חופש גדול? משרד החינוך מנצל את מורי הקבלן
מורי הקבלן בתוכנית היל"ה לנוער נושר הצליחו להתאגד ולשפר את תנאיהם, אך הרשת המעסיקה מנצלת פרצה בהסכם כדי לצמצם עלויות על חשבון העובדים
במשק הישראלי נהוג לקנא במורי ישראל שיוצאים בימים הקרובים לחופש הגדול. אלא שלא כל המורים ראויים לקנאה הזאת. אלפי מורים בישראל - יותר מעשרה אחוזים מכלל עובדי ההוראה - הם 'מורי קבלן'. המורים הללו אמנם מלמדים בתוכניות של משרד החינוך, אבל את המשכורת שלהם הם מקבלים מזכיין, כלומר קבלן־משנה של משרד החינוך.
כפועל יוצא מהמעמד השונה, המורים הללו לא יקבלו משכורת בחודשים יולי ואוגוסט, כשם שלא קיבלו בשאר החופשות, מכיוון שהם מקבלים שכר רק על שעות עבודתם בפועל (שעות "אפקטיביות"). בנוסף, אין להם ביטחון תעסוקתי. רבים מהם יפוטרו במהלך השבועות הקרובים, מבלי לדעת אם יועסקו גם בשנה הבאה. גם אם לא יפוטרו וימשיכו בעבודתם, הם לא יצברו שנות ותק כמו מורים מן המניין.
אחת המסגרות שבה עובדים מאות מורי קבלן היא תוכנית היל"ה - השלמת יסוד ולימודי השכלה - הפועלת במסגרת תחום קידום נוער במשרד החינוך. 1,400 המורות בתוכנית היל"ה מלמדות נוער נושר, כלומר בני נוער שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה ונמצאים במסגרות של 'רשות חסות הנוער' של משרד הרווחה, בבתי כלא ובתי מעצר. המורות בתוכנית היל"ה מועסקות על ידי רשת 'עתיד'.
לפני שש שנים הן התאגדו במסגרת ארגון 'כוח לעובדים', ולאחר מאבק שנמשך כשנה הצליחו בשנת 2012 להשיג הסכם קיבוצי לצד תוספות שכר, קרן השתלמות, ואפילו תשלום משכורות בחופשות משרד החינוך. אלא שההסכם לא היה מושלם, ולא נכללו בו מאות מורים ומורות שעובדים שמונה שעות עבודה שבועיות ומטה. הסעיף הזה נוצל על ידי החברה הקבלנית לרעה: היא העדיפה להעסיק יותר מורים ומורות בהיקף קטן, כדי לא להעניק להם את תנאי העבודה שהושגו בהסכם. התוצאה היא שכ־400 מורים ומורות בתוכנית היל"ה ממשיכים לקבל שכר רק על שעות עבודתם, ללא משכורת בחופשות וללא כל ביטחון תעסוקתי.
רחל (שם בדוי), היא אחת מאותן מורות. היא בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה, וכבר שנה וחצי היא עובדת במסגרת של היל"ה בירושלים. בימים הקרובים היא תסיים להכין את תלמידיה לבחינות הבגרות האחרונות של מועד ב', אבל במקום לצאת לחופש רגוע כמו מורה ממוצע בישראל, היא תיכנס לתקופה של אי־ודאות כלכלית ותעסוקתית. לא רק שהיא לא תקבל שכר בחודשיים הקרובים, גם אין לה מושג אם תמשיך להיות מועסקת בשנה הבאה.
"אתה מצפה שמקצוע כמו הוראה ייתן לך ביטחון תעסוקתי מסוים, ובמקום זה אתה מרגיש חוסר יציבות ותסכול עצום", היא אומרת השבוע. "העבודה שלנו עם נוער בסיכון היא לא קלה, והיחס התעסוקתי שאנחנו מקבלים מעליב". רחל הייתה שמחה לעבוד יותר משמונה שעות בתוכנית היל"ה כדי לזכות במשרה שתבטיח לה תנאי עבודה הולמים יותר, אבל רשת 'עתיד' מעדיפה להעסיק כמה שיותר מורים כמוה, בהיקף של עד שמונה שעות הוראה, כדי לא להעניק להם זכויות של מורה רגיל.
כעת, עם פקיעתו של ההסכם הקיבוצי, ועד העובדים של היל"ה נאבק לחתימתו של הסכם חדש שיבטיח לכל המורים בתוכנית תנאי עבודה הולמים. את האשמה במציאות הקיימת תולים המורים לא רק ברשת 'עתיד' שמעסיקה אותם אלא גם במשרד החינוך, שהמכרזים שלו לחברות הקבלניות מכתיבים במידה רבה את תנאי ההעסקה. ככל שיוגדל התקציב לתוכניות חשובות כמו היל"ה, אפשר יהיה להעניק ליותר מורים תנאי העסקה ראויים.
בתוכנית היל"ה אמרו השבוע שגם אם תנאי העסקת המורים בתוכנית טעונים שיפור, הם עדיין טובים לאין ערוך מתנאיהם לפני חתימת ההסכם הקיבוצי בשנת 2012. הם מצהירים על כוונתם להיטיב עם המורים בהסכם החדש שייחתם בימים הקרובים.
ממשרד החינוך נמסר: "המורים בתוכנית היל"ה מועסקים על ידי רשת 'עתיד'. התוכנית מכוונת להוראת תלמידים מנותקים, ומכוונות זו מחייבת גמישות בהתאם למספרי התלמידים המנותקים, מתוך כוונה ברורה לצמצם את מספרם ולהכילם בתוך בתי הספר".
בראשית שנות התשעים לקח ראש עיריית באר־שבע דאז, יצחק (איז'ו) רגר, את בכירי העירייה לסיור על אחת הגבעות הריקות שהשקיפו על העיר ממערב. במקום שבו שכנה בעבר מעברת חצרים, החליט רגר לדחוף להקמתה של שכונה חדשה ולהתחיל בבנייה מיידית של עשרת אלפים יחידות דיור. חבריו של רגר בעירייה וגורמים נוספים חשבו שמדובר בהימור נועז מדי. הם חששו שמספר יחידות הדיור הגדול והמרחק של השכונה החדשה ממרכז העיר יהפכו אותה לשכונת רפאים גדולה.
באר־שבע של אותן שנים הייתה עיר בינונית בת כ־120 אלף איש בלבד, שסבלה מהגירה שלילית ומאי־יציבות כלכלית. משכורות עובדי העירייה לא שולמו בזמן, ולעירייה הוצמד חשב מלווה. אבל רגר הסתכל שלושים שנה קדימה. הוא הביט בנחשול העלייה הגדול מבריה"מ שהחל באותם ימים, וזיהה בו מנוף אדיר לצמיחת העיר שלו. בניגוד לערים אחרות שנזהרו מלקלוט מספר גדול של עולים, רגר פתח את שערי העיר לרווחה ולא היסס להקים בה את אתר הקליטה הגדול בארץ. לעמיתיו אמר: אל תסתכלו על הקשיים הרבים שיהיו פה בשנים הקרובות, אלא על מה שיקרה כאן אחר כך.
רגר לא טעה. השכונה החדשה שיזם, שנקראה לימים נווה־זאב, הפכה לאחת השכונות הגדולות בבאר־שבע, ומתגוררים בה כיום כ־40 אלף איש, כחמישית מאוכלוסיית העיר. ההשקעה של רגר בקליטת אוכלוסיית העולים הוכיחה את עצמה. בעשור של שנות התשעים באר־שבע כמעט הכפילה את אוכלוסייתה, ולראשונה החלו לדבר עליה כמטרופולין ולא כעוד עיר בנגב.
ביום רביעי האחרון נערך באוניברסיטת בן־גוריון כנס שנשא את הכותרת "באר־שבע - מפריפריה למטרופולין". הכנס הוקדש לזכרו של יצחק רגר, במלאת עשרים שנה לפטירתו. הדוברים בכנס חידדו היטב את תרומת העלייה הגדולה מבריה"מ לעיצובה מחדש של באר־שבע. ראש העיר הנוכחי רוביק דנילוביץ', שמוביל את העיר בעשור האחרון להישגים מרשימים, הודה בפתיחת הכנס שחלק גדול מהפירות שנקטפים היום בבירת הנגב צמחו בה בעקבות ההתעצמות הדמוגרפית של שנות התשעים, שנזקפת לזכותו של רגר ולזכות העולים.
אקו"ם