אני רוצה להאמין לכחלון, בחיי, אבל לא מצליח
בפוליטיקה הישראלית פוליטיקאי חברתי הוא מזרחי, בעל רקע אישי של מצוקה, שמדי פעם מעניק לנו איזה תופין תקציבי וכולנו אמורים למחוא כפיים ולחוש אסירי תודה. הגיע הזמן לכלכלה אחרת: שמאלית, הומניסטית ויהודית
אחת מהמנטרות הנלחשות באזני פוליטיקאים בשנים האחרונות הן: עזוב את התקשורת הממוסדת. דבר מעל ראשם. ישירות אל הציבור. אל ההמון. העצות נלחשות מפי מי שגם תולים ברשתות החברתיות נצחונות אלקטורליים ושאר הצלחות, לתפארת האסטרטגיה הרשתית. האמת היא שהמציאות האנושית לא השתנתה. ישנם דברים שעובדים וישנם כאלה שלא. יש אמת בעולם, ולרוב, לטווח ארוך, היא מתגלה. ובכל זאת, יש מי שמצליחים לעשות שימוש אפקטיבי ברשתות, ורבים אחרים מנסים לחקות אותם.קחו, למשל, את שר אוצרנו, משה כחלון. נטו כחלון בשבילכם. הוא גם מנסה את כוחו בסרטונים ויראליים והאחרון שבהם לכד את העין שלי. הוא טען שם שהוא מותקף על ידי "אנשים" וגם "עיתונאים" רבים (מישהו פגש כזה, אגב? שטרסלר?) על כך שהוא "מפזר" כסף "לשכבות החלשות". והנה, הוא ממשיך, מסתבר שהמדיניות הזו איננה בעייתית כלכלית, אלא בדיוק להיפך. וכאן הוא מתפאר באיזה דירוג פיננסי שקיבלה הכלכלה הישראלית. המסר שלו הוא אני "חברתי": גם מחלק כספים לציבור, וגם מקדם את האיתנו הפיננסית של ישראל.
משה כחלון. בואו נוציא את ה''חברתי'' לפנסיה.
צילום: מירי צחי
בחיי שרציתי להאמין. יש לי סימפטיה לאיש ולחיוך, וממש לא בגלל מוצאנו העדתי המשותף. כחלון סיפר לכולנו סיפור משכנע על ילדותו בגבעת אולגה וכיצד הוא מחוסן מפני הטייקונים והולך לעשות את הדבר הנכון ב ש ב י ל נ ו.
ואז חשבתי: רגע, על מה הוא מדבר? על עוד כמה מאות שקלים לבעלי הכנסות גבוהות? על הגרלות דירות לזוגות צעירים, שעם זכייה בהגרלה או בלעדיה, ימשכנו את חייהם ביחד עם הבית המיוחל? מפה לשם צצו עוד שאלות לכבוד שר האוצר:
מה לגבי קצבאות הבושה לנכים וקשישים? מדוע אתה גורר רגליים ובולם כל נסיון לתקן אותן משמעותית? ומה בנוגע לזכאי הדיור הציבורי, שעשרות אלפי מתוכם עדיין ממתינים לבית? ומה לגבי הרחבת הקריטריונים למאות אלפים, המחוסרים קורת גג ראויה ויציבה?
ומה בנוגע לתקצוב ילדי הפריפריות במוסדות החינוך? כיצד אתה, הילד מגבעת אולגה, מצמצם את הפערים האדירים והופך את הילדים של כולנו לשווים באמת בפני מדינת ישראל, לפחות במוסדות החינוך הפורמליים?
ומה לגבי הפערים האדירים בתקצוב הרשויות, בין רשויות חרדיות, ערביות ומזרחיות המבוססות בעוני ובין רשויות הטובלות בעושר בלתי נתפש?
ומה אתה עושה, שר האוצר, על מנת להקים באופן מיידי בית חולים שני בנגב ולרפא את הרפואה הציבורית המאוד חולה של ישראל? ומה לגבי התחבורה הציבורית המקרטעת? תקציבי התרבות העלובים? שכר המורות והעובדות הסוציאליות?
הנה נתון שכדאי לשר האוצר "החברתי" שלנו לשנן השכם והערב: בנק ישראל מצביע על כך שנחוצים 150 מליארד שקלים בשנה, לטובת השקעות אזרחיות, על מנת להשוות את רמת ההוצאה האזרחית לרמות הממוצעות ב-OECD. הנה נתון "יוקרתי", שאשמח באמת לחגוג עם שר האוצר.
אז בואו נוציא את ה"חברתי" לפנסיה. בפוליטיקה הישראלית פוליטיקאי חברתי הוא, לרוב, פוליטיקאי מזרחי, בעל רקע אישי של מצוקה (שלא רלוונטית להוויה שלו כבר עשרות שנים) שמדי פעם מעניק לנו איזה תופין תקציבי וכולנו אמורים למחוא כפיים ולחוש אסירי תודה.
בואו נוציא לגלות את "החברתי" ונדבר דוגרי. יש כלכלה קפיטליסטית דורסנית, ימנית, הרומסת את התשתיות הציבוריות, שרוב הפוליטיקה הישראלית והשיח הציבורי מתיישרים לאורה. יש תפיסה כלכלית אחרת. כלכלה אנושית, חברתית ללא מרכאות, שמאלית. בעיני, זו במידה רבה, כלכלה הומניסטית ויהודית. כזו שנותנת פתרונות אמיתיים. כזו המשרתת את החברה, הקהילות והפרטים בישראל, ולא את המנגנון המבקש להסיר אחריות מהחיים המשותפים שלנו כאן. כשהכלכלה הזו תקודם, ולא משנה על ידי מי, אהיה הראשון להקליט בעצמי סרטון כזה שאומר: זה המצפן והמצפון הכלכלי שלנו. זו הדרך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם