מדוע לא פרסמתי את שמו של הרופא הפדופיל
הציבור זעם על קלות העונש שנגזר על רופא שהפיץ אלפי סרטוני פדופיליה. אך חמור ככל שיהיה העונש, בסוף העבריין ישוחרר, ולכן האינטרס הציבורי העיקרי אינו הרתעה, אלא השיקום. הוא שייקבע מי ישוב אל גני השעשועים בתום ריצוי העונש – אדם נורמטיבי או עבריין
"רופא הפיץ סרטוני פדופיליה וספג עונש קל ביותר" – זו הייתה כותרת ידיעה חדשותית שפרסמתי לראשונה לפני יומיים ב-nrg360. עונש של חצי שנת עבודת שירות לרופא שהפיץ אלפי סרטוני פדופיליה זיכו את השופט בביקורת רבה, וזו השתקפה גם בין שורות הכתבה.
הגורמים המטפלים קבעו כי לא מדובר בפדופיליה אלא בהפרעה נפשית אחרת. בית החולים איכילוב
צילום: יוסי אלוני
אבל לא רק השופט ספג ביקורת, אלא גם אני. ומדוע? מפני שלמרות שהייתה לי האפשרות, בחרתי שלא לפרסם שת שמו של הרופא מאיכילוב. מדוע? אחרי שצופים בבתאל קולמן המצוינת, קשה להגן על פדופיל. קשה, וממילא לא פופולרי. ובכל זאת, תנו לי רגע לנסות.
ילד גדל בתוך תסבוכות חיים שנטעה בו תופעה נפשית שהביאה אותו למעשים הקשים של הפצת 150 אלף סרטונים מטורפים של אלימות מינית מחרידה כלפי ילדים. הגורמים המטפלים קבעו כי לא מדובר בפדופיליה אלא בהפרעה נפשית אחרת – נאסר לפרסם יותר מכך. זה גם מסביר מדוע במשך כמה שנים הסתפק בסרטונים ולא נגע בילד.
נמשיך. עם תפיסתו, במקביל לחקירה ולהליך המשפטי, החל הרופא בקבלת טיפולים נפשיים במימונו. אל הטיפולים הצטרפו גם מטפלים מטעם המדינה, ובתום התהליך קבעו כולם נחרצות – ממש יצאו מגדרם – כי השיקום הצליח. הוא הכיר בבעיותיו ובמעשיו, והביע חרטה כנה. חוות דעת חד-משמעיות כאלה לא רואים כל יום, ואולי לא בכלל.
חברה מעדיפה אדם נורמטיבי בתוכה ולא פדופיל ''מורתע''
צילום: שאטרסטוק
בנקודה הזאת עמדה לשופט השלום בת"א, שמאי בקר (שופט מעולה, אגב) שאלה אחת: מהו האינטרס הציבורי? מצד אחד, צריך להיכנס באמ-אמא של הרופא, לייצר הרתעה מול מקרים דומים נוספים. זו גם הטענה של בתאל: 'מה אתה מתחשב בו? תתחשב בילדים'.
מצד שני, האינדיקציה היא שככל שהענישה תהיה חמורה, כך היא תפגע יותר בשיקום. לא משנה כמה שנים הוא ישב, בסוף הוא משתחרר, וחברה מעדיפה אדם נורמטיבי בתוכה ולא פדופיל "מורתע".
השוטים של השופט בקר, שבהם יכול היה להכות בגבו של הרופא, היו שלושה: 1. הרשעה שתביא לסוף הקריירה שלו; 2. מאסר (הפרקליטות דרשה חצי שנה, החוק מאפשר יותר); 3. פרסום הפרשה. בקר בחר בשוטים 1 ו-2. האם זהו איזון נכון?
'הפגיעה בשיקום תשיב אדם מסוכן אל גני השעשועים'
צילום: אדי ישראל
מחקרים מראים שכאשר עבריין מבצע פשע, עוברות בו הרבה מחשבות – המחיר או העונש אינם כלולים בהן. תחשבו על זה, בכל הפעמים שסימסתם בנהיגה או נהגתם במהירות, האם חשבתם על קנס של 1,000 או על סכנת המוות? כנראה שלא. ואם כן, אלה לא עצרו בעדכם. מושגי ההרתעה הם למעשה סוג של אגדה, אך בפועל יש לכך השפעה מוגבלת מאוד. תשאלו את חמאס.
בסופו של יום עבריינים, גם הקשים ביותר, יוצאים מן הסורגים וחוזרים לחברה. ומה אז? פדופיל, לפני או אחרי סורגים, הוא אותו פדופיל. לכן העונש חשוב, אך השיקום הוא העיקר. הטענה של בתאל, "תתחשב בילדים", פועלת בכיוון ההפוך: הפגיעה בשיקום תשיב אדם מסוכן אל גני השעשועים.
אלא שאני לא יותר חכם מהציבור. הטענות של בתאל הן קונצנזוס ואי אפשר להתעלם. לכן שאלתי את עצמי – כיצד אני מאזן? כיצד אני, המפרסם, התובע בבית הדין של השדה החברתי - מצד אחד מביא את קולו וביקורתו של הציבור, ומצד שני לא פוגע בשיקום?
האיזון שבחרתי הוא מצד אחד לדבר את קולו של הציבור ולבנות כתבה שמבקרת את השופט בקר על פסק דין מקל, אך מצד שני, אף על פי שאפשר, לא לחשוף את שם הרופא. כדי שחברת תרופות תוכל לקבלו לעבודה יום אחד (בית חולים לא יקבל מאחר שיש לו הרשעה), והוא יוכל להשתלב בחברה בצורה נורמטיבית. וכמו שנהוג לציין מדי פעם בפעם בפסקי דין – "לא בלי התלבטות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם