עד מתי ה"צ'חצ'חים" יתלכלכו בעבודת הכיבוש?
ערעור אזריה חושף את האנומליה השולטת בשיח הציבורי בישראל. כבוד צה"ל במקומו מונח, אך הוא איננו מקודש ומנגד איננו חסין ביקורת אזרחית
מי מכם ישב מול האולפנים שטחנו עד דק את החלטת בית הדין בערעור אלאור אזריה? האמת היא שלא היה צריך שעות נוספות כדי לשים לב לעובדה מוזרה: השמאל נזעק להגן בלהט על הצבא ונחרד מכל ערעור על דברי הרמטכ"ל (או מהטרלול היומי של עורך הדין שפטל, על המשקל העודף של אייזנקוט). מנגד, הימין התחרה בחיבוקי דב לחייל והשמצת מפקדי הצבא, וכמובן "וידוא הריגה" לשר הביטחון הקודם, בוגי יעלון.שאלתם את עצמכם מה פשר האנומליה? כל זה היה כמה ימים לאחר שאופוזיציית השמאל נזעקה להגן על השב"כ, למול יו"ר הקואליציה, דוד "מה בכלל עשית בצבא?!" ביטן. שוב, השמאל, בתפקיד המבוגר האחראי, מאתרג את כוחות הביטחון והשלטון הימני, ה"פטריוטי", מפרק אותו.
כל זה יכל להיות מרתק, ממש עניין למחקרי עומק, אלמלא היה מדובר בשלטון שלנו, בצבא שלנו ובשמאל שלנו...
אזריה עם הוריו בבית הדין הצבאי, ממתינים להכרעה בערעור
צילום: AFP
אז אלאור אזריה פשע. וטוב עשה בית הדין שדחה את ערעורו. כל הראיות מראות שהוא ירה על מנת להרוג שבוי מלחמה, מחבל מנוטרל, שלא היווה סכנה. הוא עשה את זה שלא בסמכות וללא לקיחת אחריות או הבעת חרטה. זה המובן מאליו, שבוודאי בימי הפייק ניוז, חשוב מאוד שיאמר.
אבל התפקיד של השמאל איננו לאתרג את הצבא. התפקיד של השמאל הוא לפתוח את צמצם המצלמה, גם אם היא בידיים של מתנדבי "בצלם". התפקיד של השמאל הוא לשאול למה דווקא אלאור אזריה, הצעיר מרמלה, היה דווקא שם, בקסבה של חברון. התפקיד של השמאל הוא להצביע על כל מי שלא נוכח בתמונה, אבל אחראי לה: הפוליטיקאים שמקדשים את הכיבוש ושולחים את ילדי הפריפריות לקסבות המיוזעות והמסוכנות, ואחר כך משתמשים בהם כדי לצבור לייקים; הצבא, שרוצה באמת להיות ערכי, צבא של "יורים ובוכים", אבל מאפשר לקציניו לחמוק בקלות מסיטואציות מאוד דומות לאלו של אזריה, ונזכר באיוולת של הכיבוש רק לאחר פשיטת המדים.
עורך דינו של אזריה, יורם שפטל, עם צ'ארלי אזריה, בפתח הדיון בערעור
צילום: תומר אפלבאום
גם השפה הדרמטית של בית הדין מעוררת חשד שאזריה הוא מגש הכסף של "המוסריות" הצה"לית. כך אומרים השופטים: "האם רשאים אנו לאבד צלמנו וכבודנו רק אם כך מבכר אויבנו לנהוג כלפינו? תשובתנו מוחצת: לאו!! טוהר הנשק לא יקופח תחת עננת הטרור, לא יוזנח ולא יידום." תפקיד השמאל הוא לשאול" האמנם? האם יכול להיות כיבוש, הכרחי ככל שיהיה, שאין איתו איבוד צלם וכבוד, לפחות מסוימים? והאם הכיבוש הוא הכרחי?
כבוד צה"ל במקומו מונח. הוא כוח מגן הכרחי. בישראל יש לו גם תפקידים חברתיים מורכבים, לטוב ולרע. אך, הוא איננו מקודש ואיננו חסין ביקורת אזרחית. הזעזוע משמאל על הפגיעה בו, או בשב"כ, מיותר. מדובר באסטרטגיה שיכולה לקושש נקודות לטווח קצר, אבל פירותיה באושים.
זוכרים את בחירות 1981? איך בגין ניצח בעזרת "הצ'חצ'חים" של דודו טופז? זוכרים את הציטוט המלא? "הצ'חצ'חים... הם בקושי שין-גימלים". היום ה"צ'חצ'חים" נמצאים בכפיר ובמג"ב. ועושים את עבודת הכיבוש היומיומית בשביל כולנו. על זה בדיוק אנחנו צריכים להצביע ולגייס תמיכה ציבורית בשינוי עומק של המצב.
נכון, הימין מתנהג בפופוליזם צבוע. זורק כל מראית עין של ממלכתיות, מראש הממשלה, דרך שר הביטחון ועד יו"ר הקואליציה ואחרים. כל זה מכוער, חסר אחריות ורע. השליטה הצבאית ביהודה ושומרון והחנק על עזה, הם כבר הרסניים ומסוכנים לעתידנו המשותף. ואלאור אזריה וחבריו בכפיר ובמג"ב, הם בשר התותחים של האסטרטגיה הזו. וזה הכדור שעליו צריכות להיות העיניים שלנו, לטובת עתידנו ועתיד ילדינו.
אקו"ם