עם כל הבעיות, חייבים לדבר על גנדי
רחבעם זאבי היה איש מורכב, שטוב ורע שזורים בו. אסור לטאטא את הרצח הנורא שלו בשם הוויכוח הפוליטי. ככל שיום הזכרון הזה עדיין מהווה חלק מספר החוקים, על חבריי המחנכים לציית ולהכניסו לכיתתם. רק ככה בונים דמוקרטיה. בשיח, לא בחרמות
היום לפני שנה, יום השנה לרצח רחבעם זאבי ז"ל, ואני אמור להיכנס לכיתה וללמד, והנפש פנימה משתוללת. לא הסכמתי, לא מסכים וכנראה שלא אסכים לעולם עם דעותיו של רחבעם זאבי. השמועות על התנהלותו האישית, הקשר לגורמים עבריינים והתחקיר של עמרי אסנהיים בעובדה, רק חצי שנה קודם לכן, כל אלה הכשירו בעיניי את הרצון להתעלם, לא לגעת, לא לכבד את זכרו של האיש שלמעשה בהתנהלותו הציבורית נגד את כל מה שאני מאמין בו- שוויון, דמוקרטיה, שאיפה לשלום, והתנהלותו האישית, נו.אבל נכנסתי לכיתה ודיברתי על גנדי. דיברתי על מלחמת השחרור, על חטיבת יפתח. דיברתי על גולני, על קרב תל מוטילה המר והנמהר, הקרב הקשה ביותר מבין הקרבות שבין המלחמות, שאחריו גנדי לא שב למלא תפקידי פיקוד בשדה.
דיברתי על ההכנות לששת הימים, על הכנת צה"ל לגדול שבנצחונותיו ועל פיקוד מרכז, על הגנת הבקעה, על האריות, על החרמת "שיר לשלום". דיברתי על הקשר עם העבריינים, על הטרנספר ועל הרצח במלון הייאט.
והראיתי חלקים מהכתבה, ודיברנו קצת על חופש העיתונות, ועל שמו הטוב של אדם ואז שאלתי את תלמידיי האם יום הזכרון הזה ראוי. והם דיברו, והתווכחו, והרוחות התלהטו והדיון נשתלהב ואז נרגע והצלצול הגיע כרגיל ברגע הלא נכון ויצאנו סמוקי לחיים מהכיתה ובדרך עוד שמעתי אותם מתווכחים קצת. את שלי עשיתי.
רחבעם זאבי. חבל. לא ככה עושים דמוקרטיה. לא בחרמות ולא בנידויים.
צילום: אריק סולטן
די שכחתי מהעניין בלהט הזמן שעובר ולא עוצר, עד שהתבשרתי שמנהלים רבים החליטו להחרים את יום הזכרון ולא לעסוק בו בבתי הספר שלהם, במקביל לכך שחלק מחברי הכנסת הודיעו שלא יגיעו לישיבת הכנסת לציון היום.
חבל. לא ככה עושים דמוקרטיה. לא בחרמות, לא בנידויים, לא בעשיית דווקא. דמוקרטיה עושים בשיח, בעימות מכבד, במחלוקת בונה ובאזניים קשובות בלב חפץ. חינוך לדמוקרטיה, כחלק מחינוך במדינה דמוקרטית מחייב עיסוק בסוגיות פוליטיות, מחייב עריכת דיון ציבורי וחינוכי, לא כדי לנצח, אלא לשם הדיון עצמו.
ושלשמו, לשם קיום החוק להנצחת זכרו של גנדי, יצא שלא לשמו. שבכל שנה הפולמוס יעלה מדרגה, והשיח המפלג יפלג עוד יותר, ועוד יום בשנה יוקדש למי צודק יותר, ומי אוהב יותר את הארץ, בזמן שכולם טועים, וכולנו עושים הכל חוץ מלאהוב את יושבי הארץ.
רחבעם זאבי היה איש מורכב, שטוב ורע שזורים בו ובזכרו. מעשה הרצח הוא נורא ויש להזכירו ואת התקופה הקשה הזו שקל לנו לטאטא ולהוציאה מהבוידעם אך לשם הוויכוח הפוליטי. ככל שיום הזכרון הזה עדיין מהווה חלק מספר החוקים, אני מבקש מחבריי המחנכים לציינו, לתת לתלמידים לעלות עוד שלב בדרך הבלתי נגמרת במסע הזהות האישית והלאומית.
בשביל זה שלחו אותנו, בשביל זה שלחנו את עצמנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם