ראשי » חדשות » מגזין

חיים בבועה: סודו של המשקה המפורסם בעולם

7 אנשים בעולם יודעים את נוסחת הייצור של קוקה קולה. שניים מהם רבנים, המעניקים הכשר למשקה הפופולרי. גם יותר מ-120 שנים אחרי שיוצר לראשונה, המתחרים טרם הצליחו לפצח את המתכון הסודי

עד כמה החברים ב'קוקה קולה' בטוחים בעצמם, אפשר ללמוד מהסיפור הבא: לפני כמה שנים טס הרב מנחם גנק, העומד בראש מערך הכשרות OU, למטה החברה באטלנטה כדי לדון בענייני כשרות, ונפגש שם עם מנהלי האבטחה. במהלך הביקור סיפר להם הרב כי ב-11 בספטמבר 2001 הבחינו עובדי ה-OU, שמשרדם ממוקם ממש בסמוך למגדלים התאומים, במטוס החולף ליד חלונם כמה שניות לפני שהתרסק אל המגדל.

"מנהל האבטחה שמע את הדברים", מתאר הרב גנק בשיחה עמי, "וגילה לי שבאותו יום מר ונמהר, כשהתברר כי ארה"ב נמצאת תחת מתקפת טרור וכי התאומים והפנטגון כבר נפגעו, היו בטוחים בקוקה קולה שמשרדיהם באטלנטה הם הבאים בתור, שכן לטעמם קוקה קולה הוא אייקון אמריקני לא פחות מהבניינים שהותקפו. מנהל האבטחה אמר כי גם כיום יש להם תוכנית מגירה מסודרת לפינוי המטה והתמקמות מחדש במקום בטוח, במקרה של התקפת טרור".
 
תוכנית הפינוי לשעת חירום איננה הסוד הגדול ביותר של חברת קוקה קולה. סודה האמיתי הוא אחד הסודות השמורים בעולם, ומדובר כמובן במתכון לסירופ שכאשר מערבבים אותו במים מוגזים נוצר המשקה המפורסם ביותר בעולם. את הסוד רשם כפטנט עוד בשנת 1891 מייסד החברה, אסא קנדלר. הוא הוכרז "קניין רוחני", והנוסחה להפקתו מוגנת בחוק מפני פרסום ושיווק. אמנם מדי פעם צצים בכל מיני מקומות בעולם פרסומים ובהם מתכונים ונוסחאות שנטען כי הם הדבר האמיתי, אך הדבר מעולם לא הוכח והחברה מצליחה למנוע הדלפות באופן מפתיע ומעורר הערצה.

ככל הידוע, הנוסחה האמיתית ידועה בכל זמן נתון לשני עובדים בלבד, כאשר גם חבריהם למפעל אינם יודעים מיהם המורמים מעם היודעים רזי עולם. שני העובדים הללו אינם רשאים לנסוע בו-זמנית באותו כלי תחבורה, ודאי לא לטוס באותו מטוס, וכאשר אחד מהם נפטר על חברו לבחור עובד אחר בחברה כדי לחלוק עמו את הסוד.

מאז ומתמיד הייתה הילת סודיות מרכיב מבטיח להצלחה במסחר, וגורם ההפתעה סייע לשיווק מוצלח. כך בתעשיות המוזיקה והאופנה, וכך גם בתעשיית המזון והמשקאות. ככל שחברה תהיה סגורה וחשאית יותר כך יגדל הפוטנציאל ליצירת חיקויים למוצריה, והמוניטין שלה יגדל בהתאם. כולם רוצים להיות קוקה קולה, והיא מצדה עושה הכול כדי לשמור על אותה הילה אפופת מסתורין ואינה מאפשרת פגיעה באותו סוד. כך, כאשר ממשלת הודו דרשה ממנה לחשוף את מרכיבי המשקה ב-1977, קוקה קולה פשוט יצאה מהמדינה.
 
חוץ מאותם שני עובדים, אומרים בחברה, בכל העולם כולו יודעים את הנוסחה הסודית פחות מחמישה אנשים. אחת השמועות העקשניות טוענת כי הסודיות נגזרת מהעובדה שבין המרכיבים יש עלי קוקה שמהם מייצרים קוקאין. "זה לא נכון", מרגיע אותנו הרב גנק. "הם מתייחסים ברצינות רבה לעניין הכשרות, שומרים בקנאות על הנוסחה ומכירים לנו טובה על שיתוף הפעולה, הכולל גם התחייבות לשמירה מוחלטת על הסודיות. זו גם הסיבה שאינני רשאי לדון באופי ההשגחה ובשאלה כיצד היא מתבצעת. לפני כשבוע נפגשתי עם כמה מראשי החברה, ולאות הוקרה העניקו לי בקבוק קוקה קולה קלאסי שיוצר במיוחד בעבורי וששמי נכתב עליו".

הרב גנק עצמו אינו מכיר את הסוד, אולם איש ה-OU הרב ירחמיאל מוריסון מכיר גם מכיר, והוא נמנה עם אותם בודדים היודעים את מרכיבי הנוסחה הסודית. לדברי הרב גנק, "מיליוני אנשים, גם לא יהודים, מעדיפים לדעת שהמוצר כשר מבחינת ההלכה היהודית שכן הדבר מבטיח היעדר מוחלט של חומרים מן החי כמו גליצרין הנמצא במשקאות שונים, או לקטוז העלול להזיק לאנשים רגישים לחלב".

בישראל, פרט לאישור הכשרות הממלכתי מטעם הרבנות הראשית, שאיש מטעמה לא נחשף לסוד הייצור, יש לקוקה קולה הכשר שניתן על ידי הרב משה לנדא, רבה של בני-ברק, שהחברה חשפה בפניו את כל המידע ושבדק את תהליכי הייצור באופן אישי. ההכשר של הרב לנדא, שכמובן שומר גם הוא על הסוד בקנאות, מקובל על חוגים רחבים בציבור שומרי הכשרות. בישראל, כמו בארה"ב, אפשר לספור את יודעי הח"ן על אצבעות כף יד אחת ויישאר עודף.
 

תעודת הכשרות הראשונה לקוקה קולה הוענקה ב-1935 בידי הרב טוביה גפן, רבה של אטלנטה, והוא היה המשגיח הראשון שנחשף לנוסחה בתנאי שישמור על חשאיותה. הרב גפן דרש להחליף שני רכיבים שמקורם משומן חיה לא כשרה, בממתיק מן הצומח. במשך כל הזמן שבו נדונה דרישתו, וכדי לא לפגוע בחשאיות, הוענקו לשני רכיבים אלה שמות של רטבים מהתלמוד: "מורייס" ו"אניגרון".

לקראת חג הפסח התעוררה בעיה באשר לסוכר המופק מתירס, שהוא בגדר קטניות. לאחר בדיקת מדעני החברה נמצא כי אפשר להחליפו בסוכר המופק מקנים, מבלי לפגוע בטעם. רכיב אחר שמקורו בקטניות הותר בידי ה-OU מכיוון שבתהליך הייצור הוא עובר טרנספורמציה ומשתנה לחלוטין. בהמשך התברר כי אנשים רבים אוגרים בקבוקי קוקה קולה כשרים לפסח גם ביתר ימות השנה מטעמי בריאות,  או משום שאינם יכולים לעכל סוכר המופק מתירס.

ב-1948 פרסם הרב שמואל אהרן הלוי פרדס מודעה בירחון 'הפרדס', ובה סיפר כי ביקר במפעל באטלנטה "ולאחר שגילו לי את כל סודות הייצור אני מאשר שהמשקה כשר".

כששואלים את הרב גנק מדוע היה צורך בכלל לחשוף את ההרכב המדויק של הרכיבים, שהרי לצורכי כשרות מספיק לדעת מה הם בלי לדעת את מינונם, הוא מחייך ואומר: "אינני יכול לענות גם על שאלה זו, שכן הדבר כרוך באופי ההשגחה שאותו אסור לנו לגלות".
 

מדי יום נמכרים ברחבי העולם 1.2 מיליארד בקבוקי ופחיות קוקה קולה. לישראל הגיעה קוקה קולה רק ב-1966, אחרי שנים רבות של כניעה לחרם הערבי. איש העסקים הישראלי משה בורנשטיין הוא שפתח במסע ציבורי נגד החברה, שקיבל גיבוי מהליגה נגד השמצה. החברה טענה בתחילה כי השוק הישראלי קטן מדי בעבורה, אבל טענתה נדחתה לאחר שהתברר כי היא פועלת בקפריסין שגודל השוק שלה הוא כעשירית מזה שבישראל. בעקבות הלחץ הציבורי פתחה החברה מפעל בבני-ברק, בזיכיון שניתן ל"חברה המרכזית לייצור משקאות קלים" שבבעלות בורנשטיין. מדינות ערב הגיבו בזעם, וחלקן אף פתחו בחרם על קוקה קולה.

לקוקה קולה מפעלים רבים ברחבי העולם, המייצרים שורה ארוכה של מוצרים במגוון טעמים. הסוד הגדול נוגע אך ורק בהרכב המשקה הקלאסי. למשקאות הדיאט או ה'זירו', שבהם הסוכר מוחלף באספרטיים, יש נוסחה משלהם ואף היא נשמרת בחשאיות רבה.

לפני יותר משלושים שנה החליטו בחברה לשנות מעט את הרכב הרכיבים ולהפחית בכמות הסוכר, דבר שהשפיע על טעם המשקה. היא החליטה לקרוא למוצר The New Coke (הקוקה קולה החדש). התברר שהציבור לא אהב את השינוי, והמכירות ירדו. בתוך זמן קצר חזרה בה החברה מהשינוי, והטעם חזר להיות כשהיה. עד היום יש הטוענים שמדובר בהברקת שיווק גאונית, שרק הגבירה את הפופולריות של המוצר.

עשרות שנים נעשו ניסיונות רבים לגלות את הסוד. המתחרות, ובראשן 'פפסי', ניסו בכל אמצעי כמעט להגיע להרכב המדויק הערב לחכם של מיליארדים ברחבי העולם, ללא הצלחה. "אני עצמי נדהם כיצד במשך כל אותן שנים הצליחה החברה למנוע הדלפות", אומר הרב גנק. "הרב סולובייצ'יק אמר שבעברית יש לאותו מונח שתי מילים: סוד ורז, ויש הבדל ביניהן. סוד הוא דבר שתכליתו להישמר. רז, תכליתו הסופית היא להיגלות לעין כול. בקוקה קולה החליטו שהסוד הוא סוד, וכך הוא כנראה יישאר".
 
ההגנה על הנוסחה באה לידי ביטוי גם בסודיות האופפת את משלוחי המרכיבים השונים למפעלי הסירופ, המוגדרים "סחורה בלתי ידועה" וממוספרים מ-1 עד 9. מנהלי המפעלים יודעים איזו כמות ממרכיב מספר 1 יש להכניס לתרכובת וכיצד ליצור אותה, אך אינם יודעים מהו המרכיב הזה. חלק מהרכיבים הם בעצמם תרכובות של כמה רכיבים בסיסיים.

רכיב מס' 1 ידוע כסוכר בתצורת סירופ תירס, בעל רמה גבוהה של פרוקטוז או סוכרוז. קרמל הוא מס' 2, קפאין - 3 וחומצה זרחתית - 4. אין הסכמה באשר למהותם של רכיבים 5 עד 9, וידוע רק שאחד מהם הוא אותו רכיב מסתורי בשם 7X. ההשערה היא שמדובר בתרכובת שמני תפוז, ליים ולימון.

"המסתורין מושך אנשים ומתקבל כאלמנט של איכות", אומר בן ווייאר, פסיכולוג חברתי ומומחה לשיווק מבית הספר לכלכלה בלונדון ובית הספר האירופי ESCP למסחר, לאתר High Snobiety ("סנוביות גבוהה"). "צרכן טיפוסי יחשוב שאם החברה עושה מאמצים כה גדולים להגן על המרשם, ודאי מדובר במוצר איכותי".

ככל הידוע, ממציא הנוסחה היה הרוקח ג'ון פמברטון, חייל משוחרר וגיבור מלחמת האזרחים מג'ורג'יה, שקיווה שעלי הקוקה שהוסיף למשקה הטוניק הביתי שלו יהיו פתרון לשתיינים. את הסירופ הראשוני שייצר הביא לשכנו, הרוקח היהודי ג'ייקובס, והוא ערבב אותו עם מים מוגזים.

התגובות לטעם החדש היו נלהבות. בהמשך שיווק פמברטון את המשקה כ"יין קוקה צרפתי". סם החיים של פמברטון נאסר לשיווק ב"תקופת היובש", שחוקיה אסרו מכירה של משקאות חריפים ואומצו באדיקות במדינת ג'ורג'יה. פמברטון נאלץ להחליף את רכיב היין בסירופ סוכר, וכך שווק המשקה ב-1886 כ"קוקה קולה - משקה האיפוק". לפני מותו ב-1888 מסר את הסוד לארבעה אנשים. ב-1891 קנה אסא קנדלר את זכויות הנוסחה מיורשיו של פמברטון וייסד את חברת קוקה קולה, תוך שהוא קובע את מסורת הסודיות האופפת אותה.
 

בסוף המאה ה-19 היה קוקה קולה אחד המשקאות הפופולריים המיוצרים מעלי הקוקה "המתחפשים" למשקאות בריאות, כאשר למרכיביו יוחסו תכונות מרפא כמו הקלה על כאבי ראש. לעתים הם שווקו כ"שיקוי למוח ולעצבים", בעיקר בשל הצירוף של כמות מזערית של קוקאין וקפאין המצוי בעלי הקוקה.

ה'ניו-יורק טיימס' כתב אז ש"כל אחד, שחור או לבן, עם מטבע של חמישה סנט, יכול לשתות כעת את המשקה בעל מנת הקוקאין שלו. לבנים בני מעמד הביניים מודאגים מכך שמשקאות קלים יגבירו את מה שהם רואים כהתפוצצות קוקאין אצל אפריקנים-אמריקנים".

קנדלר נאלץ לשנות את רשימת הרכיבים, להוציא את הקוקה ולהוסיף סוכר באופן שגם שיפר לבלי הכר את טעם המשקה, אך גם העניק לו את הזכות לטעון כי כל מי שמחזיק בנוסחה המקורית של פמברטון אינו מכיר את הנוסחה האמיתית של המשקה העכשווי. ב-1899 נטבעה צורת הבקבוק המפורסמת של המשקה והפכה לסימן ההיכר שלו.

ב-1911 תבעה ממשלת ארה"ב את החברה בגין הפרת חוק "טוהר המזון והתרופות", בטענה שריכוז הקפאין הגבוה במשקה מזיק לבריאות. בית המשפט אמנם פסק לטובת החברה, אולם ב-1916, בעקבות התערבות בית המשפט העליון, הורידה קוקה קולה את כמות הקפאין שבמשקה.
 
ב-1919 ביקש איש עסקים מג'ורג'יה, ארנסט וודרוף, לרכוש את החברה מידי קנדלר. כעירבון להלוואה שקיבל מ'גרנטי בנק' בניו-יורק בעבור הרכישה, הוא הפקיד את העותק היחיד של הנוסחה הסודית בכספת באותו בנק. כאשר פרע את ההלוואה ב-1925, הוציא וודרוף את כתב הנוסחה מהכספת והעביר אותו לבנק 'טרסט קומפני' באטלנטה, הידוע היום בשמו 'דה סאן טראסט בנק'.

ב-8 בדצמבר 2011 הוחזרה הנוסחה לבית קוקה קולה, והיום היא מונחת בכספת בבניין "עולם הקוקה קולה" באטלנטה שבו גם מרכז מבקרים גדול, אך האורחים מורשים להתבונן בכספת בלבד. הדבר לא מנע ממנהל הארכיון של החברה, פיל מוני, להכריז בגאווה על "השקיפות" שבה נוהגת החברה בהעבירה את הנוסחה מהכספת הסגורה בבנק, לכספת הסגורה במוזיאון "העולם של קוקה קולה"...

בפברואר 2011 פרסמה תוכנית רדיו אמריקנית בשם 'החיים האמריקניים הללו', כי הצליחה לאתר קטע מעיתון מקומי באטלנטה בשם 'אטלנטה ז'ורנל קונסטיטיושן', ובו צילום כתב יד של הנוסחה המקורית של פמברטון. לדברי אנשי התחנה, היסטוריון שבדק את הצילום קבע שמדובר בכתב יד אמיתי. אתר האינטרנט של התחנה הציע את המתכון למאזיניו בנוסח "עשה זאת בעצמך", וכשירות לקוראי 'מקור ראשון' הנה המרשם המקורי לנוסחה הסודית של קוקה קולה כפי שנטען באותו שידור:
  

118 מ"ל תמצית נוזל קוקה, 30 מ"ל קפאין, # 30 סוכר (וכאן עליכם לנחש בעצמכם מה משמעות הסימן # המופיע במסמך המקורי), 9.5 ליטר מים, 0.94 ליטר מיץ ליים, 30 מ"ל וניל, 44 מ"ל קרמל, חומר טעם המכונה 7X (להשתמש ב-148 מ"ל חומר טעם על כל 19 ליטר סירופ), 297 מ"ל אלכוהול, 20 טיפות שמן תפוז, 30 טיפות שמן לימון, 10 טיפות שמן אגוז מוסקט, 5 טיפות שמן כוסברה, 10 טיפות שמן נרולי (ניצת התפוז), 10 טיפות שמן קינמון.

באופן מפתיע המרשם תאם כמעט לחלוטין לפרסום משנת 1993 המופיע בארכיון קוקה קולה. תחנת הרדיו לא הסתפקה בידיעה המרעישה אלא גם ביקשה משתי חברות, 'גונס סודה' מסיאטל ו'סובריין פלייבורס' מקליפורניה, לייצר את המשקה לפי המתכון שנחשף, ולבדוק אם אכן אפשר לייצר חיקוי הולם לטעם ולסמיכות של המשקה המקורי.

על פי 'החיים האמריקניים האלה', "נרשמו הבדלים ברורים מהנוסחה הנוכחית: במשקה המקורי יש סירופ תירס בעל רמה גבוהה של לקטוז במקום סוכר, וחומצת לימון במקום חומצה זרחתית הנמצאת כמעט בכל המשקאות הקלים. יש בו מיץ ליים, והמתכון המקורי משתמש בשמן ליים; בסופו של דבר, על אף ההבדלים, הקבוצה הצליחה ליצור גרסה שהוליכה שולל כמה מומחים, ואף הועדפה ביחס 4:6 במבחן טעם בלתי פורמלי בסופרמרקט בברוקלין".
 
ומה הייתה תגובת החברה? באופן לגמרי לא מפתיע היא סירבה לאשר את המרשם המופיע בעיתון, ורק אמרה כי "המרכיבים העיקריים של המשקה אינם סודיים. המרכיבים רשומים על התווית, ואנשים רבים כבר ניסו לפצח את הסוד. לצירוף הסודי של המרכיבים מקום מיוחד בהיסטוריה ובמיתולוגיה האופפת את קוקה קולה - משהו שאנחנו ממשיכים לחגוג בעת שאנחנו מציינים את השנה ה-125 להיווסדנו".

אגב, אם חשבתם שנוסחת "קוקה קולה" היא הסוד השמור בתבל, סעו ליטבתה ותגלו שנוסחת השוקו של מחלבות הקיבוץ נשמרת היטב בכספת הקיבוץ, והקוד לפתיחתה ידוע לארבעה אנשים בלבד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg