ראשי » חדשות » דעות

הגיע הזמן להסתכל לחרדים בעיניים

ימי בין הזמנים מזכירים לנו כמה גדולה האוכלוסייה החרדית, וכמה היא עוד עתידה לגדול. תפקידנו כחברה הוא לפתוח בפניהם את שערי האקדמיה והתעסוקה

עם חובב פאנלים אנחנו. לא כל כך הפאנלים שמנקים, כמו הפאנלים שצועקים. פעם ישבתי בפאנל כזה, דווקא בלי צעקות, לצדו של פרופ' זאב צחור, שהיה מזכירו של בן־גוריון. בסיום הפאנל קמה אישה מהקהל ושאלה: "איך הסכים בן־גוריון לפטור את החרדים משירות צבאי?" אני השבתי: "הוא האמין שארבע מאות בחורי הישיבות שהוא פטר משירות הם ממילא תלמידי הישיבה האחרונים בהיסטוריה, אז בשביל מה לריב". צחור הנהן, והוסיף: "מכל החברים של בן־גוריון בפלונסק, אף אחד לא נשאר דתי. הוא חשב שהעניין הזה נגמר". מה שמלמד שגם אדם גדול כמו בן־גוריון יכול לטעות בגדול. הישיבות משגשגות מאי פעם, ואיתן - החרדים.

רוב ימות השנה אנחנו בדרך כלל מדחיקים את קיומם של החרדים. הם בשלהם ואנחנו בשלנו. בימי "בין הזמנים" של הקיץ, כשהישיבות סגורות, פתאום אנחנו פוגשים אותם בכל מקום, שמים לב כמה רבים הם, ונזכרים בתחזית שהנפיקה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בעוד חמישים שנה, ארבעים אחוז מהיהודים בישראל יהיו חרדים.
 
התגובה הראשונה למספר הזה חייבת להיות הכרת תודה. בזכות הילדים החרדים הרבים, יש בישראל כל כך הרבה יהודים. התגובה השנייה צריכה להיות הבנה לאן זה מביא אותנו. השאלה אינה האם מדינת ישראל תהפוך לדתית, כתב החוקר הבריטי אריק קאופמן; השאלה היא רק מתי. גם הדמוגרפים הישראלים ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב הכתירו חיבור שכתבו על עתיד ישראל בכותרת: "בדרך למדינה דתית". אנחנו לא בדרך למדינת הלכה, אך אנחנו בדרך למדינה שבה הדתיים יהיו הרוב. אנחנו חייבים לחשוב מה הציפיות שלנו ממדינה כזו.

ואחרי כל זה, נחוצה גם תגובה שלישית: להסתכל לחרדים בעיניים, ולהבין שהם עומדים להישאר איתנו כאן. אכן, אורח החיים החרדי אינו יכול לכלכל ציבור של מיליון, ואז של שני מיליון. פעם חשבתי שהם ישתנו להיות כמונו, הסרוגים. ואז פגשתי עוד ועוד "חרדים חדשים", עובדים ומשכילים ומעודכנים, וראיתי שאין להם שום כוונה כזו. עד כמה שהדבר יכול להישמע מפתיע, הם מצליחים לעמוד בפני הפיתוי לשלוח את ילדיהם לעלות לביריה עם שבט הרא"ה של בני עקיבא. הם רואים עצמם כחרדים, ואינם מתכוונים לעזוב את הציבור הזה.

הרבה ביקורת אפשר לכתוב על הדרך החרדית, וכזו אכן נכתבת ללא הרף. החרדים הפכו את הקהילה היהודית התוססת למסדר דתי, חנוט במדים וצר אופקים. אבל מבין המסדרים הדתיים הרבים שהכרנו בהיסטוריה, אין ספק שהחרדים הם אחד המוצלחים. קשה למצוא בעולם כולו קהילה כה ענייה שיש בה רמה כה נמוכה של פשע, ורמה כה גבוהה של עזרה הדדית ואחריות קהילתית. קשה למצוא קבוצה כה גדולה שמתמסרת להערצת החוכמה והלימוד. בהרבה מובנים, החברה החרדית היא קהילת מופת. אך הגיונה הפנימי של הקהילה הזו מניח שהיא קהילת מיעוט קטנה, הנסמכת על רוב שמוכן לשאת אותה. ההיגיון הפנימי הזה אינו תקף עוד.
 
תחזיות הלמ"ס כוללות נתונים קודרים על עתידה הכלכלי של ישראל, אם החרדים לא ינהרו לשוק העבודה. הם כבר עובדים יותר ויותר, אבל בעבודות פשוטות ולא מתגמלות. החרדים העובדים הופכים לחוטבי העצים של ישראל. יש גבול למספר חוטבי העצים שיכולים להתפרנס במדינה שבקושי יש בה יערות. שני מכשולים עומדים בפני החרדים הרוצים לעבוד: מתמטיקה ואנגלית. ודאי לא תחשדו בי שאני מזלזל בערכו של לימוד גמרא. אך למרות האמרה השגורה על הגמרא המחדדת את השכל, מי שלא למד חילוק ארוך ו־ABC יתקשה ללמוד מחשבים בבגרותו, גם אם הוא יכול לצטט בעל פה את כל מחלוקות הרמב"ם והתוספות בסדר נזיקין.

בסופו של דבר, החרדים ייאלצו להכניס לימודי חול גם לחינוך היסודי לבנים. השאלה היא רק כמה זיעה ודמעות יוגרו עד אז, כמה עמוק יהיה העוני וכמה חריפה תהיה הדלות. בינתיים, אין ברירה אלא לפתוח בפניהם את שערי האקדמיה, גם כשאין להם הכנה אופטימלית. החרדים שייאבקו עם האנגלית בגיל שלושים, ידאגו לחסוך זאת מילדיהם.

המאבק נגד כיתות נפרדות לחרדים באקדמיה הוא דוגמה מפליאה לקיצוניות של החילונים הקנאים, נטורי מרצא. החרדים לא ילמדו בכיתות מעורבות, נשים וגברים יחדיו. אומר זאת בפה מלא כל מי שמכיר את הציבור החרדי. השאלה היא האם החרדים החלוצים המעזים לעבור את מפתן האקדמיה ילמדו בה בכיתות נפרדות, או שלא ילמדו בה כלל. החרדים כאן, והם יישארו חרדים. הם הולכים ומכירים בצורך להיות חלק מהחברה הישראלית. השאלה היא האם החברה הישראלית בוגרת מספיק לקבל אותם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חיים נבון

רב קהילת השמשוני במודיעין, מלמד תורה במוסדות שונים, סופר ופובליציסט

לכל הטורים של חיים נבון