צינור גז לטורקיה: האם ישראל יורה לעצמה ברגל?
נראה שישראל עומדת להעניק עוצמה ומנופי לחץ למדינה עם שאיפה אזורית בעייתית שקונה לה השפעה אצל גורמים קיצוניים בישראל. האם לא עדיף להניח צינור דרך מדינות כמו קפריסין ויוון, שהסיכוי ליחסים יציבים עמן גבוה יותר?
בתחילת יולי סיכמו ישראל וטורקיהעל האצת המגעים לגיבוש הסכם מסגרת להנחת צינור גז בשאיפה לחתימה בזמן הקרוב. טורקיה מעוניינת בצינור בעיקר מהסיבות הבאות: עלייה בביקוש הפנים-טורקי לגז טבעי מכ-35 מיליארד מ"ק ב-2010 לצפי של כ-50 מיליארד מ"ק ב-2017; שאיפה להפחית את התלות ברוסיה, האחראית לכ-60% מהגז הטבעי הנצרך במדינה; ושאיפה לקדם את תכנית רישות שטחה בצינורות גז ונפט כצומת בין-יבשתית שיניבו לה דמי תפעול רבים והשפעה אזורית וגלובלית.אבל האם יש לישראל אינטרס לתרום לתכנית התעצמותה הגאו-פוליטית ואנרגטית של טורקיה? ומה יהיו ההשלכות על יחסי ישראל עם מדינות אחרות לאור הסכם אסטרטגי זה?
זה לא חדש שטורקיה של הנשיא ארדואן צועדת מצביון חילוני לאסלאמי ומגבירה השפעתה באזור דרך מדיניות אנטי-ישראלית ותמיכה בארגונים אסלאמיסטים כמו חמאס. אנקרה אף מקרבת אנשי דת והנהגה במגזר הערבי-ישראלי, כולל בכירים בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצא מחוץ לחוק. היא מימנה את המוראביטון-מורביטאת הצווחנים על הר הבית, היא מהגורמים המרכזיים שליבו את פרשת המגנומטרים בהר ומנסה לשלהב לטובת זה את העולם המוסלמי. צינור הגז לא ירסן את החלום האסלאמו-עות'מאני-אימפריאליסטי של ארדואן ולא יגרום לו לעשות סיבוב פרסה ולהתחשב בישראל. לפיכך ראוי לשאול האם ישראל לא עומדת להעניק עוצמה ומנופי לחץ למדינה עם שאיפה אזורית בעייתית שקונה לה השפעה אצל גורמים קיצוניים בישראל?
ארדואן. האם טורקיה היא השותפה הראויה ליצוא עתודות הגז האסטרטגיים והכלכליים שלנו?
צילום: AP
במפת הבריתות האזורית טורקיה מצדדת בקטאר למול קואליציה בהנהגה סעודית-מצרית המבקשת לרסנה מזריעת אי יציבות באזור וממימון ארגוני טרור כמו חמאס. כ"כ מצדדת שאף שיגרה לקטאר כוחות צבא. האם הסכם צינור גז לא יערער יחסים קריטיים עם סעודיה ומצרים ויעודד בעקיפין את הצד הלא נכון במפה הגאו-פוליטית האזורית?
זאת אותה טורקיה שמתנגדת לעצמאות הכורדים ופועלת נגדם באגרסיביות. לאחרונה היא אף חשפה בסיסים אמריקאים המסייעים ל'כוחות הסוריים הדמוקרטים' בצפון סוריה בהנהגה כורדית שפועלים נגד דאעש מחד וצבא אסד מאידך, כל זאת למרות שארה"ב וטורקיה חברות בנאט"ו. האם בהתקשרות כלכלית-אסטרטגית זאת אנו לא מסבכים לעצמנו אינטרס עתידי לקשור קשרים דיפלומטיים עם העם הכורדי עמו יש לנו מערכת יחסים מיוחדת?
זאת אותה טורקיה שחותרת במדינות האיחוד האירופי דרך קהילות מהגרים טורקים, בעיקר בגרמניה. הסכם הנחת צינור יוסיף לה עוצמה ומנופי לחץ כמדינה דרכה עוברים מגוון צינורות אנרגיה לעבר מדינות האיחוד, ששואפות גם הן להפחית תלותן בגז הרוסי. האם לא עדיף להניח צינור דרך קפריסין ויוון? מדינות שהסיכוי ליחסים יציבים עמן גבוה יותר, האיחוד האירופי שואף לשקם את כלכלתן, ואין חשש שהן ינצלו את התחזקותן לביסוס מדיניות אימפריאליסטית ופרו-אסלאמית.
ישראל חותרת להחתים את טורקיה על הסכם מסגרת בעיקר כדי לגדר את הסיכונים העסקיים בפני הרעה ביחסים בין המדינות, אפשרות סבירה בהחלט כשמדובר במשטר ארדואן על מעשיו ושאיפותיו. גם אם ההסכם יכלול סעיפים דרקוניים המעגנים הפרדה בין פוליטיקה להובלת הגז ואי ניצול הצינור כמנוף לחץ פוליטי על ישראל, ההיסטוריה מעידה על הפרת הסכמי צינורות אנרגיה במזה"ת. על המשרדים הרלוונטיים לענות לציבור על השאלה - האם טורקיה היא השותפה הראויה ליצוא עתודות הגז האסטרטגיים והכלכליים שלנו?
ד"ר נתנאל אבנרי הוא בוגר המחלקה ללימודי המזה"ת ועמית במרכז לתקשורת בינלאומית, אוניברסיטת בר אילן. בעל הבלוג תוצרת המזרח התיכון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם