פרשת הצוללות: הגיבורים, העדויות והשאלות הקשות
מה הקשר בין מי שהיה אמור להיות ראש המל"ל לבין עורך דינו ומקורבו של רה"מ, ואיש עסקים בתחומי הנדל"ן והנשק? מי הם גורמי המשנה בפרשה, מי עשוי להעיד בקרוב, והשאלות שבינתיים נותרו ללא מענה. מורה נבוכים ל"פרשת הצוללות" הידועה גם כ"תיק 3000"
היה זה ב־14 באוקטובר 2016. בעמוד הראשון של 'מקור ראשון' התפרסמה ידיעה בלעדית על כך שישראל מתכוונת לרכוש מגרמניה שלוש צוללות, שיגדילו את הצי התת־ימי שלה לתשעה כלים.
הסערה הגדולה פרצה רק כמה ימים לאחר מכן, בעקבות פרסומים נוספים, הפעם על כך שפרקליטו ובן־דודו של ראש הממשלה, עו״ד דוד שמרון, היה מעורב בעסקת הענק, שקודמה בניגוד גמור לעמדת מערכת הביטחון. רק השבוע, אחרי תשעה ירחי הבשלה, הגיעו גיבורי הפרשה לחדרי החקירות של יחידת 'להב 433' בלוד.
היה מביך לראות שם את מצעד בכירי מערכת הביטחון, לצד פרקליטי הצמרת. אבל האם אכן מדובר ב״פרשת הצוללות״, או שדווקא רכש של ספינות טילים הוא שמדיף צחנה של חשדות לשוחד? מי הם ה״גיבורים״ האמיתיים, ומהם הלקחים והשאלות הקשות שכבר ניתן להצביע עליהם?
החשד העיקרי שהמשטרה חוקרת בימים אלה הוא האם הייתה הטיה של עסקאות רכש ביטחוני בסכומי עתק לטובת המספנה הגרמנית 'טיסנקרופ', כתוצאה מתשלום שוחד. החוקרים בודקים שני היבטים: האחד, חשד שמדינת ישראל הזמינה שלוש צוללות נוספות בשווי כ־1.5 מיליארד אירו, כאשר לא ברור אם היה בהן צורך וישנה מחלוקת לגבי נחיצותן.
ההיבט השני שנבדק הוא ביטול מכרז בינלאומי במסגרת פרויקט 'מים כלכליים', שנועד לרכש ספינות טילים. מדובר בספינות 'סער 6', ספינות העתיד של חיל הים, שבין היתר אמורות לשמש להגנת אסדות הגז. בתחילה פורסם מכרז שהופנה למספנות בכל העולם, אך לאחר מכן הוא בוטל במפתיע ובמקומו נחתם הסכם בין מדינות, בין ישראל לגרמניה, וחברת 'טיסנקרופ', שיוצגה בישראל על ידי מיקי גנור, זכתה בו ללא מכרז וקיבלה את הזמנת הרכש של ארבע ספינות. גם כאן נשאלת השאלה מה עמד מאחורי ביטול המכרז, והאם גורמים בישראל, בהם כאלה שנחקרו השבוע בלהב 433, קיבלו בתמורה סכומי כסף גדולים.
שלושת גיבורי הפרשה הם מיקי גנור, אבריאל בר־יוסף ודוד שמרון. כל אחד מגיע לכאורה מעולם אחר, אך הדבק שמחבר ביניהם הוא מיקי גנור. גנור צמח בחיל הים, ופרש ממנו לאחר קריירה לא מזהירה. לאחר השחרור ניסה את מזלו בעסקים, מנדל״ן ועד ייצוג חברות נשק. עם אבריאל בר־יוסף, תא״ל במילואים שאחרי שחרורו מהשירות שימש כיועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הוא שמר על הקשר שנוצר עוד בימי שירותם המשותף בחיל הים.
את עו״ד דוד שמרון, פרקליט ירושלמי מוכר ועורך דינו ובן דודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הכיר גנור על רקע עסקאות נדל״ן בבירה.
נקודת המפנה של השלישייה הייתה בתחילת 2009, בעקבות ניצחון הליכוד בבחירות וכניסתו של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה. שמרון שודרג לתפקיד פרקליטו האישי של ראש הממשלה, ומצא עצמו מעורב במגעים מדיניים חובקי עולם, יחד עם שותפו עו״ד יצחק מולכו, שליחו של נתניהו למשימות חשובות ועלומות. בערך באותו זמן קיבל גנור את ייצוגו בישראל של תאגיד־הענק הגרמני 'טיסנקרופ', לאחר שנציג החברה במשך שנים, איש חיל האוויר לשעבר שייקה ברקת, הוזז הצידה בהמלצה חמה של חיל הים הישראלי.
הצלע השלישית, אבריאל בר־יוסף, מונה למשנה לראש המטה לביטחון לאומי, בעקבות המלצה של השר יובל שטייניץ לראש המל״ל דאז, עוזי ארד. כאשר בר־יוסף הגיע לתפקיד, ישראל כבר החליטה לממש אופציה שניתנה בעסקת צוללות קודמת, ולרכוש צוללת 'דולפין' שישית לחיל הים בסבסוד נדיב של הממשלה הגרמנית. במסגרת חלוקת האחריות במל״ל הופקד בר־יוסף גם על האגף שעוסק ברכש ביטחוני, וגילה עניין מיוחד בעסקאות רכש ימיות ובהמשך גם בסוגיות הגז שהתגלה מול חופי הארץ ובהגנתן. מעטים ידעו אז כי יש לו עניין מיוחד בנושאים אלה מעבר לתפקידו הממלכתי. כעת נמצא הנושא בלב חקירת המשטרה.
בהיבט המקצועי, ארד התחרט מהר מאוד על מינוי בר־יוסף למשנה לראש המל״ל, אבל לא ״הזיז״ אותו מהתפקיד. גם האלוף (במיל') יעקב עמידרור, שהחליף את ארד, לא היה שבע רצון מבר־יוסף. יוסי כהן, שהחליף את עמידרור (ובינתיים מונה לראש המוסד), נפרד ממנו לשלום באמצע 2015.
נקודת מפתח נוספת בפרשה התרחשה במרץ 2016, כאשר ראש הממשלה החליט למנות את בר־יוסף לראש המל״ל, במקום כהן שכבר התמקם בלשכת ראש המוסד חודשיים קודם לכן. ההחלטה נתפסה כתמוהה במקרה הטוב, ולדעת רבים במערכת הביטחון הזויה ממש. עד אז כיהנו בראשות המועצה לביטחון לאומי אלופים במילואים או בעלי דרג מקביל לשעבר במוסד, מה גם שבר־יוסף מעולם לא בלט בתפקידו כתת־אלוף.
כך או כך, המינוי לא יצא אל הפועל. דווקא סכסוך עסקי ולא תחקיר כלשהו, הביא גורם שנכווה בעסקים עם גנור לשלוח מכתב לתנועת 'אומץ'. במכתב הועלו חשדות כבדים להתנהלות בעייתית של גנור ובר־יוסף בענייני הגז והרכש הימי. המכתב הועבר ליועץ המשפטי לממשלה, שלאחר התלבטות ארוכה מורה על חקירת משטרה ומבהיר כי ״ראש הממשלה נתניהו אינו חשוד״. עוד לפני החקירה הרשמית מוותר בר־יוסף על המינוי לראש המל״ל. התפקיד, אגב, לא אויש בתקן קבוע עד עצם היום הזה. עד לפני מספר חודשים כיהן יעקב נגל כממלא מקום זמני, ובקרוב ייכנס לתפקיד מ"מ ראש המל"ל מ׳, המשמש כראש מרחב דרום בשב״כ.
במאי 2016 התרחשה עוד התפתחות דרמטית. שר הביטחון משה יעלון, שהתנגד בתוקף לרכישת שלוש צוללות נוספות מגרמניה (כאלה שיגיעו רק לקראת סוף העשור הבא), לרכש ספינות נגד צוללות ולאלמנטים נוספים שהיו בתפריט של טיסנקרופ, פורש מהממשלה ומהליכוד ומפנה את מקומו לאביגדור ליברמן. מרגע זה, עסקת צוללות מספר 9-7 של חיל הים, בשווי של לא פחות מ־1.5 מיליארד דולר, נתפרת בתוך פחות משלושה חודשים, ונחשפת לראשונה ב'מקור ראשון'.
גנור, שמרון ובר־יוסף לא פעלו בחלל ריק. להלן כמה גיבורי משנה בפרשה:
האלוף (במיל') אליעזר מרום (צ׳ייני), מפקד חיל הים לשעבר, שהשבוע חשבונות הבנק שלו נתפסו, והוא עצמו עוכב לחקירה ושוחרר למעצר בית. בשנים האחרונות מרום הוא איש עסקים ומכהן גם כיו״ר מועצת רשות שדות התעופה. באחרונה אמר לכותב שורות אלה כי הוא אינו מוטרד באופן אישי מחקירת הפרשה, הידועה גם בשם "תיק 3000". לא ברור עדיין מה אמר לחוקרי המשטרה.
האלוף (במיל') רם רוטברג, מפקד הקומנדו הימי לשעבר ומפקד חיל הים עד לפני שנה. ככל הידוע רוטברג לא נחקר באזהרה ולא משך את תשומת לבה של התקשורת, אבל הוא עשוי להתגלות כדמות מפתח שכן כיהן כראש האגף הביטחוני במל״ל תחת בר־יוסף, לפני שקיבל את הפיקוד על חיל הים. בשני תפקידיו הוא היה מעורב עמוקות בעסקאות העצומות של חיל הים, כולל רכש של ארבעה סטי״לים ממספנת טיסנקרופ שעליו סוכם ב־2015.
אישים נוספים שעשויים לשפוך אור על הפרשה הם האלוף במילואים דן הראל, שכיהן כמנכ״ל משרד הביטחון בין 2013 ל־2016 ותא״ל (במיל׳) שמואל צוקר, ראש מנהל ההרכשה במשרד הביטחון עד לפני כחצי שנה.
עדויות חשובות יהיו גם לשרי הביטחון בעבר, משה יעלון ואהוד ברק (שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט האשים אותו בשיחות המוקלטות עם שולה זקן שהוא מקבל שוחד בעסקאות נשק), ופחות מכך לשר הנוכחי, אביגדור ליברמן.
לא ברור מה טיב המידע שהציג לפני כשבועיים לחוקרים ח״כ אראל מרגלית לבקשתם, והאם הם המתינו למידע הזה לפני שעברו לשלב החקירה הגלויה והמעצרים המסעירים. מרגלית הוציא בחודשים האחרונים סכומי כסף גדולים על חוקרים פרטיים בגרמניה בניסיון למצוא מידע מפליל, כזה שיביא לבסוף להפלת ראש הממשלה נתניהו - גם מתוך תקווה, שנכזבה בסופו של דבר, לזכות בנקודות בפריימריז של העבודה.
מדוע התערב חיל הים בהחלפת שייקה ברקת בגנור? זו כנראה אחת השאלות הקשות ביותר שיוצגו לאלוף (במיל') מרום.
למה מונה בר־יוסף לראש המל"ל? ובמילים אחרות, האם שמרון היה מעורב ב״בישול״ של המינוי הזה, בזמן שקיבל מגנור כסף כיועץ של טיסנקרופ?
האם הרכש של הצוללות אכן היה בניגוד לעמדת מערכת הביטחון? נראה שלא באמת. בכירים בדרג המדיני כבר אמרו לחוקרי המשטרה כי חיל הים התנגד לרכש רק ״בכאילו״, כדי שהמימון יהיה חיצוני ולא מתקציב החיל עצמו. יהיה כמעט בלתי אפשרי להפריך זאת.
מדוע שלח עו״ד שמרון מכתב ליועץ המשפטי של משרד הביטחון בנושא מכרז בינלאומי שפרסם המשרד לרכש ספינות הטילים, ומדוע בוטל המכרז לאחר מכן וישראל רכשה את הספינות מ'טיסנקרופ' כעסקה בין מדינות?
גורמים המעורים היטב בפרשה מעריכים כי החשד לשוחד בעסקת הסטי״לים חמור יותר מאשר בעסקת הצוללות.
היכן היו 'כלבי השמירה' - הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, מבקר המדינה שחוקר בלהט פרשיות אחרות, והיועצת המשפטית הוותיקה של משרד ראש הממשלה, שולמית ברנע־פרגו, שאמורה למנוע ניגודי עניינים בוטים במשרד ראש הממשלה ובמועצה לביטחון לאומי?
מדוע לא היו מנגנוני בקרה על עסקת הענק עם גרמניה, בדומה למנגנונים הקיימים לגבי רכש מארה״ב מאז פרשת המעילה של איש חיל האוויר, תא״ל (שהורד לטוראי) רמי דותן? האם אבריאל בר יוסף יתגלה כ״רמי דותן של חיל הים״?
והאם המטה לביטחון לאומי, שאמור בעצמו להיות כלב השמירה של עסקאות מערכת הביטחון, מתגלה כגוף בעייתי בלשון המעטה מבחינה מקצועית, וחמור מכך - מוכה שחיתות בעצמו?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם