יותר מתמיד, חייבים להגביל את כוחו של בג"ץ
אחרי שבג"ץ פסל ארבעה חוקים כבר אי אפשר לטעות: זוהי הפיכה חוקתית. הדמוקרטיה הישראלית זקוקה יותר מתמיד לפסקת ההתגברות הקובעת כי חוקי הכנסת, הם ברירת המחדל של הממשל
שרת המשפטים, בהיותה חברת כנסת, הגישה הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הצעה שהיום נראית נחוצה מתמיד.ההצעה אומרת דבר פשוט: מדינת ישראל היא דמוקרטיה, נבחרי העם מכהנים בכנסת ובממשלה ולכן החלטותיהן של שתי הרשויות הללו הן הקובעות ואילו תפקידו של בג"ץ הוא לפקח על ההחלטות במידה מסוימת. ההצעה נקראת "פסקת ההתגברות" – התגברות כוחן של הרשות המחוקקת והמבצעת על הרשות השופטת.
אבל מצד האמת צריך לכנות את הפסקה "פסקת ההתבגרות". התבגרות מאשליית "הכל שפיט", התבגרות מאשליית המהפכה החוקתית והבנה שמה שקורה היום בישראל היא הפיכה חוקתית לכל דבר. רק בחודש האחרון פסל בג"ץ ארבעה חוקים של הכנסת. לשם ההשוואה, מאז קום המדינה ועד היום נפסלו 17 חוקים בסך הכול.
הפסקה הקצרה למעשה קובעת כי חוקי הכנסת הם ברירת המחדל של הממשל.
צילום: נועם מושקוביץ
אדם בוגר הוא אחד שפוקח עיניים ורואה שיש סביבו אנשים נוספים, עם רצונות ומחשבות אחרים משלו. הוא יודע להתנהל מולם, לכבד אותם ואת עצמו. זו ההתבגרות שמדינת ישראל זקוקה לה, וזו ההתבגרות שפסקת ההתגברות מביאה איתה.
הפסקה הקצרה למעשה קובעת כי חוקי הכנסת (המשקפים את עמדת הממשלה) הם ברירת המחדל של הממשל. רק אם שופטי בג"ץ סבורים שהחוק סותר את חוקי היסוד, החוק יחזור לכנסת, יחוקק ברוב של 61 ולתקופה של עד ארבע שנים. יש כאן איזון בוגר בין היכולת למשול לבין הצורך לפקח על פעולות השלטון.
רצף הפסיקות של בג''ץ. מהפיכה חוקתית.
קחו למשל את ביטול מתווה ההרחקה של מסתננים למדינה שלישית, יוזמה של הממשלה שנפסלת לאחרונה על ידי בג"ץ. המתווה היה אמור להגן על זכויותיהם הנרמסות של אזרחי ישראל תושבי דרום תל אביב שהפכו להיות מיעוט אתני בשכונות מגוריהם. עד שסוף סוף מדינת ישראל התעשתה, והבינה שמכת המסתננים מאיימת על שלומם של אזרחי ישראל וביטחונם האישי – באו שופטי בג"ץ ופסלו את המתווה שהיה יכול להקל על מצבם של כל המעורבים: המסתננים היו מקבלים חיים חדשים במדינה חדשה ותושבי דרום תל אביב היו מקבלים את חייהם בחזרה.
דוגמה נוספת קרתה השבוע כאשר שופטי בג"ץ פסלו את חוק הגיוס. שוויון בנטל הוא ערך חשוב, זהו ביטוי של עקרון דמוקרטי ראשון במעלה. אבל שימו לב לדבריו של השופט נעם סולברג, בדעת המיעוט. השופט מתבונן על הסוגיה בראייה מערכתית, בבגרות ובאחריות ומזהה שהיא אינה משפטית בלבד כי אם משקפת קונפליקטים ערכיים בחברה הישראלית, ולכן כוחו של בג"ץ בהכרעה בסוגייה זו אינו שונה משל השחקנים האחרים בזירה: "ראשיתה של הסוגייה שהונחה לפתחנו איננה אפוא בעולם המשפט, גם לא אחריתה. המשפט הוא שחקן, אחד מני רבים, אך לכוחו משמעות מוגבלת. הכרה בכך היא נקודת המוצא ... לוּ דעתי היתה נשמעת, היינו מורים על דחיית העתירות".
פסקת ההתגברות מאפשרת דו שיח חוקתי ראוי ומכבד, יש בה ביטוי לכבוד הדדי, לסובלנות ופתיחות לקבל את השונה ממך. וזה מה שהדמוקרטיה בישראל זקוקה לו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם