טעית, גבאי: בדימונה מרוצים מנתניהו, בעמונה פחות
בניגוד לאמירה הבעייתית של יו"ר העבודה החדש, בדימונה דווקא חולקים מחמאות לנתניהו בעקבות תנופת בנייה המתחוללת בעיר. מפוני עמונה מרוצים פחות
בנאום הניצחון שלו ביום שני בערב בגני התערוכה בתל־אביב, קרא יו"ר העבודה הנבחר אבי גבאי ליצירת מנהיגות חדשה "שדואגת לדימונה ולא רק לעמונה". קהל האוהדים שלו הריע ומחא כפיים, אבל אם באולם היו נוכחים באותו זמן ראש עיריית דימונה או אנשי עמונה, הם כנראה היו מגיבים אחרת.
אם בני ביטון, ראש עיריית דימונה, היה באולם בזמן הנאום, הוא היה יכול לספר לנוכחים על תנופת הבנייה חסרת התקדים בעיר שלו. על 3,000 יחידות הדיור שנבנות שם בשנתיים האחרונות; על הסכם הגג שנחתם בימים אלו ואמור להצמיח 23 אלף יחידות דיור בעיר תוך עשור; על הקאנטרי קלאב החדש ומתקני הספורט; על ההשקעה בחינוך והעלייה באחוזי הזכאים לבגרות; על עצירת ההגירה השלילית והירידה באבטלה, ועל שמונה מפעלים חדשים שהניבו אלף מקומות עבודה נוספים. בביקורו האחרון של נתניהו בדימונה אמר עליו ביטון שהוא זה שמגשים את חזון הנגב של בן־גוריון. מחמאה גדולה מזו נתניהו לא יכול היה לקבל.
נאום גבאי (צילום: משה בן שמחון):
אם אנשי עמונה היו נוכחים באולם בנאום הניצחון של גבאי, הם מן הסתם היו מפריכים את ההשוואה שלו מכיוון אחר. אחרי כמעט חצי שנה של חיים בלי בית, אחרי כל העיכובים והדחיות בהקמת יישובם החדש, ואחרי סדרת אכזבות מהתנהלותה של ממשלת ישראל בעניינם, סביר להניח שהם לא היו מרעיפים על נתניהו גם לא מחצית מהשבחים שראש עיריית דימונה מרעיף עליו.
גם ראש עיריית דימונה וגם תושבי עמונה היו מסכימים שממשלת ישראל הנוכחית דואגת לדימונה לא פחות, ואולי יותר, מלתושבי עמונה.
אף שהבטיח דרך חדשה למפלגת העבודה, הניסיון של גבאי להפריד ולסכסך בין מתנחלים לתושבי עיירות פיתוח הוא לא שינוי אלא המשך של ניסיונות כושלים מצד מנהיגי שמאל לשסות קהלי בוחרים זה בזה כדי להביא להחלפת השלטון. הניסיונות הללו נכשלו בעבר והם ייכשלו גם בעתיד, גם אם ייעשו על ידי יו"ר מפלגה שהוא יוצא מרוקו.
גבאי הוא תושב תל־אביב. אם הוא באמת מחפש עודפים בתקציב לצורך השקעה בעיירות הנגב, כדאי שיחפש אותם בעיריית תל־אביב ולא במועצת בנימין. אמנם תל־אביב אינה מתחרזת עם דימונה, אבל כסף מיותר יש בה יותר מבעמונה.
השבוע לפני שלוש שנים, במהלך מבצע 'צוק איתן', הגיחו 13 מחבלים מפתח מנהרה לא הרחק מקיבוץ סופה שבנגב המערבי. פניהם היו מועדות ככל הנראה לפיגוע בתוך הקיבוץ, אך בעזרת השם ובעזרת זיהוי מוקדם של צה"ל, סוכל הפיגוע. המנהרה נהרסה והמחבלים נוטרלו.
לפני שבוע נוספה משפחה חדשה לקיבוץ סופה, סנונית ראשונה בגל של קליטת משפחות שאמור להסתכם בקיץ הזה בחמש או שש משפחות חדשות. במונחים של סופה מדובר בגל משמעותי, מכיוון שבקיבוץ הוותיק, השוכן במקומו הנוכחי כבר 35 שנה, מתגוררות היום רק שלושים משפחות. את מספר הילדים הצעירים אפשר לספור על אצבעות הידיים.
המשפחה שהצטרפה לסופה בשבוע שעבר הם תומר ושקד בר־עוז מראשון־לציון. "רצינו לצאת קצת מהטירוף של המרכז" מספר תומר. "בדקנו את הנגב ואת עוטף עזה, ותנועת אור כיוונה אותנו לסופה. זיהינו פה פוטנציאל, והחלטנו להיות שותפים לניסיון ליצור פה משהו חדש". תומר עובד בחינוך מיוחד ומעביר חוגים באומנויות לחימה, והוא עתיד לעבוד בגני המועצה. שקד תלמד מתמטיקה בתיכון האזורי. בני הזוג נכנסו לגור בדירה לא מאוכלסת של הקיבוץ, ודמי השכירות שהם אמורים לשלם יופחתו בעתיד ממחיר הבית, אם ירכשו אותו כשיתקבלו כחברים לקיבוץ.
בד בבד עם קליטת המשפחות, בעוד שבועיים תיפתח בקיבוץ סופה מכינה קדם־צבאית חדשה על שם הדר גולדין ז"ל שנהרג במבצע 'צוק איתן'. 43 חניכים ושישה אנשי צוות אמורים לאייש את המכינה, שהיא שלוחה של המכינה בעין־פרת. כשדיברתי השבוע עם אייל ברנדייס, מנהל הקהילה של סופה, נשמעו ברקע עבודות הקמת משרד המכינה החדשה. ברנדייס מגדיר את הצטרפות המכינה לסופה כרווח הדדי לקיבוץ ולמכינה. המכינה המבוקשת בעין־פרת חיפשה מקום להקמת שלוחה נוספת, והקיבוץ היה זקוק להתחזקות.
לנמרוד פלמ"ח, מנהל המכינה בעין־פרת, יש כבר ניסיון בהקמת מכינה בעוטף עזה. לפני שלוש שנים, מיד לאחר 'צוק איתן', הוא נקרא לנהל מכינה קדם־צבאית חדשה ביישוב נחל־עוז שחווה משבר ועזיבה של משפחות. אחרי שנתיים של ניהול המכינה שם הוא עבר לנהל את מכינת עין־פרת, ושם קיבל את הפנייה לתקוע יתד חינוכית נוספת בעוטף עזה. פלמ"ח מגדיר את המכינה החדשה בסופה התיישבות חינוכית, ומספר שמאז ההחלטה על הקמת המכינה הגיעו למכינת עין־פרת פניות נוספות מיישובים בעוטף עזה, המבקשים להקים גם אצלם מכינה.
סופה הוא קיבוץ חילוני המשתייך לחבל שלום שבמועצה האזורית אשכול. בגלגולו הראשון היה הקיבוץ היאחזות נח"ל בשם 'סוכות' שהתיישבה בפתחת רפיח, שני קילומטרים מזרחה מהעיר ימית, לאחר מלחמת יום הכיפורים. ההיאחזות אוזרחה בשנת 1977, והקיבוץ נקרא סופה על שם סופות החול הקשות שהתחוללו באזור, ובהשראת דברי הנביא ישעיהו "כסופות בנגב לחלוף". סיבה נוספת לשם היה הכיבוש המהיר כסופה של פתחת רפיח במלחמת ששת הימים. בשנת 1982 פונה הקיבוץ עם שאר יישובי חבל ימית במסגרת הסכם השלום עם מצרים, והועבר לחבל שלום שבנגב המערבי.
עם השנים עזבו חברים רבים את הקיבוץ. המצב הביטחוני באזור העצים את ההגירה השלילית, וכך נותרו בקיבוץ רק 55 חברים. לאחר ניסיונות כושלים לקלוט חברים חדשים לקיבוץ החלה הקהילה, בליווי תנועת אור הפועלת ליישוב הנגב והגליל, לעבור תהליך שיגדיר את מטרות היישוב. עכשיו, אחרי שלוש שנות שקט ביטחוני, ובמקביל לתנופת התיישבות בצפון עוטף עזה, מצפים גם בסופה לצמיחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם