היעד הבא של מרקל: לשמש אנטי-תזה לטראמפ
אחרי שהבטיחה לעצמה כהונה רביעית ברצף, יכולה הקנצלרית להתפנות לעימות הבא בזירה הבינלאומית. שם תנסה לקדם את הערכים הליברליים שעליהם גדלה, כשמולה ניצב הנשיא האמריקאי השנוי במחלוקת. מטרתה הראשונה: למנוע מלחמה בקוריאה
אחרי שלל הפתעות ומרוצים צמודים במערכות הבחירות השונות בעולם בשנה האחרונה, זו שהסתיימה הערב (יום א') בגרמניה הוכיחה את עצמה כאחת הצפויות מכולן, לפחות בכל הקשור לתוצאה הסופית: הקנצלרית אנגלה מרקל תשמור על תפקידה, ותמשיך לכהונה רביעית ברציפות. אשת הברזל אפילו לא תיתן לכניסתה של מפלגת הימין לבית הנבחרים לקלקל את שמחתה או להעיב על העובדה שהיא שולטת ביד חזקה באחת המדינות העוצמתיות בעולם מאז 2005.
כעת, עם סיום הקמפיין המתיש הנמשך זה כמה חודשים, היא תתפנה לעסוק בעניינים הפעוטים יחסית של הרכבת קואליציה. היא אמנם קיוותה להשיג רוב שיאפשר לה להרכיב ממשלה לבדה, אך על אף דבריה שהתוצאה "מאכזבת" – ברור שהיא מרוצה. יש לה אפשרות קואליציונית ברורה, המכונה "ג'מייקה" ומורכבת מהירוקים והדמוקרטים-ליברלים, וכשכל הצדדים יודעים מי יהיו כבר בפנים, נותר רק להתמקח על המחירים שתידרש הקנצלרית לשלם לשותפיה החדשה. היא אמנם לא התייאשה מהרכבת ממשלה דומה לזו שהייתה בכהונתה הנוכחית, אך הסיכויים לכך קטנים יחסית.
העיקר הוא שתוצאת הבחירות תאפשר לה מעתה להפנות את תשומת לבה לאתגר המהותי שעמו היא מתמודדת בחודשים האחרונים: עיצוב עתידה של אירופה בפרט, והליברליות המערבית בכלל.
בשנה האחרונה, ולמעשה מאז בחירתו של דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב, מיצבה את עצמה מרקל כאפשרות הנגדית, כאנטי-תזה, לאיש החזק בבית הלבן. בעוד שהמיליארדר הניו-יורקי תקף את תרבות הפוליטיקלי-קורקט המערבית ואת הערכים הליברליים הקיצוניים, כדבריו, שמעכבים פעולות חשובות להגנה על העולם, מרקל ניסתה לשדר שהיא תהיה הסמן ההפוך.
המנהיגה הגרמנית, שגדלה בבית הדוגל בערכים סוציאליסטיים ונוצריים, הייתה נאמנה לקול המצפון שלה, שאותו הציגה בהתחייבותה המפורסמת על כניסתם ללא הגבלה של הפליטים לארצה לפני כשנתיים – משפט שעליו התחרטה זמן קצר לאחר מכן, כשהבינה את גודל המשימה שבפניה היא ניצבת. גם במהלך הקמפיין לבחירות היא ניסתה להתנער מדעותיה בעניין הפליטים מלפני שנתיים – בין השאר בעקבות הירידה בתמיכה בה בסקרים -
אף שהוסיפה להתנגד לתיוגם הגורף של המוסלמים ושל הפליטים כסכנה, ביקשה למקד את המאבק באסלאם הקיצוני ונמנעה מסגנון דבריו הבוטים של טראמפ.
אבל עמדתה של הקנצלרית הסתבכה בשנה האחרונה בגלל שבאירופה עצמה דעותיה כבר אינן מקובלות כמו פעם. בהולנד התבלט שוב חירט וילדרס מבין מפלגות בית הנבחרים, בצרפת מרין לה-פן הגיעה לישורת האחרונה לנשיאות, באוסטריה הימין הקיצוני הרים ראש ובאיטליה מפלגת חמשת הכוכבים מאיימת לגרוף הישג היסטורי בארץ המגף. העובדה שמפלגת יוקיפ הימנית בבריטניה נחשבת אולי למזוהה ביותר עם תהליך ה"ברקזיט" – ההיפרדות מהיבשת שגם בו ניצבת מרקל כאנטיתזה לבריטים – אינה מסייעת לה גם היא.
זו אף אולי הנקודה המרכזית שבקשר אליה חשה מרקל צביטה בלב עם היוודע תוצאות המדגמים: הימין הרים ראש גם אצלה מבית, והנציגה המובהקת שלו, חלופה לגרמניה, השיגה 13 אחוזים מקולות הבוחרים. לא לחינם הצהירה הקנצלרית כי תיאבק כעת לזכות מחדש באמונם של המצביעים שנתנו את קולם למפלגה - ברור לה שלפני שתוכל לעמוד על שלה מול עמיתיה ויריביה בעולם, היא תזדקק לגיבוי גם במולדתה.
מנגד, יש לה גם כמה בעלי ברית באירופה שעליהם היא יכולה להשליך את יהבה במאבקה הנוכחי: יחד עם הנשיא הצרפתי החדש עמנואל מקרון היא מציגה חזית מאוחדת מול הבריטים, בניסיון להחדיר ללונדון את החשש שאולי הברקזיט אינו רעיון טוב כל כך. אף שגם בחזית זאת כנראה הפור כבר נפל, האסטרטגיה הזאת אמורה לשמש אותה כדי להבהיר לשאר השותפות ביבשת את חוסר הכדאיות של פרישה חד-גיסא, ומנגד להשיג מחיר כמה שיותר גבוה מהבריטים על "בגידתם".
אך עם כל הכבוד לבריטים, יריבה הגדול בימים אלה הוא הנשיא טראמפ, ומרקל כבר יצאה למשימה לנסות לסכל את מלחמת העולם עם צפון-קוריאה, שאת התפרצותה היא מנסה למנוע. הקנצלרית הצטרפה בבירור לקולות המצהירים שאין צורך לפתוח במלחמה עקב תוכנית הגרעין הקוריאנית, וכי עדיף להגיע לפתרון של שלום באמצעות משא ומתן. בכך המשיכה את הקו שבו נקטה גם באשר לאיראן, לאחר שהייתה אחת המנהיגות המובילות בגיבוש ההסכם עם הרפובליקה האסלאמית ואף הגדירה אותו "הישג גדול" – עוד הסכם שאליו טראמפ מתנגד נחרצות.
תחום הסחר למשל עמד בלב המחלוקת בין שני המנהיגים: היא גם תקפה ישירות את הנשיא מוושינגטון, ומאז שנכנס לתפקידו הספיקה כמה פעמים לומר כי אירופה אינה יכולה עוד להסתמך על "ארה"ב של דונלד". מנגד יצא טראמפ נגד הקנצלרית ואמר כי המצב הקיים, שבו הסחר האמריקאי מצוי ב"גירעון" מול זה הגרמני, לא יימשך. גם הסכם האקלים ניצב כטריז בין השניים, לאחר שמרקל הליברית נחשבת לאוהדת גדולה שלו, בעוד שטראמפ הכריז כי יסיג את ארה"ב מסיכוי ועידת פריז 2015.
בנוסף, השניים נאבקים על הבכורה העולמית: בעוד שמרקל יודעת שאינה יכולה להתחרות בארה"ב בכל הקשור לעוצמתה, ואפילו לא לעמוד בכבוד מול הרוסים, היא בעיקר מנסה להשיג את אמונם של יתר מנהיגי המערב כדי שיישאו את מבטם אליה, ולא לנשיא האמריקאי. מחקר של מכון "פיו" בארה"ב קבע כי אזרחי רוב מדינות הג'י-20 בוטחים יותר בקנצלרית מאשר במנהיג מהבית הלבן, וגם סקרים אחרים אישרו את המגמה הזאת – אף שלא בטוח שיש לכך משמעות בפועל בזירה המדינית הבינלאומית.
בינתיים ניסו השניים להפגין כמה פעמים פנים מחייכות זה לזו, מתוך הבנה שהם צריכים להגיע גם להסכמות, ובין השאר הם נאלצים לשתף פעולה בעניין הפעילות הבינלאומית נגד הטרור, ובמיוחד נגד דאעש.
בסופו של יום, ארה"ב וגרמניה יודעות שתיהן שאין הן יכולות באווירה העולמית הנוכחית להסתדר האחת בלי השנייה, ונתק לא צפוי כאן. האידיאולוגיה נדחקת לעתים אל מול המטרה המאחדת. אם כן, תשומת הלב של מרקל תוקדש לכוונון העדין, לאופן שבו המהלומות המילוליות, השיחות הפרטיות והארוכות והמשא ומתן עם המנהיג האמריקאי יהיו חלק מניסיונם של שני הצדדים למשוך כל אחד את התוצאה הסופית לכיוונו.
וכך, מחר תקום מרקל לעוד כהונה נוספת כמנהיגה הגרמנית, כאישה הבולטת בזירה הבינלאומית, ותנסה לקדם את האג'נדה שעמה גדלה ואשר התחייבה לבוחריה להציג בעולם. בניגוד לבחירות בארצה, כאן לא צפוי לה ניצחון חלק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם