ראשי » חדשות » דעות

'ההפגנות לא פוליטיות': מופע הלהטוטנות של חיות

פסק הדין שהתיר את ההפגנות מול ביתו של היועמ"ש נאלץ לפנות ללהטוטנות משפטית מורכבת כדי לאפשר מחאה פרטני שתנקז את המועקות של השמאל

"ככל שהציבור בישראל חפץ חיים בדמוקרטיה, עליו לסגל לעצמו רמת סיבולת ויכולת הכלה של הפגנות על אף הפגיעה בשגרת החיים ואי הנוחות הכרוכה בהן לעתים": במילים אלה, דברים כדורבנות ללא ספק, קבעה נשיאת בית המשפט העליון הבאה אסתר חיות שיש לאפשר לפעילי השמאל המפגינים מדי מוצאי שבת בפתח-תקווה, מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, חופש פעולה מלא – צעד חשוב לניקוז המועקות והתסכולים של השמאל בימים אלה.

קביעתה לגיטימית לחלוטין, אלא שחיות עברה למענה בדרך חתחתים שמעלה את החשש שלא תקדים משפטי כוללני ושוויוני יש כאן, אלא פיגומים מוזרים שהותאמו למידותיהם של מני נפתלי ואלדד יניב.

נתחיל ב"בג"ץ נגד בג"ץ": כשהגיעו המפגינים לפתחו של בית המשפט באפריל חזר השופט מני מזוז על העיקרון שנקבע באותו בית משפט ב-1993 - חופש הביטוי לא מאפשר לאמלל את חייו הפרטיים של עובד הציבור. אפשר להפגין מול משרדו או בכל זירה ציבורית אחרת, אבל אסור להפעיל לחץ עליו ועל משפחתו סביב מעונו הפרטי.
 
ההפגנות בכיכר גורן אינן בדיוק מול חלון חדר השינה של מנדבליט, אבל ברור לכול שההתעקשות לקיים אותן דווקא שם נועדה לשבש את מרקם החיים בשכונה ולהפוך את היועץ לגלגול מודרני של יונה בספינה הנטרפת בים. "יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם" – כך אומרות עיניו של היועץ לחבריו בבית הכנסת, גם מבלי שיוציא מילה.

חיות דילגה על הסוגיה הזו בהנפת גלגל קלילה, כמו הייתה רוכב אופנוע 'אנדורו' מקצועי: "עוד יש להדגיש כי אין בפנינו טענה שלפיה ההפגנות בכיכר גורן הן הפגנות מול ביתו של איש ציבור, שעליהן חלה ההלכה שנפסקה בעניין דיין. בהחלטה המבהירה כבר נפסק לעניין זה כי מדובר בהפגנות 'רגילות'", היא קבעה.

אבל זו רק הערת שוליים. כל מי שאי פעם ארגן מחאה מעין זו יודע שהנחת המוצא הפשוטה היא שאין בישראל הפגנה ללא רישיון. מימי ההתנתקות, שבהם הרשתה לעצמה המשטרה לא רק לפזר בכוח הפגנות אלא אף לעצור אוטובוסים עם מפגינים בתחנות הסעה, ועד להפגנות החרדים נגד גיוס בירושלים – כשמדובר בהפגנות ללא רישיון הפתיל של המשטרה קצר למדי. בעתירה הנוכחית היא הבהירה שעל פי החוק המנדטורי כל הפגנה של למעלה מחמישים איש, הקשורה בנושא פוליטי, דורשת רישיון. יש הגיון בדברים, כי רישיון זה מאפשר למשטרה להיערך מבחינת כוח האדם ולהציב מגבלות במטרה לשמור על שלום הציבור.
 
חיות התעמקה בדרישת הרישיון בחוק המנדטורי, המדבר על "נושא מדיני". היא הביעה חוסר נוחות מופגנת מעצם הדרישה, אך נתקלה בבעיה - שכן לשונו של החוק ברורה. אז מה עושים? חיות מצאה פתרון: היא קבעה שאין בהפגנות בכל מוצאי שבת שום ממד פוליטי: "טענה זו (שהמניע להפגנות פוליטי – י"י) אין בידינו לקבל בהיעדר כל אינדיקציות מבוססות, המלמדות על מניעים פוליטיים מסוג זה העומדים ברקע ההפגנות. משכך אנו סבורים כי יש להתייחס אל ההפגנות במקרה דנן כהפגנות המכוונות לקידום המטרות שעליהן הוצהר – דהיינו, כמאבק למען שלטון החוק והשמירה על טוהר המידות בישראל", דברי הנשיאה המיועדת. על זה אומרים אצלנו: יאללה, יאללה.

את שוועתם של השכנים דחתה חיות בטענה כי הכיכר הפכה לסמל למפגינים, וכי "לא קיימת הסתברות קרובה לוודאי שהמשך ההפגנות בכיכר גורן יגרום לפגיעה רצינית וקשה בסדר הציבורי".

ההיסטוריה של בג"ץ כוללת לא מעט פסקי דין שהפכו את המצב הקיים מקצה לקצה ויצרו תקדים, כמו למשל בג"ץ 'קול העם' שביסס את חופש הביטוי כערך מכונן. אלא שהציפייה מפסקים אלה היא שיהיה ברור כי מדובר בשינוי תפיסה רוחבי, שיחול על כל האזרחים בשווה.

דבר כזה לא קרה בפסק הדין של הנשיאה הנכנסת אסתר חיות. מעבר ללהטוטנות המשפטית היא הקפידה להבהיר כי בכל הנוגע להפגנות אחרות "אין באמור לעיל כדי לגרוע מסמכות המשטרה להטיל – מראש או בדיעבד – מגבלות על הפגנות ותהלוכות אשר לדעתה עשויות לסכן בהסתברות קרובה לוודאי את שלום הציבור".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח