"הקצין קרא לי שרמוטה": למה אנחנו שותקים?
בעשור האחרון 115 נשים הגיעו אל הוועד הציבורי נגד עינויים וביקשו להתלונן, ובאף אחד מהמקרים לא נפתחה חקירה פלילית. חשיבות תפקידם של חוקרים במשטרה ובשב"כ אינה מוטלת בספק, אלא הדרך שבה הם משתמשים בכוח
יותר מאשר בכל תחום אחר, רשויות הביטחון הן עולם של גברים. נשים הנקלעות למעצר או חקירה מרגישות זאת על בשרן; הן מעידות על ניצול ופגיעה בשל היותן נשים."הקצין קרא לי שרמוטה", "הוא משך בכיסוי הראש שלי והוריד אותו", אלה רק שני ציטוטים מעשרות עדויות של נשים המתארות את מה שעברו בחדרי החקירות. נשים שהסכימו לספר את סיפורן מתארות מקרים של אלימות פיזית קשה, הטרדות מיניות חמורות, ושימוש בוטה של החוקרים במגדר של הנחקרות - במיוחד כאשר מדובר בנשים דתיות.
"אף אחד מהאנשים בחדר לא עזר לי", היא אמירה שחוזרת על עצמה. צריך לזכור שחקירות שב"כ אינן מתועדות כלל, לא מצולמות ולא מוקלטות, כך שכל טענה של נחקרת הופכת למשפט אמינות – החוקר מול הנחקרת. ממש כמו במקרים של פגיעה מינית, רוב הנשים מעדיפות שלא לעמוד בסיטואציה שבה ברור מראש שהן נדרשות להוכיח את מה שאין להן כלים או כוח להוכיח אל מול מי שזוכה לתמיכת הממסד.
רבות מהנחקרות דתיות או מסורתיות, נפגעות מעצם השתיקה של החברה והממסד.
צילום: יהודה פרץ
חשיבות תפקידם של חוקרים במשטרה ובשב"כ אינה מוטלת בספק. השאלה שצריכה להתעורר אצל כל אדם הרואה בעצמו איש מוסר אינה לגבי תפקידם, אלא לגבי הדרך שבה הם משתמשים בכוח הניתן להם על ידי הציבור.
זו לא שאלה של ביטחון המדינה, אלא של פני החברה. בעשור האחרון 115 נשים הגיעו אל הוועד הציבורי נגד עינויים וביקשו להתלונן. באף אחד מהמקרים לא נפתחה חקירה פלילית, וההליך נגרר שנים ארוכות. בודדות מחזיקות מעמד במאבק על הצדק, אחת מהן, שבמקרה שלה הניח החוקר את ידו על בירכה, החמיא לה וסיפר שהוא חולם עליה בלילות, ממתינה כבר חמש שנים מאז הגשת התלונה ועדיין לא הוחלט האם תיפתח חקירה פלילית. האם יש צורך להכביר מילים על חומרת הפגיעה, ועל חומרת השיהוי בהבאת הצדק?
רוב הציבור נמנע מפעילות בנושאים אלה: חקירות שב"כ נוגעות בנושאי בטחון, והנושא נפיץ. הדבר מביא לפגיעה נוספת: נחקרות, יהודיות או מוסלמיות, רבות מהן דתיות או מסורתיות, נפגעות מעצם השתיקה של החברה והממסד. אבל בשנים האחרונות אנחנו עדות לשינוי משמעותי: מגוון האנשים והנשים הלוקחים חלק במאבק נגד סחר בנשים ונגד הטרדות מיניות התחיל לחצות מגזרים ומגדרים. זירת המאבק למען תיקון החברה הישראלית מאפליית נשים ואפליה בכלל, מתרחבת וזוכה לחיזוק מאנשי מוסר בעלי רקע שונה.
עכשיו הגיע הזמן לצעד הבא, לפעול יחד, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, בני כל הדתות והזרמים, למען הנשים החלשות ביותר, אלה הנמצאות בחדרי החקירות ואלה המרצות מאסר. כל אדם וכל אישה, גם כאלה המורשעים בפשעים, הם בני אדם. וכולם, כולן, נבראו בצלם.
הכותבת היא מנכ"לית הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם