ראשי » חדשות » דעות

הוכרע: אנחנו לא חיים בג'ונגל המזרח-תיכוני

סיפורו של אלאור אזריה גילם את קו השבר החדש במדינה בין אלה המאמינים ב"חוקי המשחק" ובין תומכי תפיסת הג'ונגל המזרח-תיכוני. טוב שהשבוע נקב הדין את הר הזעם הציבורי

פרשת אלאור אזריה עמדה בשבוע שעבר ככל הנראה לפני סיומה המשפטי. הכרעת בית הדין הצבאי הגבוה עדיין מותירה בידי אזריה את האפשרות לבקש ערעור נוסף בבית המשפט העליון, אבל ספק אם יממש את האפשרות הזו – וגם אם יבקש, ספק אם ייענה. הברירה העיקרית מבחינתו, אפוא, היא לקבל את הדין ולבקש חנינה או המתקת עונש, בתנאי הברור של קבלת אחריות וחרטה.

אבל ברור לכול שפרשת אזריה היא הרבה מעבר לתיק משפטי נוסף. במובן החברתי היא הייתה עוד נדבך דרמטי מאוד בקו השבר ההולך וחוצה את החברה הישראלית. מצד אחד ניצבת "ישראל הישנה", שבין דובריה דווקא רבים מאוד הם לוחמים קרביים, כולל הממסד הצבאי הנוכחי. זו גורסת שגם במצב של מלחמה קשה מול אויב שאינו בוחל באמצעים ראוי לשמור על כללים מוסריים בסיסיים: הרג אדם נעשה רק כשהוא מהווה סכנה קיומית – או בשעת קרב או בסיכול ממוקד של פעיל טרור משמעותי, שגם כשאינו מציב סכנה מיידית הוא נותר סכנה קיומית. כשמסתיים מצב הסכנה, בטלה הלגיטימציה להרג.
 
ב"ישראל החדשה", שעמה נמנים אזריה ותומכיו, סבורים לעומת זאת שאותו אדם ראוי למוות גם כשהסכנה הישירה הנשקפת ממנו חלפה. ישראל החדשה לא יכולה לקבל כבלים מוסריים עצמיים ביחס למי שבעולמו לא ניכרו שום עכבות מוסריות, ומניחה שמימוש הכלל "הבא להרגך השכם להורגו" – בדיוק כפשוטו, ובכל מצב שבו נמצא הבא להרוג - חיוני להרתעה.

זו מול זו ניצבות ישראל שחלמה על חברת מופת ועל "אור לגויים" מול ישראל שכל עניינה הוא לשרוד בג'ונגל של המזרח התיכון. זה עימות בין תפיסה שמקדשת "כללי משחק" גם מול אויב ובין הבנה שהעולם הוא אך ורק ג'ונגל אכזרי שבו "כל דאלים גבר".

בל נשלה את עצמנו: לא מדובר רק בשאלת היחס לאויבים. מי שמקדש כללי משחק ועכבות יהיה בדרך כלל גם זה שיבקש להטיל מגבלות של חתירה לצדק חברתי והגינות גם על הג'ונגל הכלכלי. מנגד, אלה שמאמין בדרוויניזם של "כל דאלים גבר" ישליכו זאת גם ביחס לחיי החברה הפנימיים, אפילו אם הם עצמם באים משכבות חלשות כלכלית. אדרבה, ייתכן שלא במקרה קורבנותיו של הג'ונגל הכלכלי-חברתי הם הראשונים להאמין בכללי המשחק של הג'ונגל גם בהקשר הביטחוני.
 
כאמור, ישראל הישנה האמינה – לעתים רק כמס שפתיים - בתרבות של "כללי משחק". זה מקורו של ההלם שפקד גם אנשי ימין, ובראשם שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, ממעשהו של אזריה. מכאן גם הקלות והמהירות של הגינוי שהטיחו באזריה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט: הם האמינו בטעות שהקונצנזוס הישראלי עדיין מאמין בכללי המשחק, וגילו לתדהמתם שפג תוקפה של ההנחה הזו. עם זאת, רבים שהזדהו עם זעמו של אזריה על המחבל הסכימו שבשורה התחתונה מדובר בטעות חמורה, ובוודאי לא במעשה גבורה.

הדין נקב השבוע את הר הגעש הציבורי, וטוב שכך. גולדה מאיר אמרה פעם ש"לא אסלח לערבים על שאילצו את ילדינו ללמוד להרוג אותם". האמירה הזו נתפסה בשעתו כביטוי צדקני ומתחסד, אבל יש בה גם צד עמוק: האסון הנורא ביותר שקרה לציונות בעקבות המאבק הערבי נגדה, מלבד הקורבנות עצמם, הוא הסטת מרכז הכובד של מפעל הקמת הארץ מהחלום לכונן כאן חברת מופת לצורך לכונן חברה שחלק מרכזי ממשאביה - החומריים והנפשיים - מוקדשים קודם כול להגנה על נפשה. זה הכרחי אבל עצוב, ובכל מקרה ראוי שהעימות לא יכלה לגמרי את החלום והנורמות הכרוכות בו.

אמנם הדין שנפסק השבוע חשוב כמובן, אבל הפיצול החברתי שחשף אינו מאפשר להסתפק בו. יש צורך כעת במאבק חינוכי וערכי, מתוך קשב אמיתי גם לכאב ולתסכול שמבטאים תומכיו של אזריה.

נדמה שהנקודה הארכימדית שיכולה להועיל למאמץ הזה היא ההישענות על ההנגדה בין המשמעות ארוכת הטווח של חלום חברת המופת אל מול ההשלמה עם "כל דאלים גבר". הרי דווקא בעולמם של רבים מתומכי אזריה נפוץ הדיבור על ערך הייחוד היהודי, וראוי שלטיעון הזה יהיה ביטוי במחויבות מעשית. גם הם אמורים להיות מוטרדים מהמשמעות הפנימית של חברה שבה "כל דאלים גבר".

זאת ועוד, מי שרוצה כי הישראלים לא יחושו שהם צריכים לחיות בחוקי ג'ונגל אכזרי בתחום הביטחוני צריך להיות מינימליסט מאוד במגבלות שהוא מטיל כשמדובר בצרכים ביטחוניים ממשיים. כמו כן, עליו לסייע לתושבי המדינה להרגיש שהם אינם חיים בג'ונגל גם בתחום הכלכלי-חברתי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג