כמה שווה לייק? המחאות ששינו את העולם הדתי
רבים ממנהיגי המגזר הדתי-לאומי מזלזלים בפייסבוק, אבל כוחה של הרשת החברתית הוכיח את עצמו במאבקים שזעזעו גם את הממסד. האם המחאה הבאה תתחיל בפוסט שלכם?
כשרינה (שם בדוי) עבדה בקיץ 2013 כמוכרת ביריד מעצבים לנשים דתיות, היא הייתה סטודנטית בעלת תשובה שרק החלה באותה תקופה להחליף את המלתחה שלה. רינה מאוד לא אהבה את המוצרים שמכרה באותו יריד. "הייתי בהלם מהבגדים שמכרתי", היא מספרת היום, "השמלות נמכרו מצוין למרות מחירן הגבוה, אבל כולן היו צריכות השלמות של חולצות בסיס מטעמי צניעות. זה ממש קומם אותי. לא הבנתי בשביל מה יש מעצבות דתיות, אם בסופו של דבר הן מייצרות רק בגדים שדורשים שכבות נוספות".
את הכעס חלקה רינה עם חברותיה שעבדו עמה ביריד. "זה התרחש זמן לא רב אחרי המחאות החברתיות, ואמרנו, חצי בצחוק, שאחרי מחאת הקוטג' ומחאת העגלות צריכה לבוא מחאת האופנה". השיחה עם החברות הביאה את דינה לפתוח דף פייסבוק בשם "מחאת הבסיס". "לא ייתכן", היא כתבה שם, "שבחורה דתית, שרוצה להתלבש על פי גדרי צניעות מינימליים, זקוקה להשלמות של בסיס, שרוולון, תחתית וכיוצא בזה".
"ההתחלה הייתה חובבנית מאוד", היא נזכרת, "הלוגו של הדף הורכב מצילום של חולצת בסיס שמצאנו ברשת, ושעליה ציירנו איקס בעזרת תוכנת הצייר. רק אחרי שקיבלתי אלפי לייקים ומאות הודעות, צירפתי חברה נוספת לניהול הדף וחברה אחרת עיצבה לנו לוגו רציני יותר. התחלנו להשקיע בפוסטים שכתבנו, ומהר מאוד הדף הפך לבלוג אופנה פופולרי ולבמה של מעצבות מכל הסוגים".
נכון להיום, לדף של "מחאת הבסיס" יש מעל 23 אלף עוקבים, או יותר נכון: עוקבות, אבל השינוי המשמעותי לא התרחש ברשת החברתית אלא בחנויות. הדי המחאה שנוצרה ברשת הגיעו למעצבים ולמעצבות, ואלו החלו לייצר יותר בגדים צנועים שאינם דורשים השלמות. רינה, שעובדת היום בתחום הטיפול והחינוך, ובזמנה החופשי ממשיכה לנהל את דף הפייסבוק, משוכנעת בהשפעת המחאה שלה ושל חברותיה.
"בקרוב נשיק אתר אופנה לנשים דתיות עם מנוע חיפוש לאופנה צנועה, וכחלק מעבודת ההכנה לאתר ניהלתי הרבה שיחות עם מעצבות ועם בעלי חנויות. כולם אמרו לי שהמחאה שלנו שינתה את תפיסת עיצוב הבגדים בעולם הדתי. דיברתי עם מנכ"ל של מותג מוכר בעולם האופנה, והוא סיפר שבעבר היה מייצר 30 אלף חולצות בסיס בשנה. זה היה אחד ממקורות ההכנסה המשמעותיים שלו, אך לאחרונה הפסיק עם זה. הוא אמר לי: "שיניתן את המפה, וגרמתן לנו לחשב מסלול מחדש, כי בנות הפסיקו לקנות בגדים שדורשים השלמות".
במקביל, החלו מעצבות צעירות למתג את המוצרים שלהן באמצעות הסלוגן "ללא בסיס וללא צורך בשכבות". גם המעצבות הגדולות במגזר מעצבות היום בגדים עם שרוול, ללא צורך בעוד שכבה. אפשר לומר שאין היום בנות מעודכנות ואופנתיות שלובשות חולצות בסיס".
ואולי זו פשוט הייתה אופנה שחלפה מהעולם, בלי קשר למחאה שלכן?
"לא הגיוני שזה היה רק עניין זמני, כי זה מנוגד לאינטרס הכלכלי. המעצבות היו מייצרות באופן מכוון בגדים שדורשים חולצת בסיס ותחתית, כי הן היו מרוויחות מזה עוד כסף. הן הפסיקו רק מפני שבנות לא היו מוכנות לקנות את זה יותר".
מחאת הבסיס היא דוגמה מוצלחת למחאה מגזרית שנולדה ברשת והצליחה לחולל שינוי. כוחן של הרשתות החברתיות בחברה הישראלית כבר לא נדרש להוכחות. מתברר שגם בתוך הציבור הדתי-לאומי אפשר להשפיע היום על המציאות בלי לצאת לרחוב.
מחאת רשת מגזרית נוספת שמסתמנת כמוצלחת היא המחאה על מוסר התשלומים בציבור הדתי-לאומי. במקרה הזה, נולדה המחאה מתוך קבוצה שהיא תופעת רשת מגזרית בפני עצמה, הנושאת את השם "דתיות עסקיות מדברות" (ראו הרחבה בכתבתה של בתאל קולמן, עמ' 134). מדובר בקבוצה סגורה שהוקמה לפני כשנתיים, וחברות בה כ-9,000 נשים דתיות. מטרתה העיקרית היא לשמש כקבוצת תמיכה לנשים שבחרו בעולם העסקים.
אחד הקשיים שעמם מתמודדות הנשים בקבוצה הוא מוסר תשלומים בעייתי, במיוחד בציבור הדתי. "זו מכת מדינה", טוענת חלי יעקבס-וירט, מנכ"לית "בינה יתרה" (חברת הדרכה בתחום השיווק) ומנהלת שותפה של קהילת הפייסבוק "דתיות עסקיות מדברות", "אבל אין ספק שיש לה מאפיינים ייחודיים בציבור הדתי. המציאות הזאת, של 'שוטף פלוס בעזרת השם', קשורה לכך שכלל ההיבטים המנהליים חלשים יותר ומקצועיים פחות בציבור הדתי. בעומק, זה נובע ממה שנהוג לכנות 'תרבות בני עקיבא', שבה תמיד יש איחורים. זה נובע גם מכך שהרבה מהשירותים שניתנים בציבור הדתי הם שירותים ערכיים שכביכול אינם באים בכפיפה אחת ובהלימה עם כסף, שנחשב אצל לא מעט דתיים כדבר שלילי, כסוג של "עגל הזהב".
"הציבור הדתי מחונך לתרומה ולא לתמורה, לכן גם אם מבינים שכלית שצריך לשלם, באופן עמוק ומהותי, מנהלי הארגונים משדרים מסר שכסף זה הדבר השני בחשיבותו, אחרי התרומה. בנוסף, הציבור הדתי הוא קהילה סגורה שמתקיים בתוכה מעין 'מאזן אימה', לפיו עליך לרצות את הזולת ולא להרגיז או לפגוע, כדי שלא תמצא את עצמך ניזוק על ידי מישהו שיטען שאי אפשר לעבוד אתך כי אתה גם חצוף וגם רוצה תמורה כספית".
כדי לשנות את מוסר התשלומים הירוד בציבור הדתי, כינסו יעקבס-וירט וחברותיה צוות מתוך קבוצת העצמאיות וגיבשו קמפיין חברתי. כצעד ראשון הן פתחו דף פייסבוק הנושא את השם "לא תלין - מחזירות את המוסר לתשלומים".
"בכל תחילת חודש אנחנו מפרסמות בקבוצה שלנו ובדף הפייסבוק שמות של מוסדות וארגונים ששילמו תוך שלושים יום", מספרת יעקבס-וירט, "כשנשים מתמודדות מול גופים שלא משלמים, אנחנו מתערבים ומסבירים להן איך להוציא מכתב מעורך דין. עיקר הסיוע הוא בשינוי התפיסה הפנימית. צריכים להבין שלרבות מהנשים יש חשש אמיתי, שאם הן יצאו נגד הגופים מעכבי התשלום, אפילו רק בעזרת מכתב מעורך דין, לא יעסיקו אותן שוב. בגלל זה צריך לא רק לתת להן כלים להתמודדות אלא קודם כל לעודד. רק לפני שבוע עזרתי לכמה נשים לקבל 9,000 שקלים שחייבים להן כבר שנתיים".
במקרים מסוימים, הנשים העצמאיות מבצעות גם שיימינג לגופים שמלינים שכר לאורך זמן. "אנחנו עושות את זה בתוך הקבוצה ולא מחוצה לה, כי צריכים לזכור שהכוח של פייסבוק הוא דואלי. לפעמים אתה עושה שיימינג והוא חוזר אליך בתוספת זעם גדול שעלול להזיק מאוד. לכן אנחנו מעדיפות לפרסם את אלו שמשלמים בזמן".
ליעקבס-וירט אין ספק בדבר תרומתה של הרשת החברתית לשינוי המציאות. "לפרסום מסוג זה ברשת החברתית יש שני יתרונות: האחד הוא האפשרות לתקן עוולות ולצעוק אותם בקול רם עד שמתרחש תיקון. בתחום הזה אנחנו רואים את השינוי בעיניים. גופים רוצים להיות יותר מקובלים ולהצהיר שהם לא מלינים שכר, ולכן עושים מאמצים גדולים לשלם בזמן. היתרון השני מתרחש בקבוצות הסגורות, והוא היכולת לקיים את השיח הפנימי מאחורי הקלעים; לדבר על הפחד לאבד את מקום העבודה ועל הבעיה של חוסר האסרטיביות. גם כאן אני רואה את השינוי: ההתנהלות העסקית של בעלות העסקים מול הארגונים והגופים משתפרת כל הזמן. הנשים משתחררות מהבושה לבקש את המגיע להן, ומבינות את הצורך בסגירת חוזה חתום שבו מוגדרים כל המצבים ומעוגנות כל הזכויות".
בעוד מחאת הבסיס ומחאת הלנת השכר היו מכוונות בעיקר לעולם העסקים, יש גם מחאות רשת מגזריות שמכוונות כלפי הממסד הדתי. אחת המחאות המוכרות מהשנים האחרונות היא מחאת המקוואות. המחאה החלה לפני כשבע שנים בקרב מספר נשים ירושלמיות ונגעה למצבו הבעייתי של מקווה מסוים בירושלים, אך התפתחה למחאה רחבה הרבה יותר, שדרשה לאפשר לנשים חופש טבילה, או במילים אחרות: טבילה ללא בלנית.
אחת ממובילות המחאה הייתה נעמה פלסר: "המחאה שלנו התחילה בעקבות סגירה ממושכת של מקווה האר"י בירושלים לצורך שיפוצים, סגירה שיצרה עומסים במקוואות אחרים. כשחשבנו להפגין מול המקווה הלא משופץ, התקשינו לדמיין את עצמנו מפגינות ברחוב על עניין הקשור לטבילה במקווה. זה היה נראה לנו לא מתאים. גם חלוקת פליירים בבית כנסת לא קידמה את העניין, וגם לא כנס שדן בנושא.
נשים מקבוצת הפייסבוק 'הפדלחו"שיות' (פמיניסטיות דתיות ללא חוש הומור, א"ר) הציעו לפתוח קבוצה שתעסוק בנושא הטבילה. נפתח דף בשם "טובלות בנחת", ולראשונה החלו נשים לכתוב על הטבילה שלהן. פתאום התברר שזה אינו סיפור של קומץ נשים אלא משהו הרבה יותר רחב. הסיטואציה האינטימית של כתיבה מול מקלדת ומסך בחדר הפרטי, יצרה מרחב משותף עם המון סיפורים".
קבוצת "טובלות בנחת", שפלסר היא אחת ממנהלותיה, היא קבוצה סגורה שפועלת כבר חמש שנים, וחברות בה כיום למעלה מ-2,000 נשים. המטרה הייתה ליצור קהילת נשים שמשתפת, מבררת ויוצרת שינוי בתחום המקוואות וחוויית הטבילה. "הקבוצה סגורה, כמובן, לנשים בלבד, ואנחנו בודקות היטב פרופילים של נשים שמבקשות להצטרף", מבהירה פלסר.
ההתרחשות בפייסבוק הולידה לפני כשנה וחצי את מחאת חופש הטבילה. "כבר לפני שלוש שנים יצא חוזר מנכ"ל של משרד הדתות, שאומר שהטבילה היא באחריות הטובלת - אבל הוא לא נאכף. המחאה פרצה בעקבות אירוע מסוים שהתרחש לפני כשנתיים, שבו מישהי התעקשה לטבול לבדה והצטרפה אליה חברה עם מצלמה. הבלניות סילקו אותן מהמקווה והזמינו ניידת משטרה".
בעקבות האירוע נפתח דף הפייסבוק "תנו לטבול בשקט", הפעם כקבוצה פתוחה ולא סגורה, שריכז את פעולות המחאה להשגת אוטונומיה בטבילה. ביולי 2015 הוגשה בנושא עתירה לבג"ץ על ידי עמותת "עתים", שאליה הצטרפו 13 נשים ירושלמיות, חלקן מסיעת "ירושלמים". ביוני 2016 הודיעה המדינה לבג"ץ שהיא לא תתנה את הטבילה במקוואות בנוכחותה של בלנית, ובעקבות כך קבע בג"ץ ש"במידה וטובלת מבקשת לטבול בלא נוכחות של בלנית או חברה, אין למנוע זאת בעדה".
בעקבות הפסיקה פורסם שוב חוזר מנכ"ל של המשרד לשירותי דת שמאפשר טבילה עצמאית. "יש קשר ישיר בין המחאה שנוצרה ברשת לבין ההישג הזה", משוכנעת פלסר. "ברור לי שהשינוי התודעתי שנוצר בעקבות הפעילות ברשת נתן לנו כוח להפגין אחר כך גם מול הכנסת. אבל מעבר למחאה ולדרישת הזכויות, נוצרה תודעה חדשה, והתאפשרה העמקה רוחנית וחיובית בנושא הטבילה. נשים משתוקקות למצוא חיבור למצווה הזאת, להבין אותה יותר ולתת לה פירוש חדש, וגם זה שינוי דרמטי שנוצר בעקבות הפעילות ברשת".
לאחרונה הפכה הרשת החברתית לכלי יעיל גם במחאה נגד סרבני גט. לפני כשנה הוצפה רשת הפייסבוק בפוסט עם תמונותיו של ד"ר עודד גז, שמסרב לתת גט לאשתו במשך למעלה מארבע שנים. התמונות פורסמו לצד מכתב שעליו חתמו דייני בית הדין הרבני הגדול, ובו נקרא גז לשים קץ לסירובו לתת לאשתו גט. הפוסט על גז זכה תוך זמן קצר למאות שיתופים, ומחאת הרשת הביאה את הסיפור לכלי התקשורת.
לפני מספר שבועות התיר בית הדין הרבני בחיפה לפרסם ברשת את שמו של סרבן הגט שרון בן חיים שמעגן את אשתו מזה שבע שנים. בן חיים וגז עתרו לבג"ץ בדרישה לאסור את פרסום שמם ולמנוע מהם שיימינג ברשתות החברתיות. בג"ץ דחה את עתירתם, והשופט אליקים רובינשטיין כתב כך: "חלק ניכר מן הבעייתיות בתופעת ה'שיימינג' ברשתות החברתיות נובע מכך שהדבר נעשה בפזיזות, לעתים על בסיס שמועות בלבד, ושמו הטוב של הפרט נפגע על לא עוול בכפו, לעתים באופן שאינו ניתן לתיקון. לא כך כאשר הדברים נעשים לאחר בירור עובדות המקרה לאשורן, כבענייננו, וכאמצעי כמעט אחרון".
במאמר שפרסם הרב יובל שרלו במוסף "שבת" על סוגיית השיימינג ברשתות החברתיות, הוא כתב שלפני השימוש בכלי הזה צריכות להיבחן ארבע שאלות: האם הדבר באמת נעשה לשם שמים ולשם הגנה, או חס ושלום לשם נקמה; האם קיימת נחיצות בפרסום אף שמדובר בדברים שהם אמת; האם השיימינג הוא מידתי או שמא הרסני מדי; והאם דואגים לכך שלא ייגרמו נזקים חמורים מאוד כתוצאה מהשיימינג.
מקרה נוסף שהוכיח את כוחה של מחאת הרשת בציבור הדתי אירע לפני כשנתיים, כשמועצת הרבנות הראשית הודיעה שהיא שוקלת שלא להאריך את כהונתו של הרב שלמה ריסקין, רב העיר אפרת, עם הגעתו לגיל 75. הודעת הרבנות התפרשה בקרב תומכי הרב ריסקין כניסיון להתנכל אליו בשל עמדותיו הליברליות בתחום הגיור ומעמד הנשים. בתגובה, פתחה תנועת "נאמני תורה ועבודה" דף אירוע בפייסבוק שבו הכריזה על הפגנת תמיכה ברב ריסקין.
"אנו, בני הציונות הדתית, תלמידיו ותלמידותיו וציבור שלם של יהודים שחרדים לגורלה היהודי של המדינה, מתכוונים להגיע יחד עם הרב ריסקין ליום הדיון ברבנות הראשית", הכריזו ב"נאמני תורה ועבודה". הם קבעו את מפגן התמיכה לתאריך ה' תמוז, למרות שהרבנות עדיין לא קבעה באותו שלב מועד מדויק לדיון בהארכת כהונתו של הרב ריסקין.
בתוך זמן קצר מאות גולשים הביעו עניין בהשתתפות באירוע, ושעות ספורות לאחר מכן הודיע השר נפתלי בנט שבכוונתו להתייצב יחד עם הרב ריסקין לשימוע שמועצת הרבנות מתכוונת לערוך לו על רקע עמדותיו הדתיות הליברליות. שמואל שטח, מנכ"ל "נאמני תורה ועבודה", רואה במחאה שעוררה תנועתו דוגמה נוספת לכוחה של הרשת במגזר הדתי.
"אני מניח שבנט לא ישב על הפייסבוק של 'נאמני תורה ועבודה', ראה את האירוע והחליט להצטרף", אומר שטח, "אבל אני כן מאמין שמישהו בלשכתו, או בסביבתו, ראה את האירוע והציע את הרעיון. ייתכן מאוד שבנט כלל לא היה מודע לכך שזה היה רעיון שלנו, אבל בכל מקרה, הרעיון הראשוני יצא מאתנו והאירוע שיצרנו בפייסבוק עורר את העניין בפרשה".
בסופו של דבר, מפגן התמיכה לא התקיים מכיוון שהדיון במועצת הרבנות לא התקיים. היועץ המשפטי של הרבנות הבהיר כי הנימוק הרלוונטי היחידי המאפשר את סיום כהותנו של הרב הוא מצבו הבריאותי, ובעקבות כך, האריכה מועצת הרבנות את כהונתו של הרב ריסקין תוך שהיא מביעה מורת רוח מפסיקותיו ההלכתיות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם