אל תאמינו לספין: חוק הגיור פוסל את השכן שלך
במקום למצוא פתרונות ולהכיר בגיורים שנערכו על ידי רבני ערים וראשי ישיבות, יש ניצול של כלים פוליטיים לביזוי תלמידי חכמים, הונאת מתגיירים וריבוי ריב ומחלוקת. הממשלה רוצה לטרוק את הדלת בפני אנשים שכל רצונם הוא לקשור את גורלם בעם היהודי
ביום ראשון השבוע ועדת שרים לחקיקה אישרה את "חוק גיור ממלכתי בישראל" של שר הפנים אריה דרעי, אך למעשה זהו לא חוק גיור אלא חוק אנטי-גיור. החוק מבקש "לעגן את קיומו ועקרונות פעילותו של מערך הגיור הממלכתי", אך באותה נשימה לבצר את המונופול של הרבנות ו"לקבוע כי גיור שנערך בישראל יהיה מוכר על פי דין רק אם בוצע באמצעות מערך הגיור הממלכתי". ובמילים אחרות, גיורים שנערכו על ידי רבני ערים וראשי ישיבות, זאת למרות שנעשו תוך הקפדה על כל כללי ההלכה היהודית, לא יוכלו לקבל הכרה על ידי מדינת ישראל.החוק החדש הוגש כתגובה לבג"ץ הגיור, שבו נפסק לפני כשנה כי גיורים עצמאיים יוכרו על ידי משרד הפנים לצורך קבלת מעמד מכוח חוק השבות. המשמעות הייתה שאין לאף אחד מונופול על הגיור וגם גיור עצמאי יכול לקבל הכרה. בפסיקתו, כתב השופט ניל הנדל: "החשיבות בגיוון הדעות ההלכתיות בתחום זה – מעצימות את המסקנה הפרשנית לפיה אין להפקיד את עריכת הגיור לצורך חוק השבות בידי מונופול הלכתי המייצג גישה אחת".
מדובר היה בתיקון היסטורי, שנועד לשנות את המצב הלא הגיוני שהיה קיים קודם לכן, לפיו היו קיימים גיורים "סוג א'" וגיורים "סוג ב'". עד פסיקת בג"ץ, אפילו גיור של רב עיר בישראל, שמכהן בתפקיד ציבורי ממלכתי, לא הוכר.
יש להבין כי המצב בתחום הגיור ברחבי העולם שונה לבלתי הכר. שם יכול רב בית הכנסת בקהילה לערוך גיורים שיוכרו לאחר מכן על ידי מדינת ישראל ויעניקו זכאות לשבות ולאזרחות. רבים מרבני ישראל, גם הבכירים שבהם, הופלו לרעה, בכדי שמונופול הרבנות לא יפגע. כעת מבקשת הממשלה להפקיד את הבעלות הבלעדית על מערך הגיור בידי ממסד הרבנות ולסגור את שערי הגיור.
החוק לא עוצר שם. הוא לא מסתפק בגרי צדק, שמבקשים לעלות למדינת ישראל, אלא קובע כי גיור שנערך בישראל לא יהיה מוכר כלל אלא אם הוא נערך על ידי מערך הגיור הממלכתי. לדברי החוק, לכל גיור אחר "לא תינתן כל נפקות חוקית". המשמעות העיקרית היא שאם בית דין רבני או רב ראשי יבקש להכיר בגיורים שנערכו בבתי הדין של "גיור כהלכה", החוק הזה ימנע ממנו לעשות זאת משום שהגיורים לא נערכו במסגרת מערך הגיור.
למעשה, חוק הגיור של דרעי לא מזכיר כלל את הצורך למנוע את ניצול הגיור על ידי מסתננים או עובדים זרים. אם היו רוצים לפעול בכיוון זה, אפשר היה לעשות זאת על ידי תיקונים קלים בחוק או בתקנות, כדי להסדיר את מנגנוני הבקרה והפיקוח. בשביל לעצור מסתננים בשערי הכניסה למדינת ישראל, לא צריך לתת למערך הגיור של הרבנות מונופול על שערי הכניסה לעם היהודי.
במקום למצוא פתרונות ולהכיר בגיורים שנערכו על ידי רבני ערים וראשי ישיבות, כפי שהיה מקובל לאורך ההיסטוריה היהודית, יש ניצול כלים פוליטיים לביזוי תלמידי חכמים, הונאת מתגיירים וריבוי ריב ומחלוקת.
במסגרת עבודתי זכיתי לפגוש גרי צדק רבים, שעברו בבתי דין עצמאיים לגיור, ובבית הדין "גיור כהלכה" בראשות הרב נחום רבינוביץ' שליט"א בפרט. בכל פעם נפעמתי והתרגשתי מדבקותם ורצונם לקשור את גורלם בגורל העם היהודי. האם בפניהם רוצה הממשלה לטרוק את הדלת? האם מדינת ישראל שכחה את אחת המצוות החשובות בתורה - מצוות "אהבת הגר"?
אנחנו נמצאים בתחילתו של חודש תמוז. חודש בו עם ישראל למד על בשרו את השלכותיו של הבידול, הפילוג, השנאה והאיבה. במקום לקרב, מרחיקים. במקום לסלוח, מפלגים. במקום לגלות אהבת חינם, מרבים בשנאה.
בניגוד למה שגורמים פוליטיים מנסים להפיץ, לא מדובר בניסיון למנוע כניסה של מסתננים או גיור של עובדים זרים. מדובר בשכנים שלנו, שבמשך שנים מחכים שתהיה כתובת גיור שמכירה באחריות לקיבוץ הגלויות הישראלי. כתובת מקרבת ולא מרחיקה. המטרה של החוק היא ברורה: לסגור את שערי העם היהודי בפני מבקשי הגיור, שאלפים מהם פונים לבתי הדין של "גיור כהלכה" ומקווים שיום אחד גם מדינת ישראל תכיר בהם ובאחריותה בקיום מצוות אהבת הגר.
עו"ד אלעד קפלן הוא היועץ המשפטי של 'עתים' ו'גיור כהלכה'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם