התאהבתי במגזר החרדי, כדאי לכם לנסות גם
כשהחלטתי להפסיק להסתפק בהכרת המגזר החרדי דרך התכניות של אמנון לוי, גילתי נשים חרדיות פמניסטיות ואפילו מצחיקות! מוזיקאים מחוננים, וגם סטלנים גזורים. הגיע הזמן להפסיק להתייחס למגזר החרדי כמקשה אחת, הגיע הזמן להפסיק ללבות את השנאה
זהו לא טור פוליטי ולא טקסט שבא להטיף, לא מדובר פה בניסיון למכור לכם את דעתי או לגרום לכם לחזור מדעתכם. זהו סיפור. סיפור על אהבה, על בחירה ועל דעה קדומה.אני לא הגעתי ממשפחה חרדית או דתית. ההכרות היחידה שהיתה לי עם "המגזר" המסוגר הזה, הייתה מורכבת מפיסות מידע מבולגנות שליקטתי עם השנים משיטוטיי ברשת, מהתקשורת ומתוכניות של אמנון לוי. כמו רבים אחרים, גם אני נרתעתי מהרעיון שקיים לו עולם מקביל, אחר כל כך, עם אורך חיים בדלני שנראה שאינו תלוי בשום גורם חיצוני אחר, כדי להתקיים. כל כך הרבה סימני שאלה התנוססו אצלי למראה העב"מים עם ה'שטריימל' וה'גרטל' וה'רעקל'. כל כך הרבה חשדנות הציפה את לבי.
ידעתי שהם חברה סגורה, שלא עובדת ולא משרתת בצבא, ידעתי שהם כל היום לומדים תורה ושהם בטוחים שהם יותר טובים ממני. ידעתי שהם חשוכים, טפילים, אוכלי חינם ואונסי ילדים, ידעתי שהם לא מעוניינים בקרבתי, בסקרנותי או בקיומי המחולל. למעשה מבחינתי, אז, חשבתי ש"ידעתי" הכל.
עמוק מתחת ל''גלאטע בעקישע'' מוסתרים אנשים בשר ודם.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
לכן, עד עכשיו אני לא יודעת מה בעבע בי, הטריף את דעתי ודחף אותי בכל זאת לרצות לדעת יותר. אולי הסקרנות, אולי דווקא השנאה, אולי משהו אינטואטיבי עמוק שידע שאין דבר כזה רק רע ורע ורע. אז התחלתי במסע שבו התאכזבתי לגלות שצדקתי אבל לאט לאט בהדרגה נוכחתי להבין גם כמה אני טועה.
נדהמתי לגלות שעמוק עמוק מתחת ל"גלאטע בעקישע" מוסתרים אנשים בשר ודם. והכי הימם אותי לגלות שיש מהם כל מיני סוגים. מסתבר שחלקם מעניינים, חלקם משעממים, חלקם מעשנים, חלקם טבעונים, חלקם מופנמים, חלקם חופרים ולא סותמים. מה שהדהים אותי בעיקר, אני זוכרת, זו ההכרה במילה "חלקם". התובנה שהם בנויים מחלקים. הרי עד אז חשבתי שמדובר במיקשה אחת זהה של קבוצות איברים עם בגדים שחורים וכובעים שממלמלים תפילות ומחפיצים נשים.
הפגנה בעד החיילים החרדים בירושלים. ניפוץ דעות קדומות מתוך בחירה.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אבל לא! הכרתי נשים חרדיות חזקות, פמניסטיות, מצחיקות! הכרתי חרדים שהם מוזיקאים מחוננים, הכרתי שם אפילו סטלנים גזורים! גילית נוער שמה שנחשב בעיניו מגניב ועושה לו את זה הכי (שימו לב אני נפלתי מזה) זה מפגשים ליליים סודיים לטובת גמ"חים (גמילות חסידים) ילד שמוציא שם רישיון דבר ראשון רוצה להיות הנהג שמנייד את התרומות לנזקקים. הכרתי צדיקים גמורים שמתנדבים בחירוף נפש מעורר השתאות ב "יד שרה" "עזר מציון" ו"זק"א". הכרתי המון כי רציתי להכיר. וזה היה פשוט הרבה יותר ממה שדמיינתי.
התאהבות מתקנת בחברה שנואה.
צילום: שאטרסטוק
ונכון שהחברה החרדית עמוסה בחלאים רעים, היא סגורה, מפגרת בזמן, חוטאת בשוביניזם ובדעות קדומות. יש שם לא מעט "כאילו רבנים" שמטרידים נשים וילדים, חלק מהחרדים לא עובדים, חלקם לא משרתים. אבל את זה תודות לאין ספור גורמים ואמנון לוי, אנחנו כבר יודעים. עכשיו האחריות מוטלת עלינו לדעת יותר, לא לשנוא ישר, קודם לברר. קל מאוד להכפיש ציבור שלם, במיוחד אם הוא שונה ממך ומלוכד. אבל המגזר הזה שלרוב אנו מתיחסים אליו כמקשה אחת, הוא מגזר מורכב, ועובר כיום תהליך מנער: בואו לא נשכח שמדובר באנשים שמשלמים מיסים, רבים מהם מעוניינים להשתלב בשוק העבודה, בהייטק, באקדמיה, בצבא, ורק למענם אסור לחטוא בהכללה!
הסיפור שלי הוא סיפור של התאהבות מתקנת בחברה שנואה. סיפור של ניפוץ דעות קדומות מתוך בחירה. והיום, שלא כמו פעם, אני כבר באמת יודעת ולכן חשוב לי לספר, החברה החרדית אינה רק אפלה כמו שבמשך שנים מאכילים אותנו. מדובר בחברה שבבסיסה מונעת מערכים של חסדים ואהבה. עלינו החובה לתת להם יד בתהליך ההיטמעות בחברה הכללית שהם עוברים. אפשר גם לברך אותם על העשייה, וגם ללמוד מהם המון. אפשר גם לא, וזה בסדר, אני מבינה את מי שבוחר להמשיך להירתע. אבל מה שלא אבין לעולם זה את הבחירה המרושעת של אנשים מסויימים, להמשיך להכפיש אותם ככלל, להעצים את הקרע וללבות את השנאה.
גמר חתימה טובה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם