מ"אוסלו" ועד ועידת "הארץ": ההצגה חייבת להיפסק
כבר התרגלנו שבכנסים של "הארץ" יש אחלה פריק שואו, אבל הפעם, ובאיחור של 25 שנה ויותר מדי הרוגים, פרס ההצגה הטובה ביותר הלך ל"אוסלו". כפיים
אוסלו תמיד הייתה הבחירה האירונית שלי לדומם באות א', בשנים שבהן היינו משחקים "חי צומח דומם", הרבה לפני שהוסיפו למשחק הזה גם קטגוריה של תת-מגדר מקהילת הלהט"ב. אבל באותן שנים, ביישוב שבו גרתי, אוסלו גם היה הענן האפל שריחף מעל הכל - תזכורת מתמידה לכך שבכל רגע עשוי לתקוף אותך משהו בעיקול בדרך לבית הספר, ושפרק התהילים הבא שיקראו שם תוך כדי נסיעה יכול להיות לזכרך.
ענן אפל שריחף מעל הכל. רבין ז''ל, יאסר ערפאת וקלינטון בעת חתימת הסכם אוסלו
צילום: EPA / אבי אוחיון, לע''מ
הלילה זכתה "אוסלו" בפרס ה"טוני" על המחזה הטוב ביותר וכן בפרס לשחקן המשנה שגילם את הדמות של אורי סביר. לא ברור לי על מה מגיע לו פרס אם הוא גילם את הדמות של אורי רק באופן סביר, אבל לא זו הסיבה לטור הזה. המחזה מתאר כמובן את המהלכים שמאחורי הסכמי אוסלו, ובתוכם את דמויותיהם של יוסי ביילין, שמעון פרס, רון פונדק ועוד.
עוד דבר שלא ברור לי הוא למה לקח 25 שנה עד שכולם הבינו שאוסלו זו חתיכת הצגה, או איך יכול להיות שפרס המחזה הטוב ביותר הולך למי שעדיין מחזיק בתואר "הסרט הרע ביותר". אך אין מה לומר - מהסכם שלום כושל, הפכה "אוסלו" להצגה מוצלחת.
נראה שהמקום הזה, בימת התאטרון שבו מועלים סיפורים דמיוניים לחלוטין, מתאימה מאוד להסכם שלום שבמציאות של היום אין לו שום עוגן. מישהו אמר 'לא מחוברים למציאות'? הו, איזו הולכה קלילה לנושא השני שרציתי להתייחס אליו: ועידת "הארץ" כמובן!
שר החינוך נפתלי בנט נאם היום בוועידת השלום של "הארץ", עיתון שנוהג לכנס אי אלו ועידות במהלך השנה ולתת בהן ביטוי פיזי לפרובוקציות שהתרגלנו עד כה לפגוש רק על הכתב. לא מזמן הייתה זו ועידת התרבות שבמהלכה התוודענו לדגל ישראל שנתחב במעלה הישבן, ובוועידת השלום היום הייתה זו משתתפת שקראה לבנט "נאצי" ואחרת שהצדיעה לו במועל יד במהלך דבריו. לומר לכם את האמת, אני כבר מת לדעת מה יקרה בוועידת "הארץ" למודעות עצמית.
אך לפני שנפטור את המחווה האנטישמית בברכת "קיצונים יש בשני הצדדים", כדאי שנבחן אותה רגע. אישה, כשאת מצדיעה במועל יד, למה את מתכוונת? למה את מתכוונת כשאת מצדיעה במועל יד? אם כוונתך שבנט הוא נאצי, למה זה הופך אותך עם התנועה הזו? נכון! לנאצית טובה מן השורה! איזו מין מחאה מוזרה זו?
איזו מין מחאה מוזרה זו? הצדעה במועל יד בזמן נאומו של בנט בועידת השלום
צילום: תומר אפלאבום
אני יודע מה תגידו על זה, שהם בני אדם בדיוק כמונו, הימנים. תגידו שזו הייתה מחאה רגשית. מהבטן. לא מתוכננת, אפילו. השמאל הישראלי, שמתגלה שוב ושוב כוולגרי, סותם פיות ובעל אפס סובלנות לדעות שאינן שלו, גם יורה מהבטן. חמום מוח, מה שנקרא. טעות, קורה.
אך כאן אדייק ואומר לכם בחזרה שאתם טועים. זאת אומרת, זה נכון שהשמאל רחוק שנות אור מהתדמית העצמית היפה שלו, אך מה שראינו בוועידת "הארץ" היה פשוט אקט תיאטרלי ריק מתוכן, מעין משובת נעורים פומפוזית שהיית מצפה לראות מסטודנט (כי אף פעם לא נמאס להאשים את הסטודנט). זו הייתה מחאה נגד השלטון מצד אישה שמאמינה במלוא ליבה שיש בו סממנים נאציים, וזו הייתה מחאה מנותקת לחלוטין מן המציאות.
במציאות, בנט הוא שר החינוך, ו"שטחים תמורת שלום" זו אפילו לא שורה בשיר הסטיקרים של גרוסמן. שאר הדברים, כמו הסכמי אוסלו או הצדעה במועל יד (אגב, מישהו יודע אם יאיר גולן זיהה תהליכים היום?), הם הפנטזיה.
לפעמים הפנטזיה חיה יפה, וזוכה בפרסים, כמו למשל "אוסלו". ולפעמים היא פשוט חיה בסרט, ומצדיעה במועל יד במחאה שאין בה טיפת הגיון. לכו תדעו, אם מנחם בגין היה חי היום, אולי כפרפרזה הוא היה אומר על זה ש"עדיפים קשיי המלחמה על ייסורי ועידת השלום של הארץ".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם