל לא בהכרח כלים יישומיים ומעשיים של יזמות, ניהול, הבנת תמונת השוק ויצירת הזדמנויות כדי ליצור תשתית לפרנסה בת-קיימא בעולם משתנה. מזמינים אותי להגיע למקומות שבהם אנשים לומדים מקצוע 3-4 שנים, ולקראת יציאתם לעולם התעסוקתי הם אמורים לרכוש בסדנה אחת כלים ותובנות כדי להיערך לאתגרים המצפים להם בחוץ. זה לא רציני.
"הרי אם, לאורך זמן, אנשים ילמדו מקצוע ולא יצליחו להתפרנס ממנו - הם יפסיקו ללמוד אותו. זו אמנם תחילתו של שינוי חשוב, שמוסדות ההשכלה מבינים שחלק מהאחריות שלהם הוא להוציא לשוק בעלי מקצוע מצוינים שיש להם גם יכולת השתכרות, אבל רק כשתחלחל ההבנה שקורסים ארוכי טווח ולא רק סדנאות ליזמות ישרתו גם את האינטרס של הסטודנטים והמוסדות - יתחולל השינוי האמיתי ויתבסס החיבור בין האקדמיה לכיס".
כשאסתר מירום הודיעה לבעלה שהחליטה באופן סופי שלא לעבוד עוד בהיי-טק הוא לא דיבר אתה במשך שבוע. היום הוא כבר מנהל יחד אתה את מרכזי המחול שהקימה, שבהם רוקדות 800 תלמידות בארבע שלוחות ברחבי הארץ.
מירום (40), כיום אם לשלושה מגני טל, הייתה לקראת סוף לימודי התואר בהנדסת מחשבים כאשר אמה חלתה בסרטן והסיטה את מסלול חייה לחלוטין. "הדרך שלי להתמודד עם המחלה היה ללמוד מחול. זה כנראה היה קיים בי קודם, הייתי רוקדת ובוכה, בוכה ורוקדת. הרגשתי שהריקוד משנה לי את החיים, אבל לא חשבתי לרגע שבאמת אעזוב את עולם המחשבים".
מה שכנע אותך לעזוב לבסוף?
"רציתי שלעוד נשים דתיות יהיה מקום שבו יוכלו ללמוד לרקוד, שזה משהו שלא היה כמעט בנמצא בתקופה שאני התחלתי לרקוד, לפני 16 שנה. הרגשתי שזו שליחות. זה התחיל בחוג שפתחתי לזכרה של אמא שלי, ובחוצפה גדולה התחלתי ללמד בלי שהייתה לי הכשרה רצינית. כשראיתי את הביקוש הגדול במגזר הבנתי שעליתי על משהו ושיש פה ממש צורך".
והכסף היה שיקול בבחירה הזו?
"כשהלכתי על הבחירה הזו לא חשבתי על כסף. בחרתי בדרך הזו כי האמנתי שזה מה שאני צריכה לעשות. הרבה יותר קשה להרוויח כעצמאית בתחום המחול מאשר בהיי-טק. אפשר להגיד שבסופו של דבר החיים בחרו בשבילי את המסלול הזה".
מחקר שהוצג בשדולה למען נשים בעסקים מצביע על כך שהכנסתן של מחצית מהנשים בעלות תיק "עצמאי" במוסד לביטוח לאומי מגיעה לפחות משכר המינימום, לעומת 29% בלבד בגזרת הגברים העצמאיים.
למה נשים דורשות פחות כסף עבור תמורה?
"רוב הנשים מבקשות פחות כסף עבור תמורה מכמה סיבות", מסבירה אופנהיים, "חלקן לא יודעות לתמחר, חלק פוחדות להיתפס כאגרסיביות, חלקן לא מעריכות כראוי את התמורה שהן נותנות ללקוח דרך המוצר או השירות שהן מוכרות, וחלקן נמצאות תחת השפעת החינוך העמוק, לפיו תרומה ונתינה הם ערכי-על, וכאשר את מבקשת כסף את 'מלכלכת' את הנתינה הטהורה שלך. במקום להבין שזה בדיוק להיפך, שכאשר את דורשת ומקבלת את השכר הראוי לעמדה ולתפוקה המקצועית שאת מביאה - את מאפשרת לך ולסובבים אותך לקבל ולשמר את הערך והשווי של התרומה שלך ולא לשחוק אותה".
בנובמבר האחרון התקיימה "ועידת העסקיות", שבה התכנסו 500 נשים דתיות מכל הארץ לשם עיסוק בסוגיית הכסף. "הבחירה שלנו לעסוק בוועידה דווקא בכסף, בדרכים המעשיות להרוויח אותו, ביחס שלנו אליו ובקשר ביניהם - הייתה בחירה שיש בה אמירה", אומרת אופנהיים, "הגיע הזמן להתיידד עם הכסף ולהציב בסדר היום שלנו כנשים. אגב, חלק גדול מהנשים מתמודדות גם עם שאלת ההכנסה הגבוהה שלהן ביחס לבן הזוג, ולעתים מייצרות לעצמן תקרת זכוכית כדי לא ליצור פער גדול מדי שעלול לאיים על ההרמוניה המשפחתית".
המעבר לעסק עצמאי נובע משאיפה לנוחות בגידול הילדים או דווקא ממקום פמיניסטי של העצמה?
"פמיניזם הוא קודם כל זכות בחירה. חלק מהסיפור הפמיניסטי הוא גם הרצון להיות בבית ולהיות מסוגלת לבחור ולשלוט בניווט בין הפיתוח האישי, הגדילה המשפחתית והחובה להתפרנס. בפועל הפמיניזם השאיר אותנו חסרות נשימה, מתוסכלות, עם יותר כדורים באוויר. חלק מהתיקון הוא להיות עצמאית, לקחת את ההגה לידיים, ולשים רגל על הגז או על הברקס לפי רצונך ויכולותייך".
מנחם: "הרבה עסקים מתרסקים מתוך חלום. 80% מהעסקים נסגרים אחרי חמש שנים. אנשים נכנסים להרפתקה כלכלית ומשפחתית שלוקחת אותם למקומות אחרים ממה שהם ציפו".
יעקבס-וירט: "רוב השכירים חושבים שחייהם של העצמאיים הם לונה פארק. עובדת מהבית, עתותייך בידייך, משתתפת בכנסים. הרבה נשים יוצאות לחיים עצמאיים אך לא יודעות איך לשווק או לנהל את הכספים ומתרסקות".
יש מה ללמד וללמוד?
אופנהיים: "בהחלט, יזמות וכלכלה אלו דברים קיומיים להתפתחות האישית. הזרוע הביצועית המשמעותית של הקבוצה היא המועדון העסקי של תנועת 'אמונה' בירושלים שקיים כבר שלוש שנים בניהולי. במועדון מתכנסות מידי חודש כ–100 נשים דתיות עסקיות מכל הארץ ללמידה עם מיטב המרצים המובילים בארץ. מדובר בסוג של חממה, שמטרתה לאפשר גדילה מקצועית ועסקית".
יעקבס-וירט: "המטרה של המועדון העסקי היא לא להיות בבדידות. לעצמאיים אין מנהל, מחלקה או קולגות. במפגשים אנחנו מייצרות תהליכי בקרה, מעבירות ידע ומתאפשר לנו להתאמן במיומנויות שאותן אנחנו רוכשות בסדנאות".
אופנהיים: "הזרוע הביצועית השנייה של הקבוצה היא מכללת 'יודעת' לקיימות עסקית שנפתחת בימים אלה בתל אביב בניהולה של יעקבס-וירט והיא באה לענות על הצורך ביציאה מהפייסבוק ובמפגש מקצועי, עסקי ומלמד. במכללה יילמדו תחומי ידע רחבים שיעסקו גם בידע מקצועי וכלכלי וגם ביצירת שפה עסקית נשית בעלת ערך ייחודי שנצבר ונאצר בפעילות הקהילה האינטרנטית. העולם העסקי מדבר בשפה גברית וזו חלק מהמצוקה של נשים. יש צורך בפיתוח שפה עסקית נשית".
מה זה אומר "שפה עסקית נשית"?
"להביע עוצמה ולא כוח, לפתור קונפליקטים מתוך הקשבה ודיאלוג, פחות אגו - להביא את עצמי בתוך מרחב, אפרורפו כמה מנהלות שמובילות קבוצה".
מנחם: "לייצר שיח של קולגות ולא מתחרות. כשיש לצדך עוד 30 נשים באותו מקצוע ובאופן טבעי נוצרת תחרות סמויה, אבל אנחנו מצליחות לייצר שיח אחר. להוסיף רגש ולא שכל - רגש הוא כלי משחק מאד משמעותי בתוך החלטות עסקיות ויש לו מקום".
ואיפה הגברים העסקיים בעסק הזה? הם קיימים בכלל?
אופנהיים: "היה גם ניסיון להשמיע את קולם של הגברים אבל הוא לא צלח. זה האתגר הגדול של הפוסט פמיניזם - לתת לגברים לצמוח בדרך שלהם. אי אפשר לעשות קופי-פייסט ל'דתיות עסקיות', שענתה לנשים רבות על הצורך שלהן בקהילה ובסביבה תומכת. אנחנו חוות את הצרכים והאתגרים שלנו, שבכלל לא בטוח שהם זהים אלה לאלה".
יעקבס-וירט: "אנחנו לא יכולות ליצור שפה עבור הגברים העסקיים. יום אחד יהיה להם צורך בכך וזה יקרה. אולי כשירגישו שיש להם כאב מספיק גדול הם יצליחו לתרגם את השפה הפנימית שלהם למקבילה גברית הולמת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם