כיפת הזהב: הצצה לחייהם של עשירי המגזר הדתי
אחוזות פאר, צ'קים לבר מצווה בסך עשרות אלפי שקלים, מועדון סודי סגור ושיעורי תורה חשאיים. כיצד משלבים עשירי המגזר הדתי בין מנעמי החיים לאידיאולוגיה? הצצה לעשירון העליון של החברה הסרוגה
הם מתפללים לצדנו, גרים לעתים בשכונה הסמוכה, ומודעים היטב להתלחשויות ולרמיזות. מנכ"ל בנק שמרוויח סכום בן שש ספרות מדי חודש, איש היי-טק שעשה מיליונים באקזיט נוצץ, או איש עסקים שמחזיק בעשרות דונמים במיקום היוקרתי ביותר במרכז הארץ, לרוב אנו לא יודעים מי הם באמת, עם מי הם עושים עסקים, היכן הם מבלים בשעות הפנאי וכיצד נראים החיים של העשירים האמיתיים.
האם האיש שמתגורר ברחוב השכן אכן עושה מיליארדים בעסקאות ענק? האם מתחת לכיפה הלבנה מסתתר מוח חריף שסוגר דילים עם שועי עולם? יצאנו לקבל הצצה לחייהם של אותם עשירים, ולבדוק האם אכן חייהם נוצצים ומדהימים, כיצד הם עושים את הכסף שלהם ושאלת השאלות: האם באמת יש ברנז'ה סודית של עשירים שחיה ממש בינינו?
כיצד ניתן להגדיר אדם כעשיר? התשובה היא שאין תשובה. איל תקשורת בריטי בשם פליקס דניס, שהונו הוערך ב-2010 ביותר מ-750 מיליון דולר, טען בספר שפרסם שיש דרך לדרג מיהו עשיר. על פי דניס, אדם שברשותו שלושה מיליוני דולרים הוא "עני שחי בנוחות", אדם שמחזיק בהון שערכו עד 25 מיליון דולר הוא "מבוסס במידה הנכונה", ורק אלו שבבעלותם 60 עד 150 מיליון דולר הם עשירים באמת.
העשירונים העליונים הישראליים אינם מחזיקים פעמים רבות בסכומים כאלו, ואזרח מן השורה אינו מחשיב כעשיר רק את מי שמחזיק עשרות מיליונים. על כן, תחת הקטגוריה "עשירים" הכנסנו גם מנכ"לי חברות שצברו עם השנים הון קטן, למרות שעל פי דניס ייתכן שהם בגדר "עניים שחיים בנוחות".
הדתיים העשירים חולשים על תחומים נרחבים בכלכלה הישראלית, ובין היתר מחזיקים בעסקי ענק בתחומי נדל"ן, יהלומים ועוד. הם מתגוררים במספר אזורים ספציפיים ברחבי הארץ: כפר-סבא, רעננה, פתח-תקווה, גבעת שמואל, מודיעין וירושלים. יחד עם זאת, ישנם נוספים שמתגוררים גם בתל-אביב, בסביון ובערים אחרות.
השאלה כמה רובם מרוויחים בשנה תיאלץ להישאר ללא מענה מקוצר היריעה, אך ניתן לקבל על כך מושג כלשהו מתוך הפרסומים בתקשורת במהלך השנים. אברהם קוזניצקי הרוויח בשנת 2014 4.7 מיליון שקל כמנכ"ל "מנרב", ואילו לב לבייב הרוויח ב-2013 סכום של 20 מיליון שקל. שר החינוך נפתלי בנט, שמכהן במשרה פוליטית, שווה כיום "רק" כ-25 מיליון שקל, כסף קטן לעומת חלק מהמופיעים ברשימה (ראו עמ' 182), אך הרבה יותר ממה שרובנו נרוויח בימי חיינו.
בסוף שנת 2014 זכו האזרחים "הרגילים" להצצה לחיי העושר. מוטי זיסר, אחד מעשירי המגזר הגדולים ביותר שנפטר בשנה שעברה, ירד מנכסיו, ואחוזתו הגדולה בפתח-תקווה, על כל תכולתה, נמכרה במסגרת מכירה פומבית. למאות הסקרנים שהגיעו לצפות בעושר הרב התגלתה תמונה שרבים מהם ראו רק בסרטים: בית קולנוע פרטי עם כיסאות מרופדים בעור מפנק, בריכה רחבת ידיים, פסנתר כנף גדול ויצירות של אמנים מפורסמים. הבית נמכר לבסוף ב-28 מיליון שקלים.
הצצה נוספת לחיי העשירים הזדמנה לתושבי מושב בית-מאיר בנובמבר האחרון, לאחר שבתיהם עלו באש במהלך גל השריפות. משה שייץ, תושב המקום, אירח באחוזתו לא מעט מהמפונים. לדברי התושבים הוא תרם עשרות אלפי שקלים להקמת מועדון במקום, ועם הזמן הפך ליו"ר ועד היישוב. "במושב מכנים אותו 'האוליגרך'", מספרים בסביבתו, "את האחוזה הוא בנה לפני כשנה וחצי, והיא כוללת בריכה, בית קולנוע פרטי ומאבטח המוצב בכניסה".
"ביתו של אדם הוא מבצרו", אומר הפתגם, ואכן, ניתן להבין כיצד חיים העשירים על ידי בחינת הסגנון בבתיהם. "ניתן היה לחשוב כי כל הכסף מרוכז בחוץ לארץ. אבל הייתי בבתים הכי מפוארים של מיליארדרים, ואפשר לומר בביטחון מלא שבארץ יש עושר, יש המון כסף. יש כאן אנשים עם בתים מטורפים", מספר אדם המקורב לחלק מעשירי המגזר.
לדברי עדי בורג-כפיר, סטייליסטית ומפיקת אופנה במגזר הדתי, בניגוד לעבר, כיום המעמדות במגזר הדתי ברורים וחדים מבעבר. "אנשים כבר לא מתנצלים על היותם בעלי ממון, ולא חוששים לקנות ולעשות. הם חיים טוב, נוסעים, מבלים ורוכשים מכוניות יקרות".
בניגוד לעמיתיהם החילונים, הדתיים בוחרים שלא לשכור דירה אלא לרכוש אותה. "בעולם החילוני מעדיפים לעתים לגור בדירה שכורה ולחיות כמו מלכים. הדתיים-הלאומיים מתנהלים יותר בחכמה — הם קודם משקיעים בדירה ואז במותרות", מספרת בורג-כפיר.
מרצדס, שעון יוקרתי, שמלה באלפי שקלים ואירועי ענק באולמות פאר הם רק חלק מעולמו של העשירון העליון. העושר הגדול נחשף, כך לדברי המקורבים, דווקא באירועי בר-המצווה ובת-המצווה. "יש המון פוזה ו'שואו', אפילו תחרות, מי עושה את הקידוש הגדול יותר או את החתונה המפוארת יותר", מסביר אחד מהמעורים בברנז׳ה העשירה. "אם אחד העשירים הזמין את שלמה ארצי לחתונה, אחר יביא את שלומי שבת או את שרית חדד".
הזמרים הדתיים שומרים על שתיקה בנוגע להשתתפותם באירועים יוקרתיים, אך מאחורי הקלעים הם מספרים על הופעות פרטיות שנערכות בבתים או באולמות מפורסמים. "הופעתי פעם מול קהל מצומצם לרגל מסיבת יום הולדת 80 של אמא של אחד מעשירי המגזר", מספר זמר דתי מוכר, "יש תמחור מיוחד לאירוע כזה, אך את השירים הם לא בוחרים בעצמם, למעט העדפות ספציפיות. נשמע לי לגיטימי שאדם שיכול להרשות לעצמו יזמין זמר למסיבה".
"לאחרונה הוזמנתי למסיבת בת-מצווה שבה סכומי המתנות החלו ב-30 אלף שקלים", מספרת בורג-כפיר. "לא חסרים היום אנשים שעושים אקזיטים, וגם אם הם עצמם מצטנעים, הילדים לוקחים את זה צעד קדימה. רואים היום בבתי הספר ילדים שמדברים על המרצדס של אבא ועל האייפון או האייפד הכי חדישים, והשיא הוא באירועים. לכל יום הולדת או אירוע מתלווים בר שתייה ומעצב, ואם מארגנים הפקה לבת-מצווה אז צריך שמלת ערב מושקעת בשווי אלפי שקלים, שאליה מתלווים אלפים נוספים לעיצוב השיער ולנעליים תואמות. אצל הגברים השעון הוא האקססורי החשוב, כל אחד עונד את השעון הכי איכותי ויקר שיש לו".
אז האם אכן נוצרה ברנז'ה אמתית בקרב העשירון העליון הדתי? אלי עציון, בעל חברת התקשורת "אשדיר", משוכנע שהתשובה חיובית. "בכל ליל עצמאות היו נפגשים בביתו של זיסר. נערכו שם תחרויות ומשחקים, ומטבע הדברים היו שם הרבה אנשים אמידים". שמן של המסיבות יצא למרחוק, ובמדור "ברנז'ה" של השבועון "מצב הרוח" ניתן היה לראות מפעם לפעם אזכור למפגש כזה או אחר, ובו הצצה לחיי הפאר.
גם היום, לאחר פטירתו של זיסר, משוכנע עציון כי יש ברנז'ה דתית-לאומית עשירה שחיה ובועטת מתחת לרדאר. "בוודאי שיש ברנז'ה, אבל השאלה היא מי בדיוק משויך אליה. גם אנשי תקשורת ופוליטיקאים מוזמנים לעתים לאירועים של הברנז'ה. אם מישהו רוצה שהאירוע ייחשב יותר 'שווה', הוא יזמין 'תותחים' - את אלה שהם הכי עשירים במגזר, את הפוליטיקאים הכי גדולים או סתם אנשים מקושרים. מטבע הדברים יש ברנז'ה של 'היי סוסייטי' ואפשר לפגוש אותה בשבתות בבתי מלון ובכנסים בחו"ל".
"ברנז'ה של עשירים דתיים? אין באמת דבר כזה", אומר מנגד מייסד "קופיקס" אבי כץ, "הרבה חילונים ללא כיפה מעורבים בנושאים שקשורים לדת, ויש הרבה חילונים עם כיפה ששייכים למגזר. הקשרים בתוך המגזר ברמה הזו נגמרו. ברור שיש חבורות - אחד הוא איש שיווק ואחד הוא איש שיפוצים, אבל הם לא נפגשים על בסיס כסף אלא על בסיס היכרותם האישית - מבית הספר או מהישיבה, מהשכונה או מבית הכנסת.
"כשאתה חילוני ועולה שלב למעמד גבוה, הקשר עם העולם נגמר. אתה טס במחלקה הראשונה, נוסע ברכב עם נהג או בעצמך, גר בשכונה של עשירים ואין לך עוד מגע עם העם. אדם דתי שהצליח, ממשיך לפגוש את כולם מדי שבת. מנכ"ל בנק מתפלל עם פקיד פשוט. אתה לא יכול להיות אליטה כשאתה דתי, כי כל שבת מחזירה אותך למציאות, כי הילדים שלך הולכים לבית ספר רגיל, לישיבה התיכונית יחד עם כל החברים".
גם אם ברנז'ה שכזאת לא קיימת על פני השטח, העשירים בהחלט מתכנסים לחבורות, על מנת לדון באפיקי השקעה עתידיים. ייתכן שחבורות כאלו, גם אם עדיין לא הבשילו, בהחלט ייצרו בהמשך ברנז'ה חדשה ונוצצת של המעמד העליון.
מועדון ה"מאה פלוס", מועדון השקעות יוקרתי שהוקם ב-2011, מרכז לא מעט מעשירי המגזר. את המועדון הקימו יעקב נויבירט, אביו של הרב רונן נויבריט, ואהרן מרקוביץ'. בסך הכול חברים במועדון כמה מאות אנשים - אנשי עסקים, מנהלים בכירים, יזמים, אנשי היי-טק, עורכי דין ורופאים, שמצטרפים על בסיס היכרות אישית. לא כל החברים הם דתיים, אך אין ספק שלחובשי הכיפה מקום מכובד במיזם. במועדון מצהירים כי "הפעילות מאפשרת היכרות אישית הנוצרת במפגשי ההשקעה השונים, וכפועל יוצא מקיים המועדון אירועים חברתיים כגון: מפגשי ערב, סופי שבוע וכדומה", או במילים אחרות: ברנז'ה.
"אנחנו מעדיפים לא להתראיין יותר מדי", אמרו כמה חברים בכירים במועדון האקסקלוסיבי בשיחות פרטיות. בשש שנות פעילותו נסגרו במועדון 35 עסקאות בסכום של עשרות מיליוני שקלים. גורמים שונים ששוחחו עם חברים במועדון סיפרו כי השותפים במיזם "הם רק כאלו שיש להם המון כסף, מיליונים שפנויים להשקעות".
"אני מחובר לקבוצה שרוכשת קרקעות יחד", מספר עציון על חבורה אחרת שעושה עסקאות במשותף. "הם נוסעים אחת לתקופה לבית מלון וסוגרים עסקה על קרקע בחדרה או בבאר שבע. כל אחד משקיע מאות אלפי שקלים והם רוכשים יחד. מטבע הדברים, כשהם מגיעים לחתונה הם יושבים יחד ונוצרות חברויות. השיח המשותף של בני המעמד העליון מוביל גם למינויים - אם מחפשים מנכ"ל בחברה כזו או אחרת הם יודעים על כך ראשונים".
מועדון נוסף שקיים כבר כשמונה שנים הוא "קרן הגשמה". 39 אלף חברים שותפים במיזם שאמנם אינו אקסקלוסיבי כמועדון ה"מאה פלוס", אך סוחף לא מעט מבני המעמד העליון, בהם בעלי חברות מהמפורסמות בישראל. הקרן פתוחה לכל אדם, ואלפים מחבריה כלל אינם מתגוררים בישראל. יחד עם זאת, מודה אבי כץ, אחד מיוזמיה, רבים מהמצטרפים הם בני המעמד הבינוני-גבוה והעליון, בין היתר מכיוון שסכום ההצטרפות עומד על 100 אלף שקלים.
"אם אח שלי יפנה אליי ויאמר לי שהוא מוכר את הדירה כדי להשקיע אצלנו אשבור לו רגל, ואם הוא יאמר שהוא פותח את קופת הגמל שלו כדי להשקיע - אשבור לו את הרגל השנייה. זהו עסק שבמסגרתו לוקחים אחוז מסוים, קטן, רק חלק מהכסף שיש לך, ומשקיעים אותו במהלכים ריאליים. הקרן מתאימה לסוג מסוים של אנשים", אומר כץ. עם זאת, הוא מדגיש כי המטרה היא לא רק לאפשר למעמד העליון להרוויח כסף, אלא להפך: "הקמנו את הקרן כדי לפתור את הבעיה של מעמד הביניים", הוא מצהיר.
בדצמבר האחרון התאספו מאות בני אדם באודיטוריום אוניברסיטת תל-אביב, במסגרת אירוע יוקרתי שהופק לטובת המרכז הרפואי "הדסה" בירושלים. הזמרים אברהם פריד וישי ריבו הופיעו, הרב הראשי דוד לאו נשא דברים, וכך גם שר השיכון יואב גלנט ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר. את החסות על האירוע נטלו על עצמם חלק מעשירי המגזר, בהם מנכ"ל "אפריקה-ישראל" אברהם נובוגרוצקי, מנכ"ל בנק אגוד לשעבר חיים פרייליכמן, יו"ר מכון היהלומים מוטי גנץ, איש העסקים אבי שנור ורבים נוספים.
אירועים כדוגמת זה אינם חריגים ביותר, ומתקיימים מפעם לפעם במטרה מוצהרת לגייס כספים לטובת מיזמים שונים. לעתים, מספרים אנשים שהשתתפו באירועים היוקרתיים, מתקיים אירוע מקדים ואיכותי יותר לטובת התורמים "הכבדים".
"הרבה עשירים עושים מעשי חסד ציבוריים ופרטיים. יש אמנם כאלו שהכסף מעוור את עיניהם, אבל הרבה נשארים פשוטים, פותחים את לבם, ומעמידים את קשריהם ואת כספם לטובת נושאים חשובים. באירוע כמו זה שנערך בתל אביב גייסו כסף לטובת הקמת אגף לנפגעי טרור ונתרם סכום לא מבוטל". את התורמים הגדולים מביאים לאירועים מסוג זה באמצעות אנשים המתמחים בכך. "השמות מתגלגלים. יש רשימות שמופצות בין מארגני אירועים".
"עשירים רבים מתייחסים לענייני הפילנתרופיה שלהם ברצינות, בדיוק כפי שהם לוקחים את העסקים שלהם ברצינות", מסביר נחמן רוזנברג, בעבר סמנכ"ל ארגון רבני "צהר" וכיום יועץ אסטרטגי לפילנתרופים בני העשירונים העליונים. "התורמים הרציניים מעניקים שני מיליון שקל ומעלה בשנה, זאת למרות שתרבות הנתינה בישראל פחות מפותחת מאשר בארה"ב, שם הקרנות עוסקות בנושא כבר עשרות שנים". בני המגזר הדתי, הוא אומר, חזקים בנושא התרומות. "יש בהחלט תרבות של צדקה. אם אדם דתי עושה אקזיט הוא יראה את זה כמשימה מובנת מאליה לחשוב איך להעניק בחזרה לחברה".
רוזנברג מספר שתרומות בסדר גודל כזה מתנהלות כעסק לכל דבר. "אפשר להשפיע באופן מהותי מאוד באמצעות שני מיליון שקלים. לצערי, רבים מהתורמים מביטים אחורה ולא מבינים מה נעשה עם הכסף שלהם, בגלל אסטרטגיה לא נכונה". רוזנברג מבקר בדבריו את המגזר הדתי, שלטעמו אינו יודע לחבק את העשירים ומפנה להם כתף קרה, דבר שגורם לקשיים בהעברת תרומות.
"המגזר מנותק ממה שקורה מחוץ לטורי הרכילות של עלוני השבת. זה פספוס עצום. הרבה מהלקוחות שלי הם אידיאליסטיים, ציוניים, באים עם רצון להשפיע ולתרום, ובמגזר לא יודעים להיעזר בהם. אלו השגרירים הכי טובים של היהדות: הם בעשירון העליון של עולם העסקים וההיי-טק בישראל, יש להם כיפה על הראש והם נציגיה של הציונות הדתית.
"יש לי לקוח שרצה לסייע לישיבה תיכונית מוכרת. הוא היה מתוסכל מהמצב הירוד של החינוך ורצה לקדם תכניות; אדם עם כיסים עמוקים שרצה להפוך את הישיבה לטובה ביותר שיש. לרשת שמנהלת את הישיבה לקח המון זמן להקשיב ולהתחיל לעבוד. אתה מתבונן מהצד ולא מבין איך ארגון שמתרוצץ מסביב לעולם בניסיון לגייס כסף, מפספס הזדמנות לעזרה מאדם שהוא בשר מבשרם", מספר רוזנברג.
"אני לא ממש אוהב לדבר על כסף, כל מה שאני יכול לומר הוא שהאל הטוב כנראה רצה שיהיה לי אותו", אמר שחקן הכדורסל האגדי לארי בירד, וסיכם במשפט אחד את הממשק בין דת לכסף. לצד מועדוני השקעות ומפגשים יוקרתיים, מתחזקים עשירי המגזר גם שיעורי יהדות ואף מתייעצים עם רבנים שונים, מוכרים יותר ומוכרים פחות.
על אף שבמהלך שיחות עם מקורבים עלו לא מעט שמות, נראה כי הרבנים שהכי קרובים להגדרה "רבני העשירון העליון הדתי" הם רבני משפחת לאו. בית הכנסת "היכל משה" ("סמאטס") בתל-אביב, שבו מתפלל הרב ישראל מאיר לאו, נחשב כמזוהה עם חלק מעשירי העיר. בנו, הרב הראשי דוד לאו, עמד בעבר בקשר עם חלק מברנז'ת העשירון העליון הדתי.
"הרב דוד לאו מאוד מחובר לברנז'ה. אמנם הוא התנתק קצת בשנים האחרונות, אבל כשאני מבקר אותו מדי פורים מגיעים אליו לא מעט אנשים, גם בני המעמד העליון", מספר עציון. אחרים מספרים כי אחיו, הרב צביקי לאו, מקיים מדי שבוע שיעור בפתח-תקווה שבו משתתפים כמה אנשי עסקים בכירים שנחשבים לצעירים המבטיחים של הברנז'ה. יודעי דבר מספרים על שיעור אחר שמתקיים מדי שבוע באחד מגורדי השחקים המוכרים בתל-אביב, ואחרים מספרים על שיעור גמרא שבו משתתפים אנשי עסקים ועורכי דין. "האנשים שאני מכיר מתייחסים אל ה'יידישקייט' שלהם מאוד ברצינות", מדגיש רוזנברג. "איש איש והסגנון והמהות שלו; כל אחד ושיטותיו ההלכתיות, אבל אין ספק שהפעילות שלהם מגיעה ממקום מאוד מאוד יהודי ודתי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם