התהפכות והתפכחות תחזיות האסון הדמוגרפי
אם בעבר סברו נביאי השמאל שהערבים יעלו במספריהם על היהודים ויהפכו אותם למיעוט בארצם, כעת הם מנסים לקדם חזון סותר, שבו ניאלץ להגביל את מספרנו במקביל לוויתור על חלקי מולדת
"הגענו לגודל האוכלוסייה הרצוי, מילאנו את הארץ. עכשיו אפשר להגביל את הילודה, ולדבר על איכות חיים ועל איזו מדינה אנחנו באמת רוצים להיות" - זהו המוטו של הספר הטרי 'והארץ מלאה' שכתב פרופ' אלון טל, החוזה עתיד דמוגרפי שחור למדינת ישראל.
"הבעיה הדמוגרפית" שטל חוזה אינה מיעוט היהודים, אלא להפך: ילודה ישראלית גבוהה המובילה בטווח זמן קרוב יחסית להתפוצצות אוכלוסין, שכן טל צופה שבשנת 2050 יתגוררו בישראל 23-36 מיליון איש. פיצוץ האוכלוסין הצפוי מקורו במגזר היהודי - ההפך הגמור מההפחדות השמאל המסורתיות.
בכך למעשה מפוצץ טל את בלון "השד הדמוגרפי", והשתמש דווקא בנתונים האופייניים לצוות של יורם אטינגר ויעקב פייטלסון, היחיד שמאז 2005 עוקב עצמאית אחרי נתונים אלה ומסקנתו היא שלא רק שהערבים אינם הולכים להיות רוב, אלא שהדמוגרפיה היהודית מנצחת בגדול.
ואכן, בהינתן ההנחה שכתוצאה מנסיגתנו מעזה ערביי הרצועה אינם נספרים תחת שליטה ישראלית, שהרש"פ מנפחת באורח מביך את מספרי הערבים ביהודה ושומרון, שתחזיות העבר השחורות אשר צפו מיטב הדמוגרפים התבדו, שישנה עלייה משמעותית בשיעורי הלידה היהודיים ונפילה בגידול הערבי בקו הירוק ובייחוד ביהודה ושומרון, שמתרחשת הגירה ערבית משמעותית מיהודה ושומרון לכל העולם וצפויה עלייה משמעותית ארצה עקב התגברות האנטישמיות בעולם המערבי, נוצרת מציאות דמוגרפית שבה האוכלוסייה היהודית הולכת וגדלה ביחס לזו ערבית בהתאם לתחזיות השמרניות פחות. מציאות זו מהווה את התשתית להזדעקותו של אלון טל.
הוא ממליץ להגביל את אוכלוסיית המדינה על כ-10 מיליון איש בגבולות שאינם כוללים את יהודה ושומרון, כמובן. המלצה זו תהיה בלתי נמנעת במקרה של ויתור על יהודה ושומרון, כי שטח הקו הירוק מאוכלס בצפיפות כבר כיום. מכאן עולה שנסיגה משטחים אלה כלל לא תותיר ברירה אלא להגביל את הילודה והעלייה לארץ. כך תיאלץ ישראל לסגת מהציונות, ולמעשה לוותר על עילת קיומה - העלאת היהודים לארץ ישראל.
פרופ' טל תרם רבות לנושא איכות הסביבה בישראל, אך פחות לסוגיית כמות הסביבה, בהיותו איש שמאל המוכן לוותר על חלקים משמעותיים של ארץ ישראל. מנקודת ראותו את מדינת ישראל כמצומצמת בשטחה, יש דווקא היגיון בחרדתו מפני התפוצצות אוכלוסייה העתידה להיות גדולה בכמה מידות על "מיני-ישראל" של גבולות 1967. מכאן גם נובעת המלצתו לצמצום הילודה.
מדיניות השמאל מובילה לפרדוקס. הקו של השמאל הקלאסי, המטיף לוותר "בכאב" על לב ארצנו כדי שלא נהפוך למיעוט, נדרס על ידי התחזיות המתממשות של גידול יהודי דרמטי. באופן משולל כל היגיון מובילה מדיניות זו למצב שבו נמצא את עצמנו בשטח מצומצם שבו עלינו להפחית את הילודה כדי למנוע התפוצצות אוכלוסין. אבל אם התחזית הזאת צופה אוכלוסייה כה גדולה, מדוע שאפילו לשיטת השמאל לא נשמור דווקא על שטחי כדי שאז יהיה מקום שבו אפשר לשכן את האוכלוסייה הגדלה והולכת? אם הבעיה הדמוגרפית הפוכה ואנו הולכים להיות רבים ולא מעטים, אזי הפתרון לסכנת התפוצצות אוכלוסין צריך להיות גיאוגרפי ולא דמוגרפי – כלומר, שטח גדול במקום אוכלוסייה קטנה.
לנוכח התחזיות בדבר גידול יהודי דרמטי מקבלת סוגיית "פתרון הסכסוך" ממדים בעייתיים הרבה פחות. האיום הדמוגרפי שנשקף מערביי יהודה ושומרון לרוב היהודי מתחיל להצטייר כמצב זמני בלבד, העומד להיות מוכרע לטובת היהודים, שהשעון הדמוגרפי מתקתק לטובתם. טענה הדוגלת במסירת השטח רק מפני שבמקרה הגרוע, בתקופת ביניים כזו או אחרת, לא יזכו הערבים לתושבות או לאזרחות - אינה רצינית. קיפוח זכות הצבעה לתקופת ביניים אינה דרקונית, בייחוד כשערביי יהודה ושומרון מנהלים את חייהם במסגרת רשות אוטונומית.
הממד הדמוגרפי הזה מגמד את כל הוויכוח לאנקדוטה שהמציאות הולכת לדלג מעליה בקלילות. אך החדשות הטובות באמת הן האפשרויות הנפתחות בפני ישראל כתוצאה מהתחזית על הגידול היהודי.
אם בשנת 2050 יהיו כאן 30 מיליון יהודים, אפשר לשאוף ולפעול לכך שבסוף המאה תמנה ישראל 50 מיליון יהודים - ומדינה בת 50 מיליון תושבים היא כבר מעצמה אזורית. כבר כיום מזנקת מדינת ישראל, עם 8 מיליון תושביה, להישגים מגוונים והופכת מושא להערצה ולעלייה לרגל מכל העולם. מצעד ראשי המדינות המגיעים ליהנות מהטכנולוגיה, מהידע ומהיוזמה הישראליים הולך ומתארך.
אבל לא רק שיש לנו מותרות להפוך למעצמה, למעשה אין לנו בכלל ברירה. אנו ממוקמים בטבורו של אזור פרוע, רצחני ואלים, המייצר ומייצא את רוב צרותיו של כדור הארץ כיום.
המהגרים הזורמים למערב מהמזרח התיכון ומאפריקה מחוללים שם פשע, טרור והרס של הסדר הקיים. הארצות "המתקדמות" משותקות לנוכח גלי המהגרים, והן אינן מבינות – אולי הן אף אדישות - עד כמה הם מסכנים את קיום תרבותן. לרעת המערב נזקפת גם ירידה עצומה בילודה, והתוצאה היא חברות מזדקנות החוות זעזועים חברתיים אדירים, שיובילו בהכרח למשברים כלכליים.
אין זה העולם היציב וחוקי משחק הידועים והמוכרים לנו מהעבר, אלא עולם במשבר ש"אין לו א-לוהים", ללא מבוגרים אחראיים. הוא עומד מול משברים גדלים והולכים, המובילים לקריסות כלכליות, קרבות ומלחמות אזרחים. בתקופה כזו אוי לו למי שיהיה קטן וחלש, ולכן התהליך של גידולנו המהיר הינו קיומי ומכריע במרוץ נגד הזמן. על רקע זה, איש שמאל הבוחן את המציאות הדמוגרפית ומבין שאנחנו נמצאים בדרכנו להיות מדינה גדולה, מגיע למסקנה אבסורדית שמטרתנו להישאר דווקא קטנים.
זהו לבה של המחלוקת הפנים-ישראלית: מה אנחנו רוצים להיות? האם ברצוננו להישאר מדינה קטנה ואליטיסטית, או מדינה שאינה מתפנקת ואוספת אליה את כל היהודים, כולל את אלה שפחות מוצאים חן בעיני אניני האליטה? דרכו של אלון טל דנה אותנו להיות קטנים בשטח וכפועל יוצא גם קטנים באוכלוסייה, עלה נידף בסערות האזוריות. המניע שמוביל אותו לוותר על השטח אינו עוד אילוץ, אלא הרצון להיות מדינת בוטיק קטנה, איכותית כביכול. בכך הוא ומחנהו דנים את ישראל להיות מדינה קטנה וחלשה, פגיעה ותלותית לנצח במקרה הטוב.
אקו"ם