כמה קל לצחצח את המצפון על חשבון אזריה
רמטכ"ל ששוכר עורכי דין שרק העשירון העליון יכול להרשות לעצמו, מערכת משפט שהחליטה "אשם" עוד בטרם נפתח המשפט, אכיפה סלקטיבית וכסת"חים מפוארים על חשבון הדפוק ההוא שאוהד את בית"ר. זה כל הסיפור, זה באמת כל הסיפור של אלאור אזריה
רוצים צדק מוסרי? רוצים ערכי צה"ל? רוצים טוהר הנשק? רוצים לנקות אורוות? רוצים? רוצים? כי אם כן אני לגמרי בפנים, יאללה, בואו נלך על זה, אבל אם הולכים על זה אז הולכים על זה עד הסוף. כי דבר אחד אי אפשר לסבול – את האכיפה הסלקטיבית, את הפרצופים הדשנים באולפני הטלוויזיה, את יצר הנקם שבא על סיפוקו, את השמחה לאיד שבאה בתחפושת של מוסר עילאי ונשגב.איזה יופי חזר לכם הצבע ללחיים, הצדק נעשה, אתם שוב יפים, יפים כמעט כמו שהייתם פעם לפני שאזריההרמלאי הפושטק שונא הערבים רכב על הטרקטורון שלו וגנב לכם מהידיים את ישראל הישנה והטובה, הערכית כל כך, המוסרית עד אין קץ, שמעולם לא השתמשה בכוח, שאף אחד ממנהיגיה, מפקדיה, חיילי הסדיר שלה מעולם לא זז מילימטר מהוראות הפתיחה באש. גיבורי ישראל יפי הבלורית והנשק כולכם, עד האחרון שבכם, כמה יפה נפל לכם אוהד הבית"ר הזה לידיים, תצחצחו עליו מצפון ונעליים, קדימה, זה עושה נעים בגב ומעניק שינה מתוקה בלילה. כמו תינוקות תישנו מעכשיו.
צ'רלי אזריה בראיון לגלי צה"ל: (גלי צה"ל)
רק יש לי שאלה קטנה - על מי אתם חכמים תגידו לי? על מי? על חשבון מי אתם יפים כל כך עכשיו? על חשבון ילד שהתנדב לקרבי? שהפך לחייל מצטיין? שכל חבריו ליחידה התנפלו על המיקרופונים ברגע בו השתחררו ונתנו לו עדות אופי שלא הייתה מביישת את אליפלט? שמעתם אותם בכלל? הם לא נאלצו לעשות את זה, הם לא הרוויחו דבר, דבר פרט ליושרה אישית גולמית, יושרה שאתם עם המצפון הנקי שלכם שכחתם מזמן, יושרה של חברים לקרב, יושרה של שיר הרעות, אבל את שיר הרעות שרים רק בסולם אחד אה? וזה איננו הסולם של הבן של צ'רלי וחצי, וכשאני אומרת חצי אני מתכוונת לאמא שלו, כלומר למה שנשאר ממנה.
היי איזנקוט, תגיד רגע, איך זה מרגיש לכרסם את היד שמאכילה אותך? אני יודעת, אני יודעת, האמהות של האלאורים לא כאלה חשובות, זה לא שהן שולחות את הבנים שלהן ליחידות המובחרות של 8200, היו מתות אלה, לא, לא, הן שולחות אותם למקום אחר – בתוך צבא הקאסטות לישראל יש תקרת זכוכית שקוראים לה חטיבת כפיר למשל, פסגת החלומות של הנוער הרמלאי למשל. אמא של אלאור זרקה עליו אורז מתחת לתמונה של בגין בסלון ואז נסעה איתו לבקו"ם וראתה אותו מתרחק בתוך אוטובוס, מתרחק מהנחשלות, מתרחק מהעבר, מתקרב אולי, בעזרת השם לתוך איזה קונצנזוס ישראלי בורגני, זה המקסימום שהיא יכולה לשאוף אליו.
ואתה גדעת את השאיפה הזאת, אתה רוצה אותו בכלא 4 מבקש סליחה על הברכיים, שום דבר פחות מזה לא ירגיע אותך, שום דבר פחות מזה לא ירגיע את השליחות הקדושה והקשוחה שבה נכנסת בחייל הזה שהמדינה גייסה והמדינה הציבה בחברון, אותה חברון שהיא לא יודעת אם לבלוע או להקיא, אותה חברון מסוכסכת דמים שבה בזירת פיגוע המפקדים נעלמים משך 11 דקות בזמן שמחבל שוכב על האדמה, ואף אחד לא מתעכב על זה, לא כשיש את אלאור משופד על מנגל בחסות המצלמות של בצל"ם.
אני רוצה שתדע איזנקוט, אני רוצה שתדע ששאר האמהות של האלאורים רואות אותך עכשיו, שומעות אותך עכשיו, מתחילות להבין שיש לבנים שלהן רק שתי אופציות – או בשר תותחים בקרבות מופרכים שאין להכניע ואין להכריע, או בשר תותחים מטאפורי בידיים של צבא שלקח עורכי דין שעולים כמו ארבעה בתים של משפחת אזריה כולל המשכנתא לכל החיים. ארבעה בתים וגעגוע לצדק. אולי היה כאן משפט אבל הוא רחוק מהצדק.
ככה זה נראה לך איזנקוט? להכניע דרך כסף את ההורים האלה? ככה זה כוחות? תגיד, אין שום דבר שנראה לך מוזר בתמונה הזאת שבה הורים של חייל בצבא שלך נאלצים לקושש כסף מהציבור כדי להגן על הבן שלהם? אותו בן שבמקרה משרת באותו צבא שתובע אותו בעזרת עורכי דין של הביוקר שרק העשירון העליון יכול להרשות לעצמו?
מה תקף אותך? מה תקף אותך לגייס לשורותיך את עורכי הדין הפרטיים והיקרים האלה? ממה פחדת כל כך? הרשה לי להציע הצעה – אתה פחדת מזיכוי. מבחינתך זיכוי לא היה אופציה, ברור שלא, כי זיכוי של אזריה אומר דבר אחד – הראש שלך והראש של הבוגימן ימצא בסכנה.
אותו בוגימן שהתחיל את המופע הפירומני הזה תחת הכותרת "חייל שסרח". אני רק שאלה – איפה הגפרורים של בוגי היו בזמן שהקצין תחת פיקודו ירה בצעיר פלסטיני בגב? אני אגיד לכם איפה הם היו – נשארו בתוך הקופסה, זה איפה. אותו קצין קודם על ידי בוגי, קודם גם קודם, אפילו שהוא ירה בגב של נער מתרחק, אפילו שהוא בעט בגופו הגוסס ולא הזעיק עזרה – הוא קודם תחת השרביט של אותו אדם שזעק "טוהר הנשק" על הפושטק מרמלה.
מה שמזכיר לי את כבוד השופטת מיה הלר – את הרי קיבלת את המקרה הזה מטעם הסנגוריה במסגרת הטיעון "הגנה מן הצדק", והכשרת את ההליך המשפטי שהתנהל מול החייל הקטן אזריה. בואי נפתח את זה, כמי שעוסקת במשפט צדק, כמה צודק או אתי זה נשמע לך שהאנשים שהכריעו "אשם" עוד לפני המשפט הם במקרה אותם אנשים שאחראים על הקריירה שלך, על הפרנסה שלך ועל הקידום שלך? מערכת משפט לא יכולה להיות תלויה בבוסים שהכריעו מראש. אני לא מאחלת לאף אדם להישפט בנסיבות כאלה.
רוצים טוהר הנשק וערכי צה"ל? תעמידו לדין ראשי ממשלות, שרי ביטחון, רמטכ"לים, מפקדים בכירים, ראשי שב"כ, את כל נותני העדות מ'שוברים שתיקה' וגם את הבן הקרבי של השכנה שלכם.
המציאות הישראלית איננה סטרילית וגם איננה יכולה להיות. רוצים מציאות סטרילית? תחזירו הכל או טרנספרו את הכל או השד יודע מה. חוקים של טוהר נשק נחוצים במציאות מטורללת כזאת, ודאי שנחוצים. אבל כולם שותקים את מה שכולם יודעים היטב – אם הם היו נאכפים באותה נחישות כפי שנאכפו על גבו של אזריה – אז חצי מהמאשימים היו מואשמים בעצמם, מהדרג העליון ועד הדרג התחתון, ככה זה כשנלחמים מול אויב מר ממוות.
אכיפה סלקטיבית וכיסויי תחת מפוארים על חשבון הדפוק ההוא שאוהד את בית"ר – זה כל הסיפור, זה באמת כל הסיפור של אלאור אזריה.
אקו"ם