איך הפכה הציונות הדתית לאטומה?
מדוע זנחה החברה הסרוגה ערכים של סיוע לחלשים וצדק חברתי ופנתה לאמץ קפיטליזם כלכלי טהור?
התהייה הכוללת של אסף ליברמן בשבוע שעבר ביחס להיעדר ההזדהות עם הפגנות הנכים, "להיכן נעלמה הסולידריות", דורשת גם להעלות שאלה פרטנית יותר, וממילא להמשיך את הדיון: לאן נעלמה הסולידריות בציונות הדתית?
צריך לומר את האמת: האמירות הנוקבות ביותר שבהן נתקלתי נגד הנכים, לפחות בפייסבוק, היו של אנשי הציונות הדתית, שחלקם גם כותבים בעיתון זה. לו היה מדובר רק בביקורת על עצם חסימת הכבישים או על התביעה להעניק לכלל הנכים העלאת מיידית של הקצבה לגובה שכר המינימום, כי אז החרשתי. זה ויכוח ענייני, שאכן יש בו פנים לכאן ולכאן, וכל טענה בו לגיטימית.
מה שהיה מקומם הוא לא תוכן המילים, אלא המנגינה: הגדרת הנכים כ"אנרכיסטים", הדגשת תופעות הרמאות וההתחזות לנכים שאכן מתגלות מדי פעם כטענה נגד כלל תביעותיהם של הנכים, ולבסוף ההתנגדות לעצם רעיון מימונם בידי המדינה - הן בשם הטענה העקרונית שצדקה צריכה להינתן באופן וולונטרי על ידי אנשים פרטיים ולא בכפייה דרך מסי הציבור, והן משום שהיא יוצרת תלות אצל רבים שאולי היו יכולים להסתדר בלעדיה.
מחאת הנכים בירושלים, מול בית ראש הממשלה. לא תוכן המילים, אלא המנגינה.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
למען הסר ספק אומר שגם טענות אלה לגיטימיות אם הן מושמעות בצד ההזדהות העקרונית עם הנכים. אחרי אמירה שמדגישה קודם כול את הצורך של המדינה לסייע לחלשים בקרבה, יש בהחלט מקום להדגיש גם את הצורך בבדיקות קפדניות - בתנאי שיהיו מכבדות - כדי לא לאפשר רמאות. כמו כן יש להבליט את הצורך לעודד אנשים לצאת לעבודה, ולא להיות תלויים בקצבאות. אבל באופן שבו נאמרו הדברים, בוטאה קודם כול ערלות לב כלפי הנכים.
כאן אכן ראויה להישאל שאלה גדולה: כיצד הפכה הציונות הדתית, שבניה גדלו על רעיון תורה ועבודה ועל תפיסות של צדק חברתי, שהקיבוץ הדתי היה פעם בבת עינה, למקדמת הבולטת ביותר של תפיסות הימין הכלכלי האמריקני? כיצד קורה שכמה מטובי האינטלקטואלים בדור הצעיר של הציונות הדתית מגויסים בלהט להפצת משנה כלכלית קפיטליסטית?
נראה שיש לכך לפחות שלושה הסברים שונים: הפשוט ביותר הוא שהקיטוב הפוליטי אוכל כל חלקה טובה, ומשליך גם על נושאים שאינם חלק הכרחי ממנו. כשם שבשמאל ניכרות בשנים האחרונות תופעות של בוז והסתייגות מכל רעיון לאומי - אפילו כזה שאין לו שום קשר לשליטה או להתיישבות בשטחי יהודה ושומרון – כך גם בימין מתפתחות תופעות של התכחשות לכל רעיון חברתי הנתפס כמזוהה עם השמאל. ייתכן גם שרבים מתפתים לזיהוי בין ימין ושמרנות מדינית לימין ושמרנות כלכלית-חברתית.
שנית, הציונות הדתית ראתה את עצמה מאז ומעולם כחלק מהאליטה הישראלית. בתקופות שבהן אליטה זו זוהתה עם תפיסות של שירות החברה בהתיישבות וביטחון, הציונות הדתית הקפידה להתמקד בתחומים האלה.
הציונות הדתית ראתה את עצמה מאז ומעולם כחלק מהאליטה הישראלית.
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
כשהאליטה התרחבה גם לתחומים של משפט, תקשורת ותרבות – שוב ביקשה הציונות הדתית להתבלט גם שם. עכשיו, כשאליטת הכסף הופכת יותר ויותר דומיננטית, הציונות הדתית רוצה להיות גם שם.
אם ההסבר הזה נכון, הוא צריך להדאיג בראש וראשונה את קברניטי הציונות הדתית עצמה, כי הוא משדר שאין זה זהות יציבה משל עצמה, אלא היא הולכת ונסחפת אחרי הלכי רוח רווחים, גם אם באיחור. המהפך הדרמטי שעברה הציונות הדתית בתחום הכלכלי-חברתי עלול אפוא להגיע בעתיד גם לתחומים אחרים.
אבל האפשרות השלישית היא המטרידה ביותר: רבים מאנשי הציונות הדתית והמגזר ככלל עברו בעשורים האחרונים סדרה של עימותים קשים - מעימות חיצוני עם הטרור הפלסטיני שההתיישבות ביהודה ושומרון, המונהגת בידי בני הציונות הדתית, הייתה יעד מרכזי שלו, ועד עימות פנימי קשה עם השמאל הישראלי, שגם הוא התמקד בציונות הדתית.
ייתכן שהעימותים הללו הקשיחו את לבה של הציונות הדתית - תחילה בתפיסתה המדינית, אבל בהמשך גם ביחס לעולמה הפנימי של החברה הישראלית ובשאלות של אתיקה והזדהות אנושית בכלל. מבחינה זו, המהפך בתחום הכלכלי-חברתי אולי מבטא מעבר עמוק יותר מתפיסה של פוליטיקה אידיאליסטית, שבה "הטוב הכללי" הוא היעד המרכזי, לפוליטיקה "ריאליסטית", שבה אנשים מפסיקים להאמין ביכולת לקדם טוב כללי ופונים להצלת עצמם ומגזרם.
יהיה אשר יהיה ההסבר, עצם התופעה של מעבר רבים בציונות הדתית מתפיסות של צדק חברתי לכלכלת שוק קשוחה היא קשה ומאכזבת, במיוחד על רקע שאיפתה של הציונות הדתית להיות גורם בולט בהנהגה הישראלית. שאיפה כזו מחייבת תפיסה שלא מוכנה לקבל את הרעיון של "חברה בשירות הכלכלה החזקה", אלא לבקש להנהיג כלכלה חזקה בשירותה של החברה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם