להט"בים, רק עכשיו גיליתם שאנחנו אזרחים סוג ב'?
בקהילה הגאה חוגגים בכל שנה את מצעד הגאווה בלי להבין שריקוד על משאיות או צעדה בירושלים לא מוכיחים שינוי אמיתי. עד שהגיעו לעריסות של ילדיכם העתידיים - לא ראיתם לנכון לארגן הפגנות מול הממשלה?
בדיוק לפני שנה צעדו 30 אלף איש ברחובות ירושלים, במצעד הגאווה הכי עצוב שאפשר לדמיין. המצעד הוסט לרחובות צדדיים, אלפי שוטרים הוזנקו לבירה כדי למנוע אסונות צפויים, גדרות תחמו את הצועדים, צוואר בקבוק מחניק קיבל את פניהם של הבאים בשל נוהלי הביטחון הקשוחים, זרי פרחים הונחו במקום שבו נרצחה באכזריות שירה בנקי בת ה-16. ''לא ניתן לשפוך פה דם כי גם אנחנו בני אדם'', זעקנו בקולי קולות. מוזיקה? משאיות? תחתונים? תשכחו מכל זה. מחאה, אזכרה והפגנה מתארים את המצעד ההוא טוב יותר.
בדיוק לפני שנה צעדו 30 אלף איש ברחובות ירושלים.
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
ובכל זאת, עם רדת החשיכה, נפרץ סכר של גאווה שמחה וצבעונית ברשתות החברתיות, כאשר המכנה המשותף לשטף החגיגי היה "ניצחון". כמה שעות של צעדה ברחובות צדדיים בירושלים הספיקו לקהילה הגאה כדי להכריז על גירוש החושך על ידי האור, ולהשכיח (סליחה על ההקצנה) את דקירות הסכין בגבה של שירה הקטנה, שדיממה למוות רק בגלל שדרשה זכויות שוות לקהילה. כשכתבתי מיד לאחר מכן ש"30 אלף צועדים זה לא ניצחון", טענו שאני לא יודע להעריך את ההישג.
שנה עברה מאז, ופתאום – הפלא ופלא, רעידת אדמה. כמה חברי כנסת חשוכים (שהחזיקו באותו התפקיד ובאותן הדעות גם בשנה שעברה, להזכיר) החליטו שילד שגדל להורים הומואים או לסביות עלול לסבול מנטל היותו "חריג". פתאום המפורסמים ההומואים נזכרו למחות נגד הממשלה שמגייסת אותנו לצבא, אבל לא מאפשרת לנו לאמץ; פתאום הומואים ולסביות החלו לדרוש את המגיע להם, לדבר בחריפות, להבין את חומרת הנושא.
זרי פרחים הונחו במקום שבו נרצחה באכזריות שירה בנקי בת ה-16.
צילום: מתוך פייסבוק
באמת הייתם צריכים הוכחה נוספת להיותנו אזרחים סוג ב'? עד שהגיעו לעריסות של ילדיכם העתידיים, עד שהחליטו לפגוע בזכותכם האישית לאמץ, לא ראיתם לנכון לארגן הפגנות מול משרדי הממשלה?
יתרה מזאת – הרי שום דבר לא נלקח מאיתנו, המצב המשיך להיות בדיוק כפי שהוא, רק שעכשיו קיבל עוד גושפנקה מאיילת שקד וחבריה. מה באמת השתנה? שום דבר.
עשרות הורים גאים - שכבר השקיעו מאות אלפי שקלים, אנרגיות וזמן כדי להגשים את החלום המובן מאליו עבור סטרייטים - עולים מדי שנה לכנסת להיאבק על זכויותינו. ידעתם על זה בכלל? התעניינתם? רק כאשר חדרו לחלומכם האישי הפרטי לאמץ (ושוב, חשוב להדגיש שאין פה שום בשורה אמיתית) התעוררתם משנת החורף.
מדי שנה כמה חברי קהילה מוחים בגלוי נגד מצעד הגאווה בתל אביב.
צילום: יוסי זליגר
מדי שנה כמה חברי קהילה מוחים בגלוי נגד מצעד הגאווה בתל אביב, שמהותו משולשת: פינקוושינג, הכנסה מתיירים ואיך לא – מסיבה. ומדי שנה המצעד הזה גדל, עד להגיעו לשיא של 250 אלף איש בשנת 2017. לא פלא שתל אביב נבחרת מדי שנה לאחת הערים הגאות בעולם. כן מפליא שצריך פסיקה שכזו כדי להבהיר את מה שידוע היה כל הזמן: אנחנו אזרחים סוג ב' והמצעד הזה הוא לא יותר מאשר חגיגה שמצלה על האמת הגלויה.
חבל שהרצח של שירה בנקי והאמירות החשוכות של הרב לוינשטיין שעברו בשקט יחסי, לא הספיקו כדי להבין את מה שהיה כל כך מובן מאליו. נכון, התקדמנו רבות בשנים האחרונות, אנשים יוצאים מהארון ללא חשש, הומואים ולסביות נמצאים בכל פינה בפריים טיים. אבל מבחינה פרקטית, בזמן שעוד ועוד מדינות ברחבי העולם רואות בלהט"בים אנשים שווי ערך וזכויות, אנחנו בישראל, מדינה מערבית, נותרנו מוקצים.
יאללה, בואו להפגין ביום חמישי מול משרדי הממשלה בתל אביב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם