בקואליציה תוקפים את בחירת חיות כדי להסוות את כישלונם
הפוליטיקאים שמשתלחים בנשיאת העליון החדשה, כאילו בחירתה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר, יכולים לבוא בטענות רק לעצמם: ממשלת הימין לא עשתה דבר כדי לחולל רפורמה מהותית בבית המשפט העליון, וחבריה מעדיפים להתמקד בציד כותרות
חברת הוועדה למינוי שופטים ח"כ נורית קורן החרימה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים. "אני לא נגד חיות, אבל אני לא מוכנה להיות חותמת גומי", הצהירה קורן, והוסיפה: "לבוא ולהרים דיון רק בגלל שהם סיכמו מראש שחיות תהיה הנשיאה. אז בשביל מה כל הדיון?".
''לא מוכנה להיות חותמת גומי''. ח''כ נורית קורן.
צילום: דודי ועקנין
גם השר יריב לוין טען כי מדובר "בהליך בחירה פיקטיבי הרומס את כל כללי המינויים בשירות הציבורי, שהשופטים עצמם מרבים לכתוב עליהם בפסיקות. ציבור עצום מאס זה מכבר באופן שבו מתנהלת מערכת המשפט ומהפסיקות הפוסט-ציוניות היוצאות תדיר משולחנם של השופטים, המתמנים בדילים נסתרים מהעין".
ובמחילה, פוליטיקאים יקרים, זה מעייף. כולנו יודעים שחוץ מהצהרות לתקשורת וקצת זמן מסך אין לדברים הללו שום משמעות מעשית. כינוס הוועדה לבחירת שופטים היום (ג') היה הליך פורמלי בלבד. חברי הוועדה לא ייצגו אינטרסים, לא ניהלו משא ומתן, לא ויתרו על X בתמורה ל-Y ולא שינו שום דבר במערך הכוחות הקיים בבית המשפט העליון. שרת המשפטים איילת שקד כינסה אמנם במהלך הקיץ דיון אקדמי מכובד בוועדת החוקה על עתידו של נוהג הסניוריטי, אולם כבר בתחילת הדיון הובהר שמדובר בשיח תיאורטי בלבד ושלא יהיו לו השלכות מעשיות על מינויה של אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון.
''ציבור עצום מאס זה מכבר באופן שבו מתנהלת מערכת המשפט''. השר יריב לוין.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
שקד הסבירה שזה לא התאפשר פוליטית: לשר משה כחלון חשוב להציג את עצמו כאיש מרכז המגן על בית המשפט העליון, ומפעם לפעם הוא מצהיר על התנגדות לרפורמה מסוימת, כדי לשמור על הלגיטימציה באגף המרכז-שמאל. כשקלט שאף אחד בבית היהודי או בליכוד לא מתכוון להתאבד על ביטול הסניוריטי, הצהיר שהוא מתנגד למהלך. בעיה נוספת שעמדה בפניה הייתה האלטרנטיבה. כדי לבחור נשיא או נשיאה אחרת מקרב שופטי העליון היה צורך במי מהם שיציג את מועמדותו, וזה לא נמצא. שופטי המשכן יישרו קו בחזית אחידה של התנגדות למהלך.
חיות גדלה באותו אקלים תרבותי ושיפוטי של נאור. מרים נאור, איילת שקד ואסתר חיות.
צילום: דוברות שרת המשפטים
אבל את ההסברים הללו ניתן להציע נקודתית. ממשלת ימין לא יכולה להתחבא מאחוריהם כהצדקה מתמשכת לחוסר מעש כרוני בכל הנוגע לרפורמה ביסודות השיטה. את החדשות הרעות מגזרת בג"ץ אנחנו שומעים חדשות לבקרים: פה פסילת חוק של הכנסת, כאן פסק דין להריסת יישוב יהודי לא מוכר ביו"ש. מול כל אלו, ספרו לנו על רפורמה מהותית אחת שנעשתה כדי להחזיר את בית המשפט העליון לממדים שפויים. ביטול סמכותו של בג"ץ לפסילת חוקים או חקיקת פסקת התגברות? שינוי שיטת בחירת השופטים? פיצול תפקיד היועמ"ש? חקיקת חוקי יסוד לאומיים אפקטיביים? מה מכל אלו נעשה בממשלה הימנית ביותר בתולדות מדינת ישראל? מהי מטרת ההצהרות הלוחמניות היוצאות מפי פוליטיקאים מהימין חדשות לבקרים, תחליף נוח וזול לעשיה?
החרמת הבחירה שלה מבזה אותה אישית. השופטת אסתר חיות.
צילום: דודי ועקנין
בנוגע לחיות, הניסיון מלמד שבכל הקשור למינוי נשיאים לבית המשפט העליון אי אפשר לדעת שום דבר מראש. מרים נאור נתפסה כשמרנית יחסית לפני שמונתה, אולם בפועל היקף ההתערבות שלה בחקיקה ובהחלטות הממשלה לא הייתה פחותה מזו של אהרן ברק.
חיות גדלה באותו אקלים תרבותי ושיפוטי של נאור, אך לפי כתבת הפרופיל שפורסמה במקור ראשון, הרקורד הפסיקתי שלה לא מאפשר לתייג אותה מראש כשייכת למחנה זה או אחר. אי לכך החרמת הבחירה שלה מבזה אותה אישית, אך לא תורמת מאום לקידום הערכים הלאומיים במערכת המשפט. ההתנהלות הזו בעייתית במיוחד כשהיא באה על רקע של אי עשיה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם