עוד פיגוע לא ישנה - אנחנו כאן כדי להישאר
המחבל החליט לשלוף נשק במקום שהוא סמל היסטורי, והוא כבר איננו בין החיים. כמו אז, גם היום המסר ברור: להם אין תקומה, ולנו יש מדינה איכותית וחזקה
"מקום תחת השמש" – כך נקרא ספרו של בנימין נתניהו, שפורסם בשנות ה-80, שבו הוא מפרט את תפיסת עולמו בהקשר ההתמודדות עם הטרור, המהווה הגורם הדומיננטי ביותר להתנגדות לישראל. נתניהו טוען בספרו שהניצחון על הטרור מחייב לחימה מתמשכת, ואורך רוח.ואכן כן, מדינת ישראל לקראת הגעה ל-70 שנות קיום, מאוימת בעיקר מטרור, חלקו פלסטיני מקומי וחתרני, וחלקו כמרכיב בג'האד העולמי, העוסק היום במלחמה גלובלית נגד המערב.

זירת הפיגוע בכניסה להר אדר. סמל של גבורה ונחישות ושל ציונות מזוקקת.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הטרור מנסה לשבש את חיינו, לפגוע באיכות החיים, לפגוע בביטחון העצמי שלנו, בחופש התנועה שלנו, ובחיים עצמם. אותם מרצחים מבינים היטב שהם לא ישמידו את ישראל, אבל הם יכולים להמאיס על הישראלים את החיים כאן – ולזה הם חותרים. הם גם מחונכים לכך מגיל 0. זו אינדוקטרינציה תרבותית של מוות, ראינו כבר לא מעט דוגמאות כאלה.
העניין הוא שרובנו הבין את זה, רובנו הפנים את זה, והסתגלנו. יש לנו מערכת ביטחון מאוד מיומנת בלחימה נגד טרור, ועובדה היא שהמחבל הבוקר (ג') התנפץ על כוחות האבטחה ולא על אזרחים חסרי ישע. כוחות הביטחון עושים את מלאכתם היטב, ולעיתים המחירים הם קשים, אך זו המציאות. זה תפקידם. הם השכפ"ץ של החברה שלנו.
חשוב לומר את הדברים מכיוון שהם אינם מובנים מאליהם – בישראל יש עם לוחם, תוסס, וחפץ חיים. הטרור לא ניצח אותנו, הטרור גם לא ינצח. ניתן להעריך שהמערכת תתחקר, תלמד, תפיק לקח ותטמיע, ואנו נמשיך הלאה. ברור גם שפיגוע שגבה מחיר עשוי לגרור ניסיונות נוספים במקומות אחרים, וניתן להעריך שהכוננות תהיה בהתאם. אך מעל כל אלו נדרשות פרופורציות.
אנו חווים תקופת חגים שקטה ובטוחה, כאשר מסביב לנו מהומת עולם, ובמערכת הגלובאלית מתחלפות להן מהלומות מילוליות שעשויות להתגלגל לאיום גרעיני. פה בארצנו אנו עוברים תקופת חגים שקטה, רוויית מטיילים, וגם זה לא מובן מאליו.

ההודעה והתמונה ששלח המחבל לאשתו. מסר חיוני: מי שינסה לפגוע בנו לא יישאר בין החיים.
צילום מסך: דובר צה''ל
לפני שבועיים השתתפתי בסיור בגולן, על רקע הספר "על בלימה" של אבירם ברקאי, שבו הוא מתאר את פעילותה של חטיבת השריון 188 בימיה הראשונים של המלחמה. אבירם מתאר את הימים טרום המלחמה – את הכוננות, את המתח, את הזוועה. זו הייתה המציאות של הדור הקודם. נסו להשוותה למציאות של הדור שלנו. הדור ההוא ניצח את צבאות האויב, הדור שלנו מנצח את הטרור.
ועוד דבר שראוי לומר על הפיגוע הזה, שמתרחש במקום שהוא סמל – הר אדר הוא אתר קרבות מרכזי שבו פעלה חטיבת "הראל" בשמירה על פרוזדור ירושלים ב-1948, ובמאמץ התמרון לאיחוד העיד ב-1967. המקום הזה הוא סמל של גבורה ונחישות ושל ציונות מזוקקת.
המחבל שיצא הבוקר לפגע, החליט לשלוף נשק במקום שהוא סמל היסטורי, המחבל הזה אינו בין החיים. המסר הוא ברור – כמו אז, גם היום אנחנו כאן. כוחות הביטחון על המשמר, ואף גורם לא יפגע באורח החיים שלנו, ומי שינסה לא יישאר בין החיים. זהו מסר חיוני.
אנו נמצאים בתקופה של "טרור יחידים", אנשים קמים בבוקר שטופי שנאה ומנסים לנקום בנו. ככל שהם מוכים יותר ויותר כך מתבססת בהם ההבנה שהם לא בכיוון, ושזו לא הדרך. שבכוח הם לא ינצחו אותנו. עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, מתנפצים על "קיר הברזל" הישראלי. להם אין תקומה, ולנו יש מדינה, איכותית, חזקה ובטוחה.
כשנזכרים באוקטובר ממרחק 44 שנים, ומנסים להבין איפה היינו ולאן הגענו, אין מנוס מלהבין – אנחנו במקום אחר לחלוטין, ועוד פיגוע או פחות פיגוע לא ישנה את העובדה הזו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg