"מגנים על קטינים": השקרים של UNICEF
התנגדות האו"ם וארגונים פוליטים לכל צורה של הגשת תביעה נגד קטינים, אינה מגנה על זכויות ילדים או על עקרונות זכויות האדם, אלא רק עושה שימוש ציני בשפה משפטית גבוהה במטרה לפגוע בישראל
בשנים האחרונות מתגברות ההאשמות מצד ארגונים לא-ממשלתיים פוליטים וסוכנויות האו"ם בדבר התעללות ומעצר שווא של קטינים פלסטינים על ידי צה"ל, תוך התעלמות מוחלטת ממעורבותם במעשי טרור. זאת, חרף העובדה שבחודש הראשון של גל טרור הסכינים האחרון, כמעט מחצית (61 מתוך 137) מהמחבלים שנעצרו על ידי המשטרה היו קטינים.על רקע תפקידי בעבר כראש התביעה הצבאית של צה"ל ביהודה ושומרון ומתוקף תפקידי כיום כיועץ לנושא הדין הצבאי של מכון המחקר NGO Monitor, נשאתי (יום שני, 25 בספטמבר) נאום במועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, אותו הקדשתי לתיאור זכויות הקטינים המעוגנות במערכת המשפט הצבאית הישראלית. המידע שהוצג היכה בתדהמה רבים מהנוכחים בחדר, השבויים בנרטיב חד-צדדי המקודם במרץ על ידי מנגנוני האו"ם ואחרים.
מועצת זכויות האדם של האו''ם. שימוש ציני בשפה משפטית גבוהה במטרה לפגוע בישראל.
צילום: EPA
למשל, אחד הדוחות הידועים לשמצה הוא של קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים (UNICEF) המאשים את ישראל "בהתעללות בילדים...באופן שיטתי ומוסדי". זאת למרות העובדה שרק 0.1% מהקטינים הפלסטינים בגדה המערבית באים במגע עם מערכת המשפט. כמובן, UNICEF לא מטיח אותן האשמות כלפי משטרים באזורי סכסוך אחרים, גם לא במקרים של הרג והתעללות בילדים בסוריה.
לפי מחקר של NGO Monitor, הדוח של UNICEF משנת 2013 מתבסס במידה רבה על דוח מ-2012 של האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין (DCI-P). לפעמים מילה במילה. הנתונים בדבר קשרים לכאורה של DCI-P עם ארגון הטרור החזית העממית, לכשעצמם, היו אמורים למנוע מהאו"ם להתבסס על ארגון זה, ולכל הפחות, להימנע מאימוץ הטענות באופן אוטומטי.
הביקורת המושמעת מצד ארגונים אלו מתעלמת מהנהלים ואמות מידה שאותן מקיימת ישראל מתוך מחויבות למשפט הבינלאומי. למשל, הם טוענים שישראל מחזיקה קטינים פלסטינים בתנאי בידוד אך שוכחים לציין שלא מדובר ב"בידוד", אלא ב"נפרד ממבוגרים". למען טובתם של הילדים, ישראל לא מחזיקה קטינים במתקני מעצר המשותפים למבוגרים. מדובר באמצעי הגנתי ולא בצעד ענישה.
צעיר פלטיני בהפגנה בחברון. כמעט מחצית (61 מתוך 137) מהמחבלים שנעצרו על ידי המשטרה היו קטינים.
צילום: EPA
אך הטענות השקריות לא עוצרות שם. הארגונים מביאים מקרים ממעצר קטינים בשטח, דקות לאחר שבצעו מעשי אלימות, כדוגמה ל"מעצרים ללא הצדקה". אך האם ישנה מדינה מערבית אחת שבה אנשי אכיפת החוק שעדים לביצוע פשע בשטח נדרשים לקבל תחילה הרשאה לצו מעצר משופט? ואם זה לא מספיק, הם גם דורשים שיובטחו ערבויות לקטינים בכל מקרה. האם הם טוענים ברצינות שקטינים המואשמים ברצח זכאים לקבל ערבות באופן אוטומטי?
קיימת גם דרישה מישראל לאסור על ביצוע מעצרי לילה, טקטיקה שנועדה למנוע עימותים עם פלסטינים בעצימות גבוהה יותר במהלך היום, ולהימנע מהטלת עוצר. בריטניה, אוסטרליה וארה"ב מאפשרות את הנוהל הזה – אז מדוע להטיל על ישראל לבדה סנטדרט אחר וייחודי?
אמנם שטף הטיעונים הסותרים של הארגונים הללו לא נעצר כאן. למשל, טוענים כי מדובר בשטח כבוש ולכן ישראל מחוייבת מתוקף המשפט הבינלאומי "להשליט סדר ציבורי וביטחון עד כמה שניתן" ולייסד בתי משפט צבאיים. באותה נשימה, הם חולקים על הלגיטימיות של בתי המשפט הצבאיים בעניין הגשת תביעה נגד קטינים פלסטינים המואשמים בעבירות אלימות. מעניין איך UNICEF מציעים להתמודד ללא בתי משפט עם מקרה מ-2011 שבו נער בן 17 שחט תינוק בעריסתו?
זה לא סוד שהאינטרס של האו"ם וארגונים נוספים אינו להגן על הילדים הפלסטינים או לשנות היבט אחד או שניים במערכת המשפט הצבאית של ישראל. התנגדותם בפועל לכל צורה שהיא של הגשת תביעה נגד קטינים, אינה מגנה על זכויות ילדים או על עקרונות זכויות האדם, אלא רק עושה שימוש ציני בשפה משפטית גבוהה במטרה לפגוע בישראל.
סא"ל (מיל') מוריס הירש משמש כיועץ לנושא הדין הצבאי של מכון המחקר NGO Monitor (מכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים). הוא שירת 19 שנה בפרקליטות הצבאית, כולל בתפקיד תובע ראשי ביהודה ושומרון. הירש גם ניהל את מו"מ ישראל מול UNICEF.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם