איך באמת לעזור לנכים בלי גירעון בתקציב?
מכסות ייבוא ומכס פוגעים בסובלים מנכות, וכך גם רגולציית יתר על קרקעות ובנייה, ומונופול החשמל. הדרך לעזור לנכים היא נקיטת מדיניות ליברלית, ולא פגיעה בתקציב המדינה
מקריאת רוב העיתונים בישראל עולה הרושם שהמאבק להעלאת קצבאות הנכיםלגובה שכר מינימום הוא חד־צדדי, נטול מתנגדים ומוצדק מאין כמותו. הישראלי הממוצע לא יצליח למצוא טיעון אחד נגד העלאת הקצבה, ולא יוכל לנקוב בשם של פוליטיקאי או איש תקשורת שמתנגדים למהלך.על פניו, העלאת הקצבאות זוכה לתמיכה גורפת מקיר לקיר. חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה רצים לכל ההפגנות ומכריזים בראיונות שהם נלחמים למען הנכים: חברי האופוזיציה נלחמים ב"ממשלה", ואילו חברי הקואליציה נלחמים ב"אוצר" או ב"משבר" או סתם "למען הנכים".
בתקשורת, השיח ממוסגר כך שהידיעות עוסקות באטימות הפוליטיקאים, או שהן מסקרות את ההפגנות. טיעוני המתנגדים להעלאת הקצבאות נדחקים לעמודים הפנימיים בעיתונים הכלכליים, והמתנגדים עצמם זוכים בעיקר להתקפות אישיות ולטיעונים לגופו של אדם.
גם ברשתות החברתיות, אם מישהו מעז בכלל להזכיר רעיונות כמו "משמעת תקציבית" או שואל כמה זה יעלה ומאיפה יבוא הכסף, הוא אוטומטית מוצג כניאו־ליברל חסר רגישות, או קפיטליסט חזירי. לאחר מכן אומרים לו שאם היה נכה בעצמו גם הוא היה מבין, או שאם היו נכים במשפחתו הוא היה מבין שאי אפשר להתקיים מ־2,300 שקל לחודש. וככה אי אפשר לנהל דיון.
ספירלת ההשתקה כלפי מי שרוצים רק לדון בקצבת הנכים מוודאת שהדיון יסתיים לפני שהתחיל. קל וחומר שהיא עושה זאת כלפי מי שרוצה להציג עמדה המנוגדת לתמיכה בהגדלת הקצבה. השיח על הקצבאות חד־צדדי עד כדי כך שלפוליטיקאים ולפקידים אין ברירה אלא לעלות על רכבת הקצבאות, ולדהור לעבר הצוק הפיסקלי הישראלי.
גם האמיצים שבכלכלנים, וגם הכתבים שכן שואלים שאלות או מנסים להציג נתונים, עוסקים לרוב בנזק לכלכלה הישראלית כתוצאה מההרחבה התקציבית. הגירעון בתקציב הולך ומתרחב והוצאות הממשלה שוברות שיאים. כל כניעה לוועדים הגדולים ולעובדי המדינה מכרסמת כמה מיליארדים נוספים בתקציב המדינה אבל מוצגת בתקשורת כ"פתרון למשבר".
גם חגיגת הבזבוזים של כחלון מוצגת כ"הישג", והעיתונות והציבור כלל לא שואלים או מבינים שתוכניות כמו סבסוד מעונות יום, מחיר למשתכן או "נטו משפחה" אינן הטבות אלא מס שהציבור יצטרך לשלם, בין עכשיו ובין בגלגול ההוצאה על ילדינו. באווירה הזאת, לא פלא שהפוליטיקאים רצים למיקרופונים ולהפגנות ודורשים "להיטיב" עם הציבור, כאילו הממשלה היא "סנטה קלאוס" עם שק מתנות לחלוקה.
ועדיין, נשאלת השאלה כיצד לשפר את מצבם של הנכים בישראל. משום מה, גם המיעוט בתקשורת ובימין הכלכלי שמעוניין לשמור על משמעת תקציבית, ומתריע מפני פזרנות, הגדלת מס והגבהת הר החובות הממשלתי, עוסק בעיקר במספרים, בטבלאות ובגרפים. לכן יש לו חלק לא קטן בהגליה שלו עצמו אל תוך העמודים הפנימיים. עם התמונה (המבוימת) של נכה שרוע על הכביש בהפגנה אי אפשר להתמודד בעזרת טבלאות. הימין הכלכלי מפסיד במערכה הזאת כבר שנים. הוא אפילו למד מהשמאל להאשים את נתניהו, והדיון הפנימי מסתכם ב"איפה נתניהו של 2003".
אז מה כן? על הימין הכלכלי לעבור מהגנה על תקציב המדינה - קרב מאסף על כל סעיף תקציבי פופוליסטי - למתקפה. הוא צריך לשים בקדמת הבמה רפורמות שמקדמות שוק חופשי, תוך מתן דגש על הנטו של אזרחי ישראל ובעיקר על הנטו של החלשים ביותר בחברה.
למשל, רגולציות על מוצרי מזון, מכסות ומכסים פוגעים בנכים, בקשישים ובעניים הרבה יותר מבשאר האוכלוסייה, כי שיעור ההוצאה על מזון מתוך ההכנסה שלהם גבוה יותר. אם נכה מוציא 250 שקלים בשבוע על מזון, הורדת יוקר המחיה דרך רפורמות בתחום תביא לכך ש־250 השקלים הללו יהיו שווים יותר ויספיקו ליותר זמן. זו תהיה עלייה ריאלית בכוח הקנייה של השכבות החלשות, בלי לפרוץ את התקציב ובלי להנהיג מדיניות פזרנית מסוכנת.
בתחום הדיור, הפשרת קרקעות ופישוט הליכי בנייה יביאו לירידה במחירים. גם זה תחום שנכים, קשישים ועניים ירוויחו בו יותר מאחרים, כי גם כאן ההוצאה לדיור היא חלק גבוה יותר מההכנסה שלהם. גם כאן רפורמות יביאו לכך שבסוף החודש ישאר לנכים יותר כסף בכיס.
גם חשבונות החשמל פוגעים בחלשים יותר מבחזקים. פתיחת שוק החשמל לתחרות תוזיל את מחירי החשמל, ושוב, גם כאן, לחלשים יישאר יותר כסף בכיס בסוף החודש, בלי לשנות את הקצבה.
אותו הדבר נכון לרפורמות בתחומים כמו ייבוא, תקינה או רישוי עסקים. הראשונים ליהנות יהיו החלשים ביותר, ובלי לדרדר אותנו לתהום. הבונוס של התוכניות האלה הוא כמובן שגם מעמד הביניים מרוויח. גם לו יישאר יותר עודף, גם כוח הקנייה שלו יעלה. בשיטה הזאת כולם מרוויחים.
יונתן סורוצ'קין הוא ראש מטה 'הליברלים בליכוד', קבוצת מתפקדים וגוף מדיניות העוסק בענייני כלכלה וחברה, ומוביל חקיקה ליברלית בתחום
אקו"ם