הר הבית והאסלאם – קדושה מזויפת
הקשר של האסלאם לירושלים נע בין כלום לשום דבר. זאת האמת הפשוטה ומישהו צריך להגיד אותה. היא הפכה חשובה לאסלאם אך ורק מבחינה פוליטית, בעוד הדת משמשת ככסות לגיטימית
נראה שאת מהומות ה"מגנומטר" בהר הבית, אף אחד בציבור הישראלי לא באמת חושב להצדיק. אפילו גדולי חסידי ההלקאה העצמית מהשמאל, אלה שבכל רצח שפל ובכל לינץ' מזוויע יסבירו מדוע היהודים אשמים ומה הפרובוקציה וחוסר הרגישות שהביאה את הערבים לאותו מעשה, אינם מצליחים למצוא את הסיבה למהומות אלה. האם רק הערבים נדרשים להיבדק? האם הר הבית הוא המקום היחידי שבו צריך להיבדק? ברור לכל שמדובר במהומות ללא שבריר של טענה מוצדקת.אז מה כן הטיעון להסרת המגנומטרים? הטיעון הערבי הקבוע – "אם לא תצייתו לגחמותינו - נשרוף את המזרח התיכון". ולא בכדי זה הטיעון הקבוע. הוא קבוע כי לדאבוננו ולחרפתנו, הוא פשוט עובד. במקום להתמודד עם האלימות והרשע ולהכות בהם, אנחנו מוותרים על הצדק כדי להרוויח עוד כמה דקות של שקט. בסוף אנחנו מקבלים גם את החרפה וגם את המלחמה, כאמרתו המפורסמת של צ'רצ'יל.
כך גם המאבק התודעתי. כפראפרזה על אמירתו של אדמונד בארק "כדי שהרוע ינצח, אין לו צורך אלא בכך שאנשים טובים ישתקו" - גם הדרך לניצחון השקר היא אי השמעת קול האמת. במילים אחרות, ההימנעות מהשמעת קול האמת והכניעה לשקר משיקולים פרגמטיים שונים מובילות לכך שהשקר יתפשט וירים ראש.
הר הבית וירושלים הם הדוגמה המובהקת לכך ומהומות המגנומטר הם רק קצה קצהו של הקרחון.
כמה פעמים שמעתם על ירושלים העיר הקדושה לשלוש הדתות? כמה פעמים שמעתם על חשיבות הר הבית ומסגד אל אקצא לאסלאם ולפלסטינים, עד שרבים בתוכנו כבר בטוחים שכך היה מימים ימימה, שבאמת ירושלים כל כך מרכזית באסלאם.
הקשר של האסלאם לירושלים נע בין כלום לשום דבר. זאת האמת הפשוטה. כל הקשר ה"פייקי" הזה הוא תוצאה של תעמולה שהחל חאג' אמין אל חוסייני בתחילת המאה שעברה. הא, ותו לא.
זה אולי לא נעים לכמה אנשים, אולי אנחנו מרגישים לא בנוח להגיד לאחרים מה היא אמונתם, אבל זו האמת. וכשאנחנו נמנעים מלומר אותה, אנחנו מוצאים את עצמנו מתגוננים ונאלצים להסביר את הקשר שלנו לירושלים ולהר הבית.
1. אם ירושלים כה חשובה באסלאם, ומוחמד הגיע אליה והקים מסגד בהר הבית, ואם ירושלים היא החראם (מקום קדוש) השלישי, למה ירושלים לא מוזכרת כלל בשריעה האסלאמית בעוד מכה ומדינה מוזכרות עשרות פעמים?
2. אם ירושלים כה חשובה באסלאם למה היא מעולם לא הייתה עיר בירה באיזושהי תקופה בהיסטוריה המוסלמית, אפילו לא בתקופת הכיבוש הירדני?
3. אם ירושלים כה חשובה באסלאם, למה היא הייתה מוזנחת לאורך כל הדורות. למה לא הוקמו מבני דת והשכלה? איך זה שלאורך השנים, ירושלים לא הייתה עיר בעלת חשיבות מדינית ודתית כמו קהיר, דמשק, בגדד, איסטנבול? ואיך קרה שהיא המשיכה לשמור על צביונה הנוצרי והיהודי לאורך מרבית התקופות עד המאה ה-20?
איך זה שלאורך כל שלטון האסלאם, ירושלים לא קיבלה מעמד אפילו של עיר מחוז? היא הייתה תחת שלטון מחוז וילאיית (דמשק או פלך) ומותצרפיליק (צידון).
4. אפילו שמה של ירושלים בפי המוסלמים, מצביע על היעדר זיקה: השם הראשון שניתן לירושלים לאחר כיבושה על ידי עומר בן אל- ח‘טאב, בשנת 638, היה "אילייה מדינת בית אל-מקדס", שהוא שילוב של השם הרומי והעברי. בסוף המאה ה-10, השתרש השם אל-קודס שמקורו בארמית – קודשא (קודש), כנראה בעקבות ההיסטוריון אל-מוקדסי. השם שניתן להר הבית, אל-חראם אל-שריף, היה השם של הכעבה במכה מאז ומעולם. הוא נאמר בהקשר של ירושלים רק בסוף התקופה העות'מאנית.
'כותל אל-בורק‘, שכביכול מתכוון לכותל המערבי, הוא המצאה חדשה משנת 1929, לאחר פרעות ירושלים וחברון, ונכנס לשימוש אינטנסיבי בתקופת ערפאת.
אחת התופעות החשובות בהיסטוריה האסלאמית היא שבכל מקומות הכיבוש, המוסלמים שיערבו (הפכו לערביים), למשל: פוסטאט הפכה בפיהם לקהיר, דמשק לאל-שאם, קונסטנטינופול לאיסטנבול. אם כך, איך ייתכן שלירושלים, אין ולא היה מעולם שם מוסלמי?
מבחן התוצאה מוכיח במפורש: ירושלים מעולם לא הייתה חשובה למוסלמים מבחינה דתית, אלא הפכה לחשובה אך ורק מבחינה פוליטית, בעוד הדת משמשת ככסות לגיטימית. בעידן של מאבק חיצוני עם "הכופרים", חשיבות ירושלים בעיני הערבים היא בעיקרה, תוצר מובהק של המציאות במאה ה-20.
העיר הפכה מוקד עניין והתייחסות בידי מנהיגים שונים שביקשו לקדם את מטרותיהם הפוליטיות. מי שהחל בכך היה חאג' אמין אל-חוסייני (המופתי של ירושלים בין השנים 1921 – 1929), שהיה חבר ומפקד בתנועה הנאצית. אחריו המשיך בכך מלך ירדן עבדאללה, שביקש להעניק לממלכתו חשיבות דתית ופוליטית. אך המנהיג שהפנים יותר מכל את חשיבות ירושלים כמוקד פוליטי היה יאסר ערפאת, שפעל בעקביות להפוך את ירושלים לבירת המדינה הפלסטינית ומוקד הזדהות כלל-מוסלמי. הנרטיב הפלסטיני בנוגע לירושלים מבטא שתי טענות עיקריות:
1. ירושלים בעלת קדושה מיוחדת וטוטאלית עבור האסלאם והפלסטינים.
2. ליהודים, בפרט, אין כל קשר לירושלים.
התופעה של הכחשת ההיסטוריה היהודית בירושלים תמוהה במיוחד, מפני שהכחשה זו מנוגדת לכתוב בקוראן עצמו, המזכיר במפורש את בית המקדש וקובע: לבני ישראל היו שתי תקופות עצמאות מדינית בארץ הקודש, ובו הם בנו את בית המקדש הראשון והשני, שנהרסו עקב חטאיהם. אבל את מי מעניינות העובדות? תזכירו להם את העובדות והם כבר יבעירו את המזרח התיכון.
*הכותב הוא יו"ר ומייסד 'חזון לאומי – המרכז למנהיגות ציונית'
אקו"ם