לא גיבור, רוצח: אסור לשכוח מי באמת היה צ'ה גווארה

המהפכן הפנאטי הפך במותו לכוכב נערץ, שמאדיריו שוכחים – או בוחרים להתעלם – מהזוועות שחולל. למעשה מדובר בטרוריסט תאב כוח וצמא דם שרצח אלפים באכזריות ובקור רוח, ומת כפי שהגיע לו

אמיר לוי | 10/10/2017 21:32
תגיות: דעות,צ'ה גווארה
כלי תקשורת שונים בארץ ובעולם ציינו אתמול (ב') חמישים שנה למותו של ארנסטו "צ'ה" גווארה, הרופא הארגנטינאי שהפך ליד ימינו של שליט קובה קסטרו ומצא את מותו בשנת 1967 בבוליביה, לשם יצא כדי להפיץ את רעיונות המהפכה. ברוב המקומות שבהם נכתב על גווארה תוארה דמותו באופן חיובי, כמעין מהפכן אידיאליסט המסמל רוח נעורים אנטי ממסדית, מגן על המוני העם המסכנים ונלחם נגד השלטון המושחת.
 
צילום: Keystone/Getty Images
צ'ה גווארה צילום: Keystone/Getty Images
 
על אף שמשנתו הקיצונית ופשעיו של גווארה היו שנויים במחלוקת עזה במהלך חייו, לאחר מותו הוא נהנה מיחסי ציבור טובים במיוחד. מתי שהוא במרוצת השנים מאז מותו הפך גווארה, שדיוקנו המזוקן ועז המבע הונצח בתמונה המפורסמת על מרפסת בהוואנה בשנת 1960, לכוכב רומנטי בסרטים ובספרים ולאייקון תרבות הנערץ על המונים ברחבי העולם, מבלי שרובם יודעים מי באמת היה האיש ומה היה פועלו.

האמת היא שגווארה אכן עזר לשחרר את הקובנים ממשטרו המושחת של בטיסטה, אך הוא עשה זאת רק כדי לשעבד אותם מחדש למדינת משטרה רודנית מהגרועות שראה העולם. לאחר שהשתלטו על האי, היה גווארה המוציא להורג הראשי בשליחותו של פידל קסטרו, והרעיונות שהפיץ שימשו השראה לאינספור מחתרות ותנועות טרור ברחבי העולם.

"צ'ה" החביב, המתנוסס על חולצות של אוהדי כדורגל בורים ועל פוסטרים בקירות של בני נוער לא מודעים, היה למעשה עריץ פנאטי וגזען, שלמרות שורשיו הבורגניים הפך ולקנאי גדול לאידיאל המרקסיסטי. הסופר הפרואני אלבארו ורגאס תיאר את דמותו של גווארה באותן שנים כבעלת "דחף מטורף להשתלט על חיים של אנשים ועל רכושם, ולחסל את רצונם החופשי".
 
צילום: Keystone/Getty Images
צ'ה גווארה צילום: Keystone/Getty Images
 
בנוסף לכך התגלה גווארה כרוצח בדם קר שלא היסס לזרוע הרס ולהשתמש באלימות בלתי מרוסנת נגד כל מי שתפס כאויבי המהפכה. וכך העיד גם במילותיו עצמו: "כדי לשלוח אדם אל כיתת היורים, אין צורך בתהליך המשפטי המיושן והמסורבל... המהפכה חייבת להפוך למכונת הרג קרה המונעת על ידי שנאה טהורה". בתפקידו כאחראי על מצודת לה קבנייה, הובאו למקום אלפי גברים ונשים ושם נורו למוות לפי פקודותיו של "צ'ה", כשהוא עצמו משתתף לעתים בחדווה.

אלפים נוספים, ביניהם גם ילדים קטנים, אנשי הקהילה הגאה ואנשים בעלי מוגבלות גופנית ושכלית, נשלחו למחנות ריכוז ושם הוחזקו בתנאים בלתי אנושיים והועבדו בפרך. מאז שעלה קסטרו לשלטון, נמלטו מגן העדן הסוציאליסטי שלו כשני מיליון בני אדם על כל חפץ צף שהצליחו למצוא, ועשרות אלפים מוצאו את מותם בין גלי האוקיינוס.

אך כל מאדירי דמותו של גווארה בני ימינו – רובם מגיעים באופן טבעי מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית – בוחרים להתעלם בנוחות מההיסטוריה המדממת הזאת, ובכך מעידים אולי בעיקר על עצמם ועל חיבתם הנסתרת לדיקטטורים מפלצתיים למיניהם.

אם יש משהו שראוי וצריך לציין ביום מותו של גווארה זה את הסתלקותו מעולמנו של טרוריסט בינלאומי, רב מרצחים, בריון קומוניסטי תאב כוח וצמא דם, שמת באופן הראוי ביותר לרוצח שפל כמוהו - בלב הג'ונגלים בבוליביה, חולה ונרדף, בודד ומפוחד, מול כיתת היורים שכה אהב לצפות בה ממשרדו בלה קבנייה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך